בשביל מי הכדורגל?

ג'קי בן זקן שלח אתמול מכתב ליו"ר ההתאחדות לכדורגל, אבי לוזון, בו הוא "מאיים" שאם מכרז למכירת זכויות השידור לעונות 2016-19 לא יבוטל לאלתר, קבוצתו לא תחתום על הסכם הרפורמה, שבמשרד הספורט ובהתאחדות לכדורגל לא ממש מוכנים לדון עליו עד שייחתם וייסגר סופית (הציבור לא ידע מהן הרפורמות עד שיחליטו שם למעלה לאשר אותן).

בכל מקרה, בן זקן טוען כי "עוד נקבע בהסכם הרפורמה שהמנהלת העצמאית שתוקם, תנהל את הפעילות המסחרית והכלכלית של ליגת העל ותרכז את כל זכויות שידור של קבוצות אלו. מכירת זכויות אלו זמן קצר לפני הקמת המנהלת מעקרת את סמכויות המנהלת ופוגעת בהסכם הרפורמה".

ההתאחדות, כאמור, הוציאה מכרז לזכויות שידור כחלק מהמאבק נגד הטוטו ובמטרה להשיג הכנסות בטווח הקצר כדי להילחם במחסור במזומנים, שנוצר מכך שהטוטו לא העביר כסף. בכך משכנה את עתיד הכדורגל הישראלי והפכה את מנהלת הליגה ללא רלבנטית. המהלך הזה מונע גם חשיבה אסטרטגית לטווח הארוך ומונע מקמצוץ של חדשנות לחלחל לכדורגל הישראלי. אבל זה עבר את אישור ההנהלה של ההתאחדות – כלומר הקבוצות – ולכן, אבי לוזון ענה "כל עוד לא התקבלה החלטה אחרת, הרי שבכוונת ההתאחדות להמשיך בהליך המכרז הנזכר במכתבך. להזכירך, הליך זה אושר במזכירות ההתאחדות וקיבל את אישור בית המשפט המחוזי בת"א".

סלחו לי על הצרפתית שלי, אבל מדובר כאן בבולשיט לא נורמלי. על מי הם עובדים בכדורגל הישראלי? מתעסקים בשטויות ומאבקי כוח ולא מבינים שברמת השטח לאנשים פשוט נמאס. אפילו בגרמניה, שם מבינים דבר אחד או שניים על כדורגל, לא כל כך מבינים את ההתנהלות העסקית של הכדורגל בישראל.

בכתבה ב"בילד", לפני המשחק של איינטרכט פרנקפורט למכבי תל אביב במסגרת ליגת אירופה, תוהים למה המשחק המרכזי תקוע ביום שני ובקושי מעורר עניין בציבור הרחב. "כדורגל בלי בירה ומשחק מרכזי ביום שני אינו מביא רייטינג רב" נכתב במאמר קצר על הכדורגל הישראלי שכותרתו היא "גרעינים, ללא אלכוהול ומשחק מרכזי ביום שני". המאמר מציין כי העיר תל אביב היא "מקום שמח" אך מזהיר את אוהדי איינטרכט "מהמציאות המרה: בירה באצטדיון היא בגדר חלום – חל איסור חמור על אלכוהול".

זה שהגרמנים יודעים לכייף יותר מאיתנו בכדורגל, זה לא סוד, אבל בירה באצטדיונים לא תציל את הכדורגל הישראלי. מה שכן יציל את הכדורגל הישראלי זו התחשבות באוהדים, ובעיקר בדור העתיד. ואת זה לא עושים בכדורגל הישראלי בכלל. גם האוהדים לא יודעים מתי המשחקים, גם קבוצות כמו הפועל רעננה "מעלימים" כרטיסים מוזלים כשבאה קבוצה גדולה לעיר וגם אף אחד לא חשב על הנזק שבמשחקים בשעות מאוחרות ולא קבועות.

למשל מכבי תל אביב, הקבוצה הפופולארית ביותר בישראל, הפכה לקבוצה למבוגרים בלבד. המשחקים בשעות מאוחרות ולא מאפשרים להביא את הילדים או את בני המשפחה אליהם. העונה: במחזור הראשון מכיב התמודדה בחוץ מול הפועעל עכו בשעה 17:50 (השעה המוקדמת ביותר של משחק שרוב האוהדים לא חוזרים ממנו הביתה לפני השעה 22:00). מאז כל המשחקים התקיימו ב- 21:00, 21:00, 20:00, 20:10, 20:10, בית 21:00, 21:00. מחזור הבא? משחק בית בשעה 20:00. 

"מכבי תל אביב היא קבוצה לבני 18+ כמו סרטים למבוגרים", אומר אוהד מכבי ואבא לילד בן 7. "הילד שלי בן ה-7 ואחרי כל משחק יש לו לימודים. הוא פשוט לא זכה לראות משחקים בשידור חי מאז המחזור הראשון. נתתי לו לראות את המשחק מול חיפה כי היה חופשת סוכות למחרת". אפילו בטלוויזיה מקשים על דור העתיד להתחבר לכדורגל. הפועל תל אביב שיחקה פעם אחת בשעה 16:00 והגיעו הרבה ילדים לאצטדיון והאווירה היתה נדירה. אבל קבוצות רבות, במיוחד הגדולות, משחקות בשעות מאוחרות מדי כדי לקחת את הילדים למשחקים. ובמקרה של מכבי תל אביב – פשוט מקשים על ילדים לצפות במשחקים – אפילו בטלוויזיה.

מישהו בכלל שם לב לזה בהתאחדות? המנהלת המדוברת בכלל חושבת לדון על הנושא? האם חושבים שם שהעתיד תלוי אך ורק בזכויות שידור ולא באוהדים - שמביאים יותר כסף גם כשלא משקיעים בכלל בשיווק?

הכדורגל הישראלי המקצועני גוסס כבר כמה שנים. מדי פעם יש איזו הבלחה או שתיים אבל מבחינה ציבורית הוא כמעט ולא רלבנטי. וברמת הליגות הנמוכות הוא כבר נבלה בצידי הכביש. הוא הגיע למצב הזה בגלל מנהלים גרועים שיישארו מנהלי הקבוצות והרשויות בזכות "הסכם הרפורמה". אל תצפו שמשהו ישתנה. לא עכשיו ולא עד 2019. אולי יקרה משהו חדש בעוד עשר שנים, אחרי עוד ועדה ממשלתית על כשלונות הכדורגל הישראלי.