ומי יפקח על הממונה?

"רשות ההגבלים העסקיים קיבלה סמכויות וכוח רבים, כמו בחוק קבוצות ריכוז, וצריך להביא את זה בחשבון כששוקלים מי יהיה הממונה על צמצום הריכוזיות". את הדברים האלה אמר לאחרונה בדיון בוועדת הכספים המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט, אחד מאדריכלי חוק הריכוזיות. הכוונות טובות, רומז ליכט, אבל כבר למדנו לאן הדרך יכולה להוביל.

ליכט האיר נקודה חשובה: מאז המחאה החברתית, נבחרי הציבור ומשרדי הממשלה מובילים תהליך שזוכה לעדנה: חיזוקה של רשות ההגבלים העסקיים והעומד בראשה, דיויד גילה. מחירים גבוהים? גילה יבדוק. מונופולים ממשלתיים שהמדינה מתקשה להתמודד איתם? גילה ימצא פתרון. תחרות מועטה? גילה קיבל שוט בדמות חוק קבוצות ריכוז כדי שיצליף במתחרים להזדרז. בעיית ריכוזיות כלל־משקית? גילה יכין לנו רשימה שחורה. או במילים אחרות: קח תקציבים, קח חוקים — העיקר קח מאיתנו את האחריות.

חשוב שיהיה רגולטור חזק שיטפל בבעיות כלל־משקיות. אבל כל כוח צריך להיות גם מפוקח ונתון לביקורת. גילה מודה שעדיין לא ברור לו עד הסוף איך מטפלים בריכוזיות מוגברת. הוא יודע להסתכל על זווית אחת שלה: תחרותיות. אבל יש שיקולים נוספים — הון אנושי, יחסי עבודה, צמיחה, מסים. בשביל אלה צריך זווית ראייה נוספת, והידע הזה נמצא גם באוצר ובמועצה הלאומית לכלכלה. הפיכתם לגורם מייעץ, כאשר הממונה אומר את המילה האחרונה, זו בעיה.

יש פתרון אחר: ועדת הריכוזיות המליצה בעבר שהממונה על צמצום הריכוזיות יהיה ועדה שתורכב מהאוצר, רשות ההגבלים והמועצה הלאומית לכלכלה. היא תשקול זאת, ותבנה מודל ומשנה סדורה שיגדירו מהו ומיהו ריכוזי. המתנגדים טענו שזה מסורבל ושמשרדי ראש הממשלה והאוצר נתונים ללחצים פוליטיים. אולי. אבל כשמדובר בנושא כבד משקל כל כך עם השלכות על חברות רבות במשק, כדאי שגורמים רבים יותר יישבו בחדר כשמתקבלות החלטות.