חקר ביצועים: השבוע של אובמה ושקע-ותקע

לי קא שינג עוד מאמין בנו

לי קא שינג, אחד מאנשי העסקים המתוחכמים בעולם, בחר השבוע לתרום לטכניון 130 מליון דולר, ורוצה להקים גם שלוחה של הטכניון בסין. זו לא פילנתרופיה אלא הצבעת אמון מהדהדת. ברוזוולט איילנד, בלב ניו יורק, אפשר כבר לראות משהו מהקמפוס המדהים למחקר יישומי שצומח במהירות. אוניברסיטת קורנל בחרה בטכניון, מכל המוסדות הטכנולוגיים על פני הגלובוס, להיות השותף שלה בפרוייקט שהיקפו כ־2 מיליארד דולר. כמה פוליטיקאים התמלאו בגאווה לפתע פתאום, ומנסים לנכס תהילה לעצמם, אבל האמת היא שהממשלות האחרונות לא האמינו במדע כפי שמייסדי המדינה האמינו בו. להיפך, הן עשו כמיטב אי־יכולתן לייבש את הטכניון ואוניברסיטאות המחקר. מזל שהסינים והאמריקאים ממשיכים להתפעל מהמוח הישראלי.

יואל אסתרון

לי קא-שינג | צילום: בלומברג

בנק ישראל לא מעודכן

השבוע, אחרי פרסום הנתונים על הר החובות של הציבור, פניתי לבנק ישראל. מתוך 100 מיליארד השקלים שהציבור חייב לבנקים שלא במסגרת משכנתאות, שאלתי, כמה הם האוברדרפט, וכמה בהלוואות אחרות? בבנק בדקו ומסרו: לא יודעים. לא יודעים מה סך האוברדראפט של הציבור? לא. יודעים רק מה סך האוברדראפט של הציבור והמגזר העסקי יחד - 35 מיליארד שקל. האם אפשר ללמוד מזה משהו על השבירות הפיננסית של הציבור? לא. אפשר היה לצפות מהבנק המרכזי, שיכול לקבל מהבנקים כל נתון שירצה, לדעת מה קורה. לקבל את תמונת המצב האמיתית על הכלכלה הישראלית ועל הקריסות שבפתח. בנק ישראל יודע לעשות את זה: לפני שנתיים, כשהתחיל להריח בעיה עם המשכנתאות, התחיל לאסוף נתונים. עכשיו המפקח על הבנקים דודו זקן צריך להתעורר, להריח את בעיית החובות ולנתח את האסון שבפתח.

שאול אמסטרדמסקי

iOS7 לך חפש

לא מעט ישראלים התחצפו השבוע לבוס, העליבו את אמא או עצבנו לקוח, בלי להתכוון. הודעת הדחייה של שיחות נכנסות ב־iOS7, הגרסה החדשה של מערכת ההפעלה של אפל, מודיעה למתקשר שבעל הטלפון "Can't talk right now". קצר וקורקטי. בגרסה העברית, משום מה, ההודעה תורגמה ל"לא מתאים לי לדבר עכשיו" - דחייה גסה ברוח עדות לך חפש. אפל מתיימרת לספק למשתמשים את מה שהם רוצים עוד לפני שהם יודעים שהם רוצים את זה. אם זה נכון, מה זה אומר על מה שהחברה חושבת עלינו? טוב שהפורומים געשו בגולשים שהתרעמו על התרגום ודרשו תיקון. אולי, עם קצת התערבות של אפליסטים מכורים, עוד נהיה מדינה ככל המדינות, כזאת שבה סתם נצטרך לתרץ למה אנחנו לא יכולים לדבר כרגע.

ליאור מורג

אייפון 5c | צילום: איי אף פי

אולמרט ההצגה הטובה בעיר

ההצגה הטובה בעיר היתה השבוע העדות של אהוד אולמרט בתיק הולילנד. אולמרט היה במיטבו, ונתן בראש לכולם - לפרקליטות ("חסרי הבושה האלה"), לעד המדינה המת שמואל דכנר ("זייפן", "שקרן", "נוכל"), אפילו לאח הקטן יוסי ("ילד תפנוקים", "מגיע לי"). השוחד שיוחס לו בפרשה, כאילו ביקש מדכנר לשלם ליוסי שנקלע למצוקה, הרגיז את אולמרט במיוחד: "מילא שחשבו שאני מושחת, אבל מטומטם?!". ככה זה היום: אנשים יכולים לחיות עם תווית השחיתות, אבל טמטום? עד כאן. זה מזכיר אמירה שמיוחסת לנשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר: את מי תמנה אם תצטרך לבחור בין שופט רשע לשופט טיפש, הוא נשאל פעם, וענה: רשע. מטיפשות אי אפשר להיגמל.

משה גורלי

אהוד אולמרט בבית המשפט מעיד בפרשת הולילנד | צילום: אוראל כהן

קמפיין קורץ ומתכחש

גווידו ברילה הביא בשבוע שעבר לחרם צרכנים על חברת הפסטה שלו, אחרי שאמר שלא ייתן למשפחות גאות להופיע בפרסומות שלה, ושלח את הלהט”בים לאכול איטריות אחרות אם זה לא מוצא חן בעיניהם. ובארץ? חגיגה, לכאורה. בקמפיין חדש של חברת החשמל חובקים הפרזנטורים, שקע ותקע, בן שלפי כל הרמזים נולד מהליך פונדקאות, ברוח התקופה. אבל אל תחפשו כאן אומץ. בחברה מעדיפים לשמור על עמימות ולא להוציא את המשפחה הספוגית הזאת מהארון. למה לשלוח מסר אמיתי כשאפשר לנסות לרקוד על כל החתונות החד־מיניות: גם לקרוץ לברנז’ות מסוימות, וגם לא להעליב אף אחד. אלא שהיום כבר אי אפשר ללכת בין הטיפות. הציבור כבר מכיר ומעודכן וראה “אמא ואבא’ז”. אם רוצים להציב משפחה חד־מינית במרכז הקמפיין, צריך לעשות את זה בקול רם. אחרת, עדיף לשתוק.

אלון רייס

שכר טרחה חצוף

יש משהו מעוות בשכר הטרחה המשולם לעורכי הדין שממונים כנאמנים או מפרקים. כששלמה נס דורש שכר טרחה של מעל 5 מיליון שקל על ארבעה שבועות עבודה שבמסגרתם הצליח למכור את בית הדפוס של מעריב, זה הזוי. לא היה עורך דין שימכור את הבניין בשכר טרחה של חצי מיליון שקל? אלו רק יכולות העל של נס? הטיעונים של עורכי הדין בזכות השכר המנופח הזה פאתטיים כמו אלה של מנכ"לי חברות שמקבלים שכר עתק למרות ביצועים בינוניים - אלא שכאן הם מטרידים בהרבה, כי המיליונים שנפסקים כשכר טרחה יוצאים מכיסם של מי שרק עכשיו ירדו מנכסיהם. קצת יותר שכל ישר וקצת פחות פלפולים משפטיים היו עושים צדק חברתי גם בתחום חדלות הפירעון.

גולן פרידנפלד

עו"ד שלמה נס | צילום: עמית שעל

בהדסה בוחרים לאיים

הוא יסגור את בית הספר לרפואת שיניים ויפטר מאות עובדים. הוא ישלם לעובדים רק חצי מהמשכורת. הוא ישתמש בקשרים כדי להגיע ללשכת ראש הממשלה, שם יודיע חגיגית כי הפתרון למצב הקשה שבו הוא נמצא הוא אחד - להכניס את היד לכיסו של משלם המסים ולהעביר להדסה עוד הרבה כסף. אביגדור קפלן, מנהל בתי החולים שהם מלכי השר”פ המקומי, מזכיר באחרונה את ראש עיריית תל אביב לשעבר שלמה להט (צ’יץ’), שבכל פעם שנקלע למצוקה תקציבית שיצר בעצמו הודיע כי יקצץ בשירות חיוני, ועורר מהומה שהובילה את הממשלה להעשיר את עיריית תל אביב על חשבון הציבור. גם קפלן מעדיף לגלגל את האיום על הציבור במקום לגעת באיום האמיתי, מאות אלפי השקלים שמקבלים הרופאים הבכירים של הדסה עבור שירותים פרטיים.

מיקי פלד

אובמה במקרה אפוקליפסה

שירותי הממשל האמריקאי הושבתו השבוע חלקית, לראשונה זה 17 שנה, לאחר שהסנאט ובית הנבחרים לא הצליחו להסכים על חוק התקציב. קרב הורדות הידיים התמקד בסירובם של הרפובליקנים להוציא לדרך את רפורמת הבריאות של הנשיא ברק אובמה שבמסגרתה אמורים עשרות מיליוני אמריקאים לקבל ביטוח רפואי מסובסד, ובסירובם להעלות את המסים על העשירים. בלי תקציב, שירותים שהוגדרו "לא חיוניים" הושבתו ו־800 אלף עובדי ציבור נשלחו לחופשה ללא תשלום. בשירותים לא חיוניים נכללו, אגב, איסוף אשפה וחלוקת קצבאות מזון ל־9 מיליון אמהות, תינוקות וילדים בסיכון. ככה נראה תסריט אימים כשהרפובליקנים עקשנים: 50 מיליון אזרחים ללא ביטוח בריאות, מיליוני ילדים רעבים ושכבת עשירים שממשיכה להתעשר.

תמר טוניק