שוויון כמנוע צמיחה

רבים נוטים להתבלבל ומכנים את ליגת הפוטבול של ארה"ב, ה־NFL, כ"ליגה הסוציאליסטית ביותר בעולם". מדוע? ב־NFL ישנה תקרת שכר קשיחה וזהה לכל הקבוצות, ישנה חלוקת הכנסות זהה מזכויות שידור וממוצרי הליגה וישנם הסכמי שכר קיבוציים ל"פועלים" - השחקנים.

המודל הפיננסי של הליגה מוביל למצב שבו "קבוצות קטנות" יכולות לנצח "קבוצות גדולות" ובגלל המבנה הספורטיבי של הליגה כמעט בכל שנה יש אלופה חדשה. ה־NFL לא נולדה בצורה הזו. היא נהייתה כזו לאחר קיום של עשרות שנים. המודל שאימצה הוביל לכך שה־NFL היא הליגה הפופולרית ביותר בארה"ב. השוויון בחלוקת ההכנסות — או יותר נכון להגדיר זאת כשוויון במתן הזדמנויות - הוביל גם לעלייה בהכנסות של הליגה כולה ולהגדלת ההכנסות של כל קבוצה בנפרד. כשמחלקים את העוגה בצורה שווה, כולם נהנים מהצמיחה - הקבוצות העשירות והקבוצות הפחות עשירות. ה־NFL מוכיחה כי הדרך הזו עובדת - אין ספק.

בעלי הקבוצות ב־NFL לא דאגו לשוויון מתוך מניעים מוסריים, הם דאגו לשוויון מתוך מניעים עסקיים גרידא | צילום: איי פי

סוציאליסטי? לא ממש

מאז הסכם השכר הראשון בין הקבוצות ובין השחקנים (ב־1968 ומאז נחתמו מספר רב של הסכמים), ההכנסות של ה־NFL צמחו בצורה חדה יותר משל שאר הליגות המקצועניות בארצות הברית, וכך גם בהשוואה עולמית. כיום ליגת ה־NFL היא ליגת הספורט המכניסה ביותר עם הכנסות שנתיות של יותר מ־10 מיליארד דולר. ההערכות הן שבעשור הקרוב ההכנסות יגיעו עד ל־20 מיליארד דולר.

וגם אנשי העסקים שנכנסו לליגה נהנים מהצמיחה הזו. ג'רי ג'ונס קנה את קבוצת דאלאס קאובויז ב־1989 ב־150 מיליון דולר ארה"ב. כיום מוערכת הקבוצה שלו ב־2.1 מיליארד דולר. למי שתוהה, ג'רי ג'ונס לא קנה סטארט־אפ, הוא רכש מוסד — את "הקבוצה של אמריקה", בכינויה מאז ועד היום. גם קבוצה שמנוהלת בצורה מזעזעת כמו קליבלנד בראונס צמחה. הקבוצה נרכשה ב־1998 ב־530 מיליון דולר ונמכרה ביותר ממיליארד דולר בשנת 2012, 16 שנה מאוחר יותר. כלומר, בעלי הקבוצות הצליחו להגדיל את ערך הקבוצה, בין אם נוהלה עסקית בצורה נוראית ובין אם הקבוצה נוהלה בצורה מבריקה.

כמו בהייטק

מבנה השכר ב־NFL דומה מאוד למבנה השכר בחברות עסקיות גדולות. הקבוצה מחולקת על פי התפקידים. לכל תפקיד יש סולם שכר משלו, סולם שכר שנקבע על פי השוק. בעוד קוורטרבק בכיר ירוויח כ־20 מיליון דולר לשנה, בועט ׁ(קיקר) ירוויח סכום נמוך ממיליון דולר בעונה. ישנה משכורת מינימום. ישנה חלוקה פנימית בתפקידים לפי בכיר, מנוסה, צעיר. בקיצור, טבלת המשכורות דומה מאוד לטבלת משכורות של חברת הייטק, שרבים מאיתנו מכירים. גם בתוך הקבוצות יש שוויון יחסי בין השחקנים - שנובע מהיררכיה ברורה ומתקרת שכר חיצונית.

בעלי הקבוצות לא דאגו לשוויון מתוך מניעים מוסריים, הם דאגו לשוויון מתוך מניעים עסקיים גרידא. מסתבר גם שכאשר בעלי הקבוצות מוציאים את הכסף מכיסם הפרטי, הם מבינים שאין הבדל בין שכר בכירים ושכר זוטרים, שכר הוא שכר, והוא יושב על מבנה שכר אחיד הנקבע על פי כוחות השוק. מסתבר גם דבר נוסף, שהשחקנים הזוטרים עם המשכורות הנמוכות, זכאים לבונוס מיוחד, בונוס שמשולם על ידי הליגה. ישנו סכום מסוים המוקצה בכל עונה לשחקנים בדרגת ההכנסות הנמוכה ביותר. הסכום מתחלק ביניהם על פי הביצועים היחסיים שלהם באותה עונה.

פרט נוסף, ומשמעותי, בהסכם השכר, הוא שיתוף השחקנים בגידול בהכנסות. סך הכסף המוקצה למשכורות בכל עונה הוא אחוז מסוים מתוך סך הכנסות הליגה ללא הכנסות ממכירת כרטיסים ומכירת מרצ'נדייז של הקבוצות. כך עוגת המשכורות גדלה, כאשר הקבוצות זוכות להכנסות גבוהות יותר. נראה שכאשר בעלי הקבוצות בוחנים את האינטרס הכלכלי ארוך הטווח שלהם, הם מגיעים למסקנה שכדאי לשתף את העובדים בהצלחה הכלכלית של מקומות העבודה.

בהחלט ניתן ליישם שיעורים פשוטים אלה במקומות העבודה בכל מקום ומקום. קביעת משכורות על פי השוק לתפקיד, קביעת סך המשכורות והבונוסים כסך מסוים מהכנסות החברה, חלוקה שוויונית יותר מגדילה את העוגה - כל העקרונות האלה ישימים גם בעולם העסקי הרגיל.

דרך אגב, בבנקים כמו גולדמן זאקס, לדוגמה, כבר היום מחולק סך ההכנסות בצורה דומה ל־NFL בין השכירים ובין בעלי המניות. 

"לא בעיה של עניים"

מה שה־NFL הבינו מזמן, ה־IMF הוכיחו כלכלית. מדינות שבהן פערים נמוכים יותר בין עשירים ועניים נהנות מתקופות ממושכות יותר של צמיחה כלכלית. לפי קרן המטבע הבינלאומית, בהתחשב בפערים ההולכים וגדלים בין עשירים ועניים בעולם, תקופות צמיחה עתידיות עלולות להיות שליש מאלה שנרשמו בשלהי שנות השישים. לאחר מלחמת העולם השנייה תקופת הצמיחה הממוצעת נמשכה 4.8 שנים, לפי נתוני הלשכה הלאומית למחקר כלכלי בארה"ב.

תקופות צמיחה דועכות מהר יותר בחברות פחות שיוויניות מכיוון שהן חשופות יותר למשברים פיננסיים ולאי־יציבות פוליטית. פגיעות חיצוניות במדינות כאלו מובילות בדרך כלל לקפאון פוליטי במקום לקבלת החלטות קשות הנחוצות כדי להביא לצמיחה.

אי־שוויון, לפיכך, איננו רק בעיה של עניים. גם מיליוני משקיעים פוטנציאליים. לדברי בארי ריטהולץ, מנכ"ל חברת המחקר להשקעות פיוז'ן IQ, "בחברה חסרת שיוויון משקיעים עלולים להסיק שהמשק הוא משחק מכור".

שלא נהיה ספרד

אנחנו רואים איך אי־שוויון פוגע בליגות ספורט. על פי פרופ' חוסה מריה גיי, כלכלן הספורט הספרדי, בין 2002/03 ל־2011/12 הכנסות הליגה הספרדית קפצו ב־108% יותר מכל ליגה גדולה אחרת. פרמיירליג (62%), הבונדסליגה (69%), הסריה A (כ־51%) והליגה הצרפתית (65%) לא חוו צמיחה כזו בהכנסות. אולם חצי מהצמיחה הספרדית מיוחסת רק לשתי קבוצות - ריאל מדריד וברצלונה, שבמקום למנף את כל הליגה שלהן, לקחו את הכסף לעצמן. זה יצר מצב שהתחרות חלשה ביותר. "הרבה שחקנים מנסים את מזלם מחוץ לספרד בגלל שזה הופך להיות מאוד משעמם רק כשריאל מדריד וברצלונה מנצחות", אמר סאנטי קאסורלה, קשר ארסנל, שעזב את מלאגה. "מחוץ לספרד יש הזדמנויות טובות יותר לזכות בתארים. בספרד זה דואופול. שחקנים כמו אלבארו נגרדו, רוברטו סולדאדו, חזוס נאבאס, היו מאוד חשובים בליגה וכולם עזבו. לה ליגה מאבדת את האיכות שלה".

נראה כי הצמיחה המשוגעת של ריאל מדריד וברצלונה עומדת בפני האטה. ההכנסות לא צמחו בשיעורים מרשימים בשנתיים האחרונות, וכשהיריבות נחלשות, גם הליגה הופכת לפחות מכניסה. בניגוד ללה ליגה, הליגה האנגלית, שמחלקת את רוב ההכנסות מזכויות השידור בצורה שוויונית, הצליחה לייצר פלטפורמה בה גם הקבוצות הקטנות ביותר, ללא סיכוי ממשי לזכייה באליפות, יכולות לנצח בכל יום נתון את הקבוצות הגדולות ביותר. הקבוצות הקטנות הללו יכולות גם להרשות לעצמן לרכוש שחקנים מקבוצות "גדולות" בספרד או איטליה. זה מוביל ליצירת עניין נוסף בליגה האנגלית, מה שמוביל לצמיחה נוספת.

פערים גדולים מקטינים את הצמיחה. ולכן על כל ארגון ספורט - ובכלל מדינות - לוודא כי הפערים בין אלו שאין להם לאלו שיש להם תמיד יישארו סבירים. מדובר באינטרס כלכלי פשוט, לא בהשקפת עולם.

הכותב הוא מנכ"ל משותף בחברת צבירן ייעוץ וסקרים