אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
התכוננו לריבית אפסית עד 2017 צילום: אוראל כהן

התכוננו לריבית אפסית עד 2017

בסוף השבוע התכנסו בכירי הכלכלה העולמית לחגוג את הצלחתם בהצלת העולם מהמשבר הכלכלי האחרון, אבל לארי סאמרס הגיע כדי לקלקל את החגיגה. מגובה במחקרים של בכירים בפדרל ריזרב, שהוצגו גם הם בכנס, הוא הציג בשורה חד־משמעית: "נכון לעכשיו המשבר עוד לא נגמר"

10.11.2013, 06:55 | אורי פסובסקי

האם מוקדם מדי לחגוג את היציאה מהמשבר הכלכלי? זו השאלה הנוקבת שנותרה תלויה באוויר בסיומו של הכנס החגיגי שקיימה קרן המטבע בוושינגטון בסוף השבוע. בכירי הכלכלה העולמית, רבים מהם תלמידיו של נגיד בנק ישראל לשעבר סטנלי פישר, התכנסו על במה אחת במושב הסיום כדי לציין את הקריירה המפוארת של המורה שלהם, להציג את הלקחים שלהם מהמשבר, ובדרך גם לטפוח לעצמם על השכם על האופן שבו הצילו את הכלכלה העולמית.

קראו עוד בכלכליסט

רק לארי סאמרס קילקל את החגיגה. סאמרס היה הארכיטקט של המדיניות הכלכלית של הנשיא אובמה בשיא המשבר, ונחשב עד לא מזמן למועמד המוביל להחליף את הנגיד היוצא של הפדרל ריזרב בן ברננקי. בסופו של דבר הוא הפסיד במירוץ לג'נט ילן, סגניתו של ברננקי. עכשיו, משוחרר מאילוצים פוליטיים, סאמרס חזר לסגנון הבוטה הרגיל שלו ודיבר בחופשיות.

אף אחד מהאנשים שהיו אחראים להתמודדות עם המשבר לא מרוצה לחלוטין מהתוצאה, הוא הכריז, ועבר לתאר את המציאות העגומה. אחרי שנים של ריבית אפסית, אחרי שקברניטי הכלכלה השתמשו בכל הכלים שברשותם וגם המציאו כמה כלים חדשים, הכלכלה עדיין מדשדשת. ארצות הברית, הוא אומר, מסתכנת בגלישה למשבר נוסח יפן — שכבר 20 שנה לא יוצאת מהמיתון. "הלקח שלי מהמשבר הוא שזה לא נגמר עד שזה לא נגמר", הכריז סאמרס. "ונכון לעכשיו, זה בוודאי עוד לא נגמר".

הכלכלה האמריקאית מדאיגה

 

ההתכתשות הפומבית עם ברננקי, שכינה בנימוס את הניתוח של סאמרס "מרתק", עלתה לכותרות בארצות הברית. אבל את מרב תשומת הלב משכו שני מחקרים שהציגו בכנס בכירי הפדרל ריזרב, ומהם עלה שגם בבנק המרכזי מודאגים עמוקות ממצב הכלכלה האמריקאית.

את הממצא המרעיש ביותר של הכנס סיפק דיוויד ווילקוקס, מנהל המחקר של הפד, שקובע שהכלכלה האמריקאית פשוט לא הצליחה לחזור לעצמה. ווילקוקס ועמיתיו ניסו לחשב מה הנזק המתמשך שנגרם לכלכלה האמריקאית מהשילוב הקטלני בין האבטלה הגבוהה ורמת ההשקעה הנמוכה של המגזר העסקי, והגיעו למספרים מטרידים ביותר.

על פי החישובים שלהם, אם הכלכלה האמריקאית היתה ממשיכה לצמוח בקצבים של לפני 2007, התוצר האמריקאי היה גדול היום ב־7%. במילים אחרות, הכלכלה האמריקאית היתה צריכה לייצר כיום עוד טריליון דולר בשנה. המספרים האלה מבטאים פגיעה חמורה ברווחתם של מיליוני אמריקאים. יותר מזה, ווילקוקס מתריע שהנזק הזה יכול להפוך לקבוע. אחרי תקופה ממושכת מובטלים פשוט לא חוזרים לשוק העבודה.

אבל מהניתוח שלו עולה גם שיש מה לעשות בנושא. הסיבה לחולשה המתמשכת היא הביקושים הנמוכים, וביקושים נמוכים הם משהו שקובעי המדיניות יכולים לנסות לשנות. המסר הזה קיבל חיזוק מעוד מחקר שהוצג בכנס, ובו ניסה וויליאם אינגליש, ראש החטיבה המוניטרית בפד, לחשוב בקול רם על מדיניות הפד בשנים הקרובות. ההמלצה שלו: על הפד להתחייב לריביות אפסיות לטווח ארוך, ולהמשיך בהן עד שהאבטלה תרד משמעותית — גם אם זה אומר שהאינפלציה תעלה מעל ליעד הרשמי.

גם בנק ישראל צריך ליישר קו

 

המחקרים של בכירי הפד הם לא רק תרגילים אקדמיים. הם מספקים צוהר נדיר לשיקולים שמנחים את ועדת השווקים הפתוחים, שמנהלת את המדיניות המוניטרית של הבנק המרכזי האמריקאי, ובעצם מכתיבה את הטון לחלקים ניכרים מהכלכלה העולמית.

לכן האנליסטים עטו על המחקרים כמוצאי שלל רב. יאן הציוס, הכלכלן הראשי המשפיע של גולדמן זאקס, קבע ש"קשה להפריז בחשיבות המחקרים", והעריך שהפד עתיד לקבוע בחודשים הקרובים יעד אבטלה שאפתני בהרבה.

מנהל קרן הגידור גווין דיוויס, אחד האנליסטים המוערכים בעולם, הצטרף אליו וקבע שמשמעות המחקרים היא שהריבית בארצות הברית לא תעלה לפני 2017. גם סאמרס, אגב, העריך שהריבית האפסית תמשיך "שנים קדימה".

מי שתצטרך להתמודד עם המציאות הזאת היא נגידת בנק ישראל הנכנסת קרנית פלוג, שהיתה בין המשתתפים בכנס. פלוג נשאה בכנס דברים לכבוד פישר, שיבחה את הישגיו וגם ציינה את הכישלון הגדול שלו: הוא לא הצליח לגרום לאנשי בנק ישראל ללבוש חליפות.

עם הפנים קדימה, אם ההערכות לגבי מדיניות הפד נכונות, הרי שהן מזמנות אתגרים אמיתיים לפלוג ולעמיתיה לוועדה המוניטרית. כי כמו בנקים מרכזיים אחרים בעולם, גם בנק ישראל נאלץ בסופו של דבר להתיישר לפי הפד ולהכתיב ריביות נמוכות במשק, גם אם לריבית הנמוכה יש תופעות לוואי מסוכנות ביותר, למשל בועת נדל"ן.

בנק ישראל לא לבד בדילמה הזאת. באופן חריג ביותר, נייר העמדה של ווילקוקס, מנהל המחקר של הפד, מודה באופן רשמי שריביות נמוכות, שמתורגמות לאשראי זול, מגדילות את הסיכוי למשבר פיננסי נוסף. אבל, הוא קובע, זה שווה את זה. הנזק שייגרם ממשבר פיננסי קטן יותר מהנזק שייגרם לכלכלה האמריקאית אם הריביות יעלו. זו לא הצהרה ששומעים כל יום מכיוונו של בנק מרכזי.

לא צריך לחשוש מלהפוך ליוון

 

בהתכתשות הקטנה עם סאמרס, גם נגיד הפד היוצא בן ברננקי הודה ששוק העבודה בארצות הברית מפגין חולשה מתמשכת. זה ניסוח מעודן שמאחוריו מסתתר הרבה סבל, וכאמור גם סכנה של נזק מתמשך לכלכלה. ואותו מצב, בגרסה קיצונית בהרבה, שורר באירופה, שדור העתיד שלה נמק בחוסר מעש.

בן ברננקי (מימין), סטנלי פישר, קנת בן ברננקי (מימין), סטנלי פישר, קנת' רוגוף, אוליביה בלנשרד ולארי סאמרס בכנס בוושינגטון. ברננקי כינה את הנאום של סאמרס "מרתק" בנימוס | צילום: אימג'בנק, Gettyimages בן ברננקי (מימין), סטנלי פישר, קנת

ולכן עולה השאלה, איך נתנו לזה לקרות? איך זה שבמקום לדאוג למצבם של משקי הבית, וכך גם להביא להבראת הכלכלה, הקברניטים מתמקדים במשמעת תקציבית ובהפחתת הגירעון? איך זה שהתגובה של המחוקקים בוושינגטון למשבר היא דווקא קיצוצים, שגורמים דווקא לעוד האטה? התשובה היא כמובן החשש ממשבר חובות נוסח יוון. אבל החשש הזה הוא חשש מופרך לחלוטין — זו היתה השורה התחתונה מכת הגלים של חתן הנובל פול קרוגמן בנאום המרכזי של הכנס.

כמו ברננקי, סאמרס ואוליביה בלנשרד, הכלכלן הראשי של קרן המטבע, גם קרוגמן ישב בשנות השבעים בקורס "מדיניות מוניטרית" שסטנלי פישר לימד ב־MIT. להבדיל מעמיתיו, קרוגמן נותר באקדמיה והיה לאחד המבקרים הבולטים של מדיניות הצנע והקיצוצים.

בנאום שלו, מול אולם מלא עד אפס מקום, הוא ניסה להוכיח לעמיתיו הכלכלנים באמצעות מודלים מופשטים את הטענה שעליה הוא חוזר שוב ושוב בשנים האחרונות: ארצות הברית לא יכולה להפוך ליוון. גם בריטניה לא. בעצם, כמעט אף מדינה שיש לה מטבע משלה, והיא גם לווה במטבע משלה, לא יכולה להיקלע למשבר חובות נוסח יוון. אם הוא צודק, הרי שמדיניות הצנע היתה טרגדיה מיותרת.

את הטענה שלו גיבה קרוגמן במשוואות, במקרים היסטוריים, וגם בדוגמה מסדרת הטלוויזיה "סאות' פארק". באחד הפרקים בסדרה מככבים גמדים שצברו ערימת ענק של תחתונים גנובים במערה. יש להם תוכנית: א. לגנוב תחתונים. ג. להרוויח הרבה כסף. הבעיה היא שהם לא מסוגלים לתאר את שלב ב. באותו אופן, קרוגמן טוען, אף אחד לא מסוגל להסביר כיצד מדינה שיש לה בנק מרכזי משלה, וששערי המטבע שלה גמישים, מסוגלת להיקלע למשבר נוסח יוון.

רק מדינות כמו מדינות גוש היורו, שאין להן בנק מרכזי עצמאי, נאלצות לבחור בהרס הכלכלה כנתיב לאיזון החשבון השוטף שלהן ואינן יכולות לנקוט צעדים כמו פיחות המטבע. המקרה החריג היחיד שמצא קרוגמן היה של מדינות שלמגזר הפרטי בהן יש חוב גדול במטבע חוץ, מצב שבו פיחות עלול להביא למשבר חובות (האתגר שאיתו מתמודדת הודו כרגע).

כצפוי, בתום ההרצאה שלו קרוגמן הופגז בשאלות, מפישר ומאחרים, שניסו להקשות עליו. חלק מהטענות הוא ביטל כלאחר יד. היפר־אינפלציה, למשל, היא פשוט לא אפשרות ריאלית עבור ארצות הברית כרגע.

אבל יש גורם אחד שקרוגמן לא שילב במודלים: הפוליטיקאים. הרי רק לא מזמן חברי הקונגרס הרפובליקנים כמעט הביאו את ארצם לחדלות פירעון - בדיוק האפשרות שלא אמורה לקרות למדינה עם מטבע משלה. קרוגמן נאלץ להודות שלפעמים הפוליטיקאים לא מתנהגים לפי המודלים. בשלב זה תם הזמן לשאלות והקהל התפזר, למעט תלמידיו הוותיקים של פישר שנתבקשו להישאר לפגישת מחזור.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

12 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

12.
ריבית גבוהה והפרדת מטבע
ארה"ב צריכה לעבור למדיניות של גרסאות שונות של הדולר סביבה. הרי היא כמעט יבשת עצמאית ואנחנו רואים לבד מה היורו עשה לאירופה (בנק מרכזי ורגולציות לא הצילו מעולם כלכלה של מדינה אחת - אחרת לא היו כל כך הרבה משברים פיננסים בפחות מ100 שנה). דווקא צריך ללמוד מהודו שהעלתה את הריבית. ריבית סופר נמוכה אולי מעודדת הלוואות לצרכי השקעה אך היא גם מעודדת הלוואות, נקודה. הלוואות + ריבית נמוכה = הרבה כסף שלווים ומעט מדי כסף שמחזירים. לא חסרים שוטים, בישראל ומחוצה לה, שלווים ולווים ואז אין בידם להחזיר ומה הם עושים? נכון, הסדר חוב עם הבנק. מי נדפק מההסדר? כולם חוץ מהם. מה קורה במצב כזה? תיאור קלאסי: פלוני מבוסס לווה מהבנק סכום נאה בכדי להשקיעו בחו"ל. בחו"ל נופלת הבורסה והכסף הלך לפח. פלוני אינו יכול להרשות לעצמו ליפול ואומר לבנק כי אין בידו להחזיר. הבנק מאידך גיסא מציע לו הסדר חוב ומוחק 75% מכלל החוב. פלוני משלם 25% למשך עשר שנים בהן הכסף צובר ריבית. 75% מערך החוב + הריבית על המינוס (ריבית גבוהה מאוד) מוטלים על שאר הלווים בבנק אשר מגיעים למצב שאינם מסוגלים להחזיר את הכסף שלוו = חדלות פרעון. חדלות הפרעון תופחות ותופחות עד אשר נוצר משבר במשק כי יש הרבה כסף לווי ובלי מאן דהוא כי יחזיר את הכסף. כתוצאה מכך מתמוטט לו הבנק, אשר מטיל את חובותיו על פני הבנקים האחרים אשר מתרסקים זה אחר זה כבאפקט הדומינו. כתוצאה מכך נוצר משבר במדינה. אם המדינה מובילה בכלכלה העולמית - משבר עולמי. אם פחות - משבר מקומי. כיוון שבלונג ראן משבר מקומי אכן הופך למשבר עולמי + ריבית, אין מנוס מלשנות את הדרכים. כיוון שהשינוי מגיע מאוחר מדי, נמשך ונמשך לו משבר. מגיע לו ארכיטקט חדש ומציע שיטה חדשה, אותה שיטה מיושמת ולמשך הדור הקרוב יש שקט ואז מגיע לו משבר חדש. למישהו זה נשמע הגיוני או שמשהו פשוט לא בסדר במדיניות שנוקטים בעולם המערבי כבר 90 שנה +-...?
פלוני  |  11.11.13
11.
ישראל צריכה לעקוץ את הדולר
לרכוש כמויות של דולרים, להעלות את הריבית ולהסתכסך עם ארהב לכמה חודשים, בסביבה שכל הזרים ימשכו את ההון בדולרים על חשבון נפילת השקל ואז לממש את הדולרים, כאשר בניהול נכון אפשר להביא 100 מליארד שקל רווח , לעזור ליצואנים לייצא את הסחורה שלהם בזול, ועדיין להישאר עם ריבית של 3-4 אחוז
אבי לחמיש , חיפה  |  10.11.13
9.
למה אתם מציגים כאן את לארי סאמרס כאדם ראוי להתייחסות?
הוא, רק הוא, ואין אדם אחר ממנו על כל הפלנטה הזו שאחראי יותר ליצירת המשבר העולמי! אותו סאמרס שהנהיג בממשל רייגן תכנית להורדת עד העלמת מסי הון, המשיך בימי קלינטון להסיר חסמים רגולטוריים על מסחר בנגזרים בוול סטריט, השתמש בהסרת חסמים זו כשהיה נשיא הרווארד לעשות טריקים בכספי האוניברסיטה ולגרום לה להפסיד לא פחות ממליארד דולר(!) על הדרך הקים מחלקת ייעוץ תחת ממשל ארה"ב שתסייע לבוריס ילצין לחלץ את רוסיה ממשבר הרובל, רק שכל חברי המחלקה היו מושקעים בחברות ענק ברוסיה... אז עכשיו אתם מציגים את הגודזילה האכזרית הזאת כאורים ותומים של הכלכלה?
למה  |  10.11.13
8.
נו באמת...
כולם יודעים שלארי סאמרס הוא הגורם מספר אחת למשבר הכלכלי בארה"ב כי הוא זה שיזם את הדה-רגולציה על הבנקים עוד בממשל בוש האב ובהמשך הוא זה שפירק בתקופת קלינטון את חוק גלאס-סטיגל -אותו חוק שנכתב בימי השפל שמפריד אחזקות צולבות ובכך הוא גרם לבנקים לחשוב שהם גדולים מכדי ליפול... הוא זה שהוכיח לכולם שארה"ב דוגלת בקפיטליזם ותחרות אכזרית לעם אבל כשמדובר בבנקים, המדינה מזרימה אליהם כספי חילוץ כמו אחרונת מדינות הגוש הקומוניסטי. כך שאין אף יצור אנושי אחד בכל הכוכב הזה שאחראי למשבר הכלכלי העולמי יותר ממנו, ואתם מציגים אותו כאן כמושיע? מה נסגר???
רון  |  10.11.13
לכל התגובות