אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
כרטיס אדום לחברות הארנק צילום: רז רוגובסקי

כרטיס אדום לחברות הארנק

החרבות ששלפה רשות המיסים במלחמתה ב"חברות הארנק" עוררו התנגדות רבה בחוגי הארגונים המקצועיים. רו"ח מיטל דוידוב על עיוותי המס וחוסר הצדק והשוויון הזועקים מהמלצות הרשות

02.12.2013, 15:10 | רו"ח מיטל דוידוב

סיפור "חברות הארנק" מתחיל בשנת 2002, שנה בה הוחלט על ביטול התקרה לחיוב בדמי הביטוח לאומי. המשמעות היתה, שמי שהשתכרו משכורות גבוהות - מעל 40 אלף שקל לחודש - חויבו במס ובדמי ביטוח לאומי בשיעורים שעלו על 60% ממשכורתם.

קראו עוד בכלכליסט

בעקבות זאת, ניצלו יחידים רבים - שכירים ועצמאיים כאחד - את זכותם להתאגד בחברה, אליה העבירו את הכנסותיהם. במקום לשלם מס הכנסה גבוה על הכנסות היחיד, שולם מס חברות על כלל הכנסות החברה בסכום נמוך משמעותית מהמס על היחיד והיחידים, שהפכו כעת לבעלי מניות, שילמו לעצמם שכר חודשי או דיבידנד מהחברה שבבעלותם וצמצמו את גובה המס ודמי הביטוח הלאומי שהיו משולמים על הכנסתם הישירה.

גזירת הביטוח הלאומי בוטלה בשנת 2003 והמחוקק, בניסיון להשיב את המצב הקודם והרצוי לו, פעל לפירוק מרצון של אותן החברות באמצעות הקלת מס מיוחדת במועד הפירוק. אלא שלא כל החברות שיתפו פעולה והסכימו לפירוק. כעת, משכלו כל הדרכים הידועות לטיפול בבעיה, יזמה רשות המסים מהלך במטרה לבצע שינוי חקיקה מהותי.

תשלום מסים, אילוסטרציה, צילום: שאטרסטוק תשלום מסים, אילוסטרציה | צילום: שאטרסטוק תשלום מסים, אילוסטרציה, צילום: שאטרסטוק

בהמלצות לטיפול בחברות הארנק שפורסמו לאחרונה נקבע, שעל אף זכות ההתאגדות, הכנסות החברה יחויבו במיסים לפי המדרגה הגבוהה ביותר, כאילו היה מדובר בהכנסת יחידים. הפעולה הזאת, אגב, חוקית - לכאורה מדובר בתאגיד לכל דבר ועניין, רק שהוא ממוסה כאילו היה חברה שקופה.

חברות חיץ וחברות צוברות

גם חברות החיץ זכו לקבל המלצה לטיפול: חברות החיץ, ש-50% או יותר מהכנסותיהן מקורם בהכנסה פסיבית כשכר דירה, דיבידנדים, ריבית וכדומה, תשלמנה מס כאילו חילקו מחצית מרווחיהן קודם כל לבעלי המניות בחברה. כלומר, מדובר במס נוסף בגובה 30% על מחצית מהרווח הנקי, על אף שתזרים של חלוקת רווחים לבעלי המניות כלל לא מופיע ברישומיהן.

חברה שנטלה הלוואה ורכשה בניין, לדוגמא, המניב לה הכנסות משכר דירה שמיועדות לכיסוי ההלוואה, תצטרך להיפרד מחלק מהן לטובת רשויות המס עוד בטרם קוזזה מתוכן ההלוואה. ברור לכל כי מהלך של מיסוי כספים אלו יביא להאטה משמעותית בצמיחה, וזאת עוד מבלי להתייחס לפגיעה אפשרית בקניינה של החברה, בנושיה וכדומה.

גם חברה צוברת, שרמת הרווחיות שלה עולה על 25%, תידרש לתשלום מס נוסף על "הרווח העודף", כאילו הרווחים הגבוהים הם עוון המחייב ענישה. כל עוד הרווח העודף לא יחולק לבעלים, הוא יחויב במס נוסף של 1% מידי שנה.

החיים חייבים במס

זה עוד לא הכל, כל משיכת כסף של בעל מניות מהחברה, שלא הוחזרה במשך יותר משלושה חודשים, תיחשב כמשיכת דיבידנד החייבת במס. גם כל ערבות שהעמידה חברה לטובת בעל מניות בה תיחשב לחלוקת דיבידנד ותחויב במס.

גדולתן של ההמלצות הללו היא היותן בולמות צמיחה ומונעות השקעות במשק הישראלי. הנפגעים העיקריים, כרגיל, הם דווקא העסקים הקטנים והבינוניים, אלו שתמיד קל להפנות אליהם את הקנה כשיש צורך למלא את קופת המדינה.

קשה לומר מהי הדרך להתמודד עם ההמלצות, ככל שיעברו את משוכת החקיקה. מה שכן ניתן לומר הוא, שרשות המסים שוב קובעת מנגנונים מסובכים, ששוב יובילו למשחקי "חתול ועכבר" מיותרים, והכול בשמה של מערכת, שעוצמת עיניים מהבעיות האמיתיות של הגביה, שאף מגובות בחקיקה. תועלת רבה ביותר תצמח מפישוט מערכת המס והכללתם של מגזרים נוספים בה, אשר אינם משלמים כיום מסים.

המאמר באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

* הכותבת היא רואת-חשבון, שותפה במשרד ייעוץ המס דוידוב-בניטה.

**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

תגובה אחת לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

1.
חסר דבר קטן/פשוט (או לא זכה לכיסוי בכתבה)
כל מה שחסר לי כאן, הוא קביעת סכום הכנסות מינימלי להחלת הדברים על חברה (מכל סוג). הכל צריך להשאר כמו שהוא למעט חברות שהכנסתם עוברת תקרה מסויימת (שצריכה להיקבע ע"י יוזמי החקיקה הזו במידה ואופן מקצועיים ובהתבסס על "רף המרמה" שהמדינה תהיה מוכנה לסבול לטובת צמיחת המשק). ובשוליים - סיסמאות כלכליות הן נחמדות, אבל כל מה שמי שיכול לא משלם, משלם בסוף מי שלא יכול. כלכלת "מדינות הדרום" שהתבססה על עבדות, "נפלה" כשחדלה הזכות להיות בעליהם של עבדים. זה לא תרם רבות לצמיחה, אבל זה סידר את "השכבות התחתונות של פירמידת הצרכים של א. מסלו" לרוב בני האדם שם - באמריקה הצפונית הגדולה. זה לא נוח, אבל מתחייב. זה מקטין במידה משמעותית את הקיפוח היחסי ומקטין את הסיכוי למרידות ומהפיכות. אז נכון, במקום 3 פעמים בשנה לצאת לחופשה בעולם, תהיינה רק פעמיים וג'יפ עירוני חדש לבת, יהיה פעם ב- 3-5 שנים ולא פעם בשנה... כן, אני במקרה הזה - "נציג הפרולטריון" :-) . לחיות בכבוד, לא להתעשר ומהר.
שי לשר , חיפה  |  02.12.13