בישראל מודאגים מהגרעין, באיראן מתגעגעים לרווחי הנפט

בסופו של דבר יגיעו מעצמות העולם להסכם עם איראן. בין שזה יהיה אחרי עוד סבב שיחות ובין שיותר מזה - המתווה הכללי ברור לכולם: הקלה בסנקציות תמורת התחייבויות איראניות בנושא הגרעין. בעולם הערבי, ובעיקר במדינות המפרץ, מעוררת העסקה המתרקמת דאגה רבה. כבר עתה ניתן לסמן את המנצחים ואת המפסידים של המהלך הזה מבחינה כלכלית.

המניע של איראן לסגור עסקה עם המערב ברור - היא צריכה להיחלץ מהבור הכלכלי האדיר שהותירו לה שמונה שנות שלטונו של מחמוד אחמדינג'אד. הנשיא החדש חסן רוחאני הודה כי על ממשלתו רובץ חוב של 72 מיליארד דולר למערכת הבנקאית, למגזר הפרטי ולקבלנים, וההתחייבות שלו להחזיר את הכספים הללו לא תוכל להתממש ללא הנעת גלגלי המשק מחדש. כדי שזה יקרה המשק האיראני חייב לחזור למפת העסקים העולמית.

משחקים על קלף הנפט

הסנקציות פגעו קשות ביצוא הנפט האיראני. אמנם מאז שרוחאני נבחר מורגשת התאוששות מסוימת ביצוא, אך באופן כללי איראן לא חוותה שפל כזה ביצוא נפט מאז שנות המלחמה עם עיראק בין 1980 ל־1988.

בחודש אפריל האחרון קטן היקף יצוא הנפט היומי של איראן לפחות ממיליון חביות ביום. בכלל השנה עומד שווי יצוא הנפט החודשי על כ־3 מיליארד דולר בממוצע. יש לזכור כי יצוא הנפט מהווה 80% מהכנסות המט"ח של איראן וכ־50% מתקציב המדינה.

לפי הערכות שפורסמו באיראן בשנה הראשונה להסרת הסנקציות על הנפט האיראני, שווי היצוא צפוי להיות כ־55 מיליארד דולר (כ־4.6 מיליארד דולר בחודש), והאיראנים כבר מפנטזים על העלאת היקפו לכ־4 מיליון חביות ביום, בדומה למצב בתקופת הנשיא חת'אמי, שהיה מקובל על המערב כמו הנשיא הנוכחי רוחאני.

המשטר החדש כבר הכין תוכניות מגירה שאפתניות, ולפיהן בשמונה שנות שלטונו של הנשיא רוחאני (בהנחה שיזכה גם בבחירות הבאות) יוזרמו לפיתוח מגזר הנפט והגז באיראן לא פחות מ־800 מיליארד דולר. ספק אם האיראנים עצמם מאמינים בהשגת היעד, אך מה שברור הוא כי חברות הנפט הזרות לא ממתינות לפוליטיקאים; במקביל לשיחות בז'נבה החלה איראן לקיים מגעים לא רשמיים עם חברות מערביות בדבר חזרתה לשוק.

לפי דיווחים בלתי רשמיים, האיראנים מציעים לחברות חוזים נדיבים למקרה שיוסרו הסנקציות, ונציגים מאותן החברות הגיעו לאיראן לדיוני גישוש ראשוניים. מקורות באיראן טוענים כי גם נציגי חברות נפט אמריקאיות שמדירות רגליהן מהשוק האיראני כבר שני עשורים, ובראשן אקסון מוביל, שברון, קונוקו ואנדארקו, מעוניינים לקיים מפגש עם שר הנפט האיראני.

ואולם, למרות האווירה הטובה נראה כי ההתקדמות במגזר הנפט צפויה להיות אטית. החברות האמריקאיות יגלו שהמתחרות שלהן מאירופה נהנות מעדיפות בשוק האיראני, שכן חברת של הבריטית־הולנדית וגם חברת האנרגיה הצרפתית טוטאל נהנו במשך שנים ממעמד בכורה בשוק האיראני. כך למשל, בשנת 1995 זכתה קונוקו במכרז לפיתוח שדה הנפט סירי, אולם ממשל קלינטון בלם את ביצוע העסקה, והעבודה בוצעה בסוף על ידי חברת טוטאל.

יתרון לשוק האירופי

ואולם, איראן זה לא רק נפט. חברות בינוניות וגדולות באירופה ובארה"ב מייחלות ליום שבו ייפתחו מחדש שערי השוק האיראני ויוסרו המגבלות. תקצר היריעה מלפרט את כל החברות הללו, אך המובילות הן רנו הצרפתית וסימנס הגרמנית.

יצרנית הרכב רנו היתה אחת השחקניות המערביות החשובות בשוק האיראני. בקיץ האחרון הודיעה החברה על הפסקת פעילותה בשוק עקב הסנקציות של האיחוד האירופי, וכך הופסקו משלוחי ערכות הרכבים להרכבה מצרפת לפסי הייצור באיראן. היציאה מאיראן מסבה נזק כספי אדיר לרנו. ביולי האחרון פרסמה החברה את תוצאותיה למחצית הראשונה של 2013, המשקפות ירידה של 87% בהכנסות בהשוואה לתקופה המקבילה בשנת 2012 - מ־774 מיליון יורו ל־97 מיליון יורו בלבד. בחברה הצרפתית הדגישו כי הירידה בהכנסות נובעת מהיציאה מהשוק האיראני.

בשנת 2012 מכרה רנו יותר מ־100 אלף כלי רכב באיראן וחלשה על נתח שוק של כ־10% משוק המכוניות שם. השוק האיראני הניב לה מכירות גבוהות יותר מאלה שהניבו לה שווקים באירופה דוגמת ספרד ואיטליה, ודורג במקום השמיני במכירות העולמיות של החברה.

סימנס הודיעה גם היא על הפסקת פעילותה באיראן ויישמה את הסנקציות הבינלאומיות במלואן לאחר שנים של עסקים פורחים במדינה. לפי נתוני החברה הרשמיים, בשנת 2011 הגיע היקף העסקים של סימנס בשוק האיראני לכ־450 מיליון יורו והיא העסיקה כמעט 200 עובדים במדינה.

הסעודים לוחצים על ארה"ב

מן העבר השני, לא רק בישראל מתנגדים להתקרבות המערב לאיראן. בעולם הערבי ובייחוד במדינות המפרץ יש זעם גדול על ארה"ב ועל נטייתה ללכת לקראת משטר האייתולות. מי שמנהיגה את המחנה המתנגד היא ערב הסעודית, בעלת המשק הגדול ביותר בעולם הערבי.

בעיתונות הערבית מייחסים את ההתנגדות הצרפתית בסבב האחרון מול איראן לא ללחץ שהופעל על פריז מצד ישראל, אלא דווקא ללחץ שהופעל מצד הסעודים. מאז היבחרו של פרנסואה הולנד לנשיאות צרפת חלה התקרבות ממשית בין שתי המדינות. בקיץ האחרון, למשל, סיכמו המדינות על חוזה ביטחוני בשווי מיליארד יורו במסגרתו חברות צרפתיות יבנו כלים עבור הצי הסעודי.

לערב הסעודית יש כמה אמצעי לחץ גם על הממשל האמריקאי. יש לזכור כי ברקע היחסים בין המדינות קיים הסכם למכירת מטוסים בשווי 60 מיליארד דולר - ההסכם הביטחוני הגדול ביותר שנחתם אי פעם בין המדינות. עסקה זו אמורה לספק 75 אלף מקומות עבודה לשוק האמריקאי. אם הסעודים יחליטו להקפיא, לצמצם או לבטל את ההסכם, ממשל אובמה יחווה מכה קשה.

עם זאת, בשלב זה לא נראה כי ערב הסעודית תנסה לעשות שימוש בנשק הנפט בזמן הקרוב. הסעודים מייצבים את מחיר הנפט העולמי מאז 2008 באמצעות הגדלת התפוקה כדי לחפות על אובדן האספקה מאיראן ומלוב. ההערכות הן כי ברגע שהנפט האיראני יחזור לשוק, יפעלו הסעודים במתינות כדי לא לגרום לזעזועים גדולים בשוק הנפט העולמי מחשש שזה יסב להם נזק יותר מאשר תועלת.

הכותב הוא מנהל אגף המחקר בחברת אינפו־פרוד מחקרים (המזה"ת)