לשנה הבאה בפייסבוק הבנויה

ליזם האמריקאי טים דרייפר יש חזון - לפצל את עמק הסיליקון למדינה נפרדת, אחת מתוך שש מדינות שאליהן תתפצל קליפורניה.  

פייסבוק חוגגת עשור - לכל הכתבות בפרויקט לחצו כאן

דרייפר מקדם את היוזמה הזו ברצינות גמורה, עם קמפיין מסודר, ורוצה לקיים הצבעה עליה בקליפורניה. הוא לא היחיד: פיטר תיל, ממייסדי פייפאל ואחד המשקיעים הראשונים בפייסבוק הידוע בדעותיו הליברטריאניות הקיצוניות, אף השקיע 1.25 מיליון דולר ב־2011 בארגון ששם לו למטרה להקים מדינות אוטונומיות על איים מלאכותיים. בינתיים חברות הטכנולוגיה לא מחכות ומקימות ערים משל עצמן.

אם הכל יעבוד כמתוכנן, ב־2015 תהיה לפייסבוק עיר בסמוך למטה החברה במנלו פארק שליד סן פרנסיסקו. הפרויקט, שעלותו מוערכת ב־120 מיליון דולר, יציע למאות מעובדי פייסבוק דיור באיכות גבוהה, ויעזור לרשת החברתית לשפר עמדות בתחרות המתעצמת על מהנדסי תוכנה בעמק הסיליקון.

העיירה תכלול חנות כלבו ואזור בילויים, רוכבי האופניים יזכו לשבילים מיוחדים ולשירות תיקונים, וכלבי העובדים ייהנו ממעון יום הכולל ספא, שירות הולכה ופארק. גם העובדים־דיירים ייהנו מספא, בריכה, מרכז יוגה והדרכות אישיות. החברה אפילו תדאג לכביסה ותספק להם מעצבי שיער.

האואזיס שבונה הרשת החברתית זוכה ללא מעט ביקורת, ולא רק בגלל המצב המוזר שבו החברה שבה אתה עובד היא גם בעלת הבית. לפי התכנון, העיירה תהיה כמעט מנותקת מתחבורה ציבורית ולא בנויה לקבלת מבקרים.

גם אנשים שאינם עובדי החברה יוכלו לגור שם, אבל אין להם ממש סיבה לעשות זאת - שבילי האופניים יובילו למשרדי פייסבוק ובחזרה. שנה לאחר ש"עיירת פייסבוק" צפויה לצאת לדרך, ב־2016, מקווה אמזון לאכלס את הקמפוס החדש שלה בסיאטל. אזור העסקים ההומה ייאלץ להצטופף מפני שאמזון מתכננת לתפוס כ־300 אלף מ"ר הכוללים שלושה גורדי שחקים, מרכז כנסים שיארח 1,800 איש, קניון וקומפלקס משרדים שופע צמחייה. בעוד עובדי המטה ייהנו מסביבת עבודה המזכירה גן בוטני מפואר, השטחים הציבוריים שסביבו יישארו כמעט חשופים.

באותה שנה בקופרטינו, קליפורניה, צפויה להסתיים בניית המטה החדש של אפל. הקומפלקס הענק, פרי תכנונו של סטיב ג'ובס עצמו, מעוצב בצורת חללית עגולה ובועתית, שסוגרת על פארק ענק מפני עיניים חודרניות.

עוקפים את המדינות בסיבוב

יחסי הכוחות בין תאגידים למדינות מעורפלים עוד מהימים שבהם חברת הודו המזרחית הבריטית שלטה למעשה בהודו, ולאורך השנים נדרשו ממשלות שונות להצר את צעדיהן של חברות שצברו עוצמה רבה מדי. ואולם, במציאות שבה הכנסות יאהו גדולות מהתוצר של מונגוליה, ואילו וולמארט עוקפת באותו מדד אפילו את נורבגיה העשירה, זה הופך להרבה יותר מסובך. על פי הנתונים של חברת גלובל טרנדס ל־2012, מתוך 100 הישויות הכלכליות הגדולות בעולם, 40% הם תאגידים - מה שהופך את ההתמודדות איתם למסובכת בהרבה.

התאגידים הקפידו ומקפידים להדגיש את הקשר שלהם לקהילה שבתוכה הם פועלים כחלק מתפיסת האחריות התאגידית שצמחה בענף השיווק במאה שעברה. במקביל וקצת יותר בשקט, מתחולל לו תהליך שבו התאגידים, בעיקר בענף ההייטק, מתנתקים מהמדינות שבתוכן הם פועלים, והופכים דומים יותר ויותר לישויות עצמאיות וריבוניות.

המשרדים שגוגל הקימה ברחבי העולם היו במידה רבה הסנונית הראשונה לתהליך. הגוגלפלקסים המפורסמים עוצבו כך שיהוו בית שני (ואפילו ראשון) לעובדים. מכוני הכושר, שולחנות הביליארד, הארוחות המושקעות ושאר הפינוקים שמזוהים עם החברה לא רק נועדו למשוך עובדים מוכשרים, אלא גם ליצור עבורם קהילה חלופית לזו שבה הם מתגוררים.

סוג של גרסה מודרנית ל"ערי החברות" מתחילת המאה ה־20, שבהן המעסיק שלט בכל דרך וניהל את תנאי הדיור, החינוך, הבריאות, הדת ואפילו את אכיפת החוק. הקהילות הללו נודעו לשמצה כדרך לרוקן את העובדים מנכסיהם ולשעבד אותם, אבל ענקיות ההייטק אינן מנסות לסחוט מהמועסקים את כספם, אלא לקבל כמה שיותר מזמנם. ובמקום לעשות זאת באמצעות כפייה - הן פשוט דואגות שלעובדים לא תהיה שום סיבה לעזוב.

ההיגיון העסקי מובן, אבל כך גם התחושה שהציתה לאחרונה הפגנות נגד תעשיית ההייטק ברחבי סן פרנסיסקו - שהעובדים בענף פשוט מתנהלים בעולם נפרד ומנותק פיזית, תשתיתית, תרבותית וכמובן כלכלית.

תושבים ופעילים מסן פרנסיסקו תקפו לפני כחודשיים אוטובוס הסעות של גוגל, במחאה על השימוש שעושות חברות ההייטק בתחנות אוטובוס ציבוריות כדי להסיע את עובדיהן לעמק הסיליקון. הם מחו גם על כך שהזינוק במספר עובדי ההייטק באזור לווה בעלייה משמעותית של שכר הדירה. במקרה אחר נחסם אוטובוס הסעות של אפל.

העירייה אמנם כבר הודיעה שתגבה תשלום עבור השימוש בתחנות הציבוריות, אך כלל לא בטוח שהמהלך ירגיע את הרוחות לאורך זמן. את הבעיה היטיב לנסח מפגין שהניף שלט שקרץ לספר הקלאסי של דיקנס: "סן פרנסיסקו. בין שתי ערים".

גוגל חוצה את הגבולות

התאגידים מוצאים פרצות ודרכים יצירתיות בניסיון להתנתק מהסביבה וממגבלות שונות. מיליוני תושבים בסן פרנסיסקו יכולים כיום להבחין במבנה ענק בגובה ארבע קומות שנבנה על אסדה במקום המכונה "אי המטמון" - אי מלאכותי באמצע הגשר שחוצה את המפרץ. זמן לא רב לאחר מכן צצה אסדה דומה בצדה השני של המדינה, מול חופי פורטלנד במיין.

העובדים באסדות אמרו כי אינם יודעים מהו הפרויקט שלשמו נשכרו, והפקידים הממשלתיים שהורשו להיכנס אליהן - כולל בכירים במשמר החופים ובמשרד הבטיחות של קליפורניה - הוחתמו על הסכמי סודיות. מעטות הן החברות שיכולות לארגן פרויקט כזה, אבל גוגל היא בהחלט אחת מהן, ואחרי תקופה ארוכה של שמועות הסכים המנכ"ל לארי פייג' בנובמבר האחרון לשפוך מעט אור על הפרויקט והצהיר: "אנו מצפים להשתמש באסדות כשטח אינטראקטיבי, שבו אנשים יוכלו ללמוד על טכנולוגיה חדשה".

הניסוחים המעורפלים של פייג' לא מסתירים את הפוטנציאל המדהים ואפילו החתרני של הפרויקט - גוגל תוכל להשתמש באסדות כבתי עסק ניידים שיוכלו לעבור ממדינה למדינה, או לשוט מחוץ למים הטריטוריאליים כדי לחמוק ממגבלות חוקיות. את הכוונות של פייג' אפשר להבין מדברים שאמר בכנס המפתחים של גוגל בשנה שעברה: "יש הרבה דברים מלהיבים שניתן לעשות, שהם בלתי חוקיים או אסורים על ידי הרגולטורים. וזה טוב: אנחנו לא רוצים לשנות את העולם. אבל אולי אפשר להקצות לכך חלק מהעולם".

הסטארט־אפ Blueseed, שספינתו עוגנת מול חופי קליפורניה, מגשים כבר כיום חלק מהחזון הזה. הוא מאפשר ליזמים שלא קיבלו ויזה אמריקאית לעבוד בתעשיית ההייטק של העמק, פשוט מפני שהוא נמצא מחוץ למים הטריטוריאליים של ארה"ב.

חשבון חשמל זה לחלשים

שאיפת התאגידים לעצמאות אנרגטית היא חלק נוסף מתוכנית ההתנתקות שלהם. לאידיאולוגיה הירוקה שאימצו לא מעט חברות הייטק יש גם צד שדואג פחות לסביבה ויותר לשורת הרווח: ההשקעות באנרגיה מתחדשת מאפשרות לתאגידים הללו להתקרב למצב של אי־תלות אנרגטית במדינה או בחברה חיצונית - מדיניות שגוגל מצהירה עליה בגלוי. החברה השקיעה עד כה יותר ממיליארד דולר במיזמי אנרגיה מתחדשת כמו חוות טורבינות רוח ופרויקטים סולאריים, בהיקף ייצור של 2 ג'יגה־ואט - מספיק ל־500 אלף משקי בית. היקף הייצור הזה מספיק לכל הפעילויות של גוגל, ועוד יישאר עודף.

עם זאת, ההשקעה מכוונת בעיקר כלפי חוץ, ונועדה להפוך את גוגל לחברת אנרגיה - החברה עצמה מתבססת בשליש מפעולותיה הגלובליות על אנרגיה מתחדשת שלא מגיעה ממקורות ממשלתיים.

גוגל כמובן לא לבד. הדלפות לגבי המטה החדש של אפל, שפורסמו בבלוג 9to5mac, כמו גם תוכניות שהוגשו לעיריית קופרטינו, מלמדות שהחברה מתכננת שהמבנה יהיה מנותק מרשת החשמל, ועל הגג תקום מערכת סולארית עצומה שתוכל לספק כ־5 מגה־ואט. אפל כבר מקבלת 75% מהאנרגיה שהיא צורכת ממקורות מתחדשים ולא מרשתות החשמל הסטנדרטיות, ולפי הערכות בשנה הבאה היא כבר תגיע ל־100%.

גם מחוץ לתחום ההייטק ניכרת מגמה דומה: וולמארט מכסה אלפים מגגות חנויותיה במערכים סולאריים, איקאה בריטניה רכשה חוות רוח שלמות, ויצרנית הרכב דיימלר העבירה מפעלים שלמים לאנרגיה מתחדשת. "מבחינת חברות ענק זה צעד הגיוני לחלוטין", אומר ל"כלכליסט" רונלד להר (Ronald L. Lehr), יועץ אנרגיה בכיר למחלקת האנרגיה האמריקאית. "בעתיד נשלם מחירים גבוהים יותר על החשמל שאנו צורכים מכיוון שהתאגידים מתנתקים מהרשת. האפשרות היחידה שלנו היא לעשות כמותם".

פתח את הדלת, אנחנו מאפל

באפריל 2010 הצליח גריי פאוול, עובד אפל, להוציא את ענקית הטכנולוגיה משלוותה כששכח בבר אב־טיפוס של אייפון 4 לפני השקתו. סטודנט שמצא את המכשיר העביר תמונות שלו לבלוג הטכנולוגיה גיזמודו, ובאפל הגיבו בזעם: עורך גיזמודו זכה אמנם לביקור של משטרת סן פרנסיסקו, אך אל בית הסטודנט הגיעו אורחים אחרים - אנשי האבטחה של אפל, העוסקים במניעת הדלפות מתוך החברה, ודרשו לחקור אותו.

כשמקרה דומה התרחש עם הדגם הבא של אייפון, ה־4S, המשטרה הרשמית והמשטרה החשאית של אפל שילבו כוחות ופשטו על ביתו של סרג'יו קלדרון, צעיר בן 22 שנחשד במעורבות בפרשה. השוטרים לא דיווחו לקלדרון שהם מלווים באנשי אפל וגם לא דיווחו על הפשיטה לממונים עליהם. בעקבות הפרשה התפטר ראש צוות האבטחה של החברה.

ואולם, רוב פעילות המשטרה החשאית של אפל מופנית פנימה, לטיפול בעובדים סוררים בתוך החברה. ב־2009 חשף האתר גיזמודו את פעילות "צוות הנאמנות העולמית" של החברה, שזכה בקרב העובדים לכינוי המצמרר "אפל גסטפו". עובד אפל לשעבר סיפר על חפרפרות שמדווחות ישירות להנהלה על חשדות לדליפת מידע סודי. העובדים אף התבקשו לתת את המכשירים הסלולריים שלהם לבדיקה מעמיקה, כולל של הודעות אישיות, ועובדים שסירבו לציית הסתכנו בפיטורים.

בחודש שעבר הודיעה מיקרוסופט כי בפעילות משולבת עם ה־FBI והרשויות באירופה היא הצליחה לנטרל את ZeroAccess - רשת של "מחשבים זומבים" (בוטנט), שהקליקו שוב ושוב על פרסומות ללא ידיעת בעליהם. צוות האבטחה של פייסבוק השתתף במבצע דומה בסוף 2012. אמנם מדובר במהלכים שנועדו לנקות את האינטרנט מספאם ותוכנות זדוניות, אבל על הדרך גם מגדירים מחדש את תפקידן של חברות הטכנולוגיה - הן לא רק מדווחות למשטרה על גורמים המסכנים את פעילותן, אלא גם פועלות נגדם באופן אקטיבי, לצד או במקום רשויות החוק.

מקלט מס, מישהו?

הניתוק בין תאגידי הענק לשאר האנושות בא לידי ביטוי גם בכל הקשור לתשלום מסים. מה שמהווה חובה לא נעימה כשאתה עובד פרטי או עסק קטן, הופך להכרחי פחות כשאתה גוגל או אפל.

שתי החברות ספגו ביקורת נוקבת בשנים האחרונות על רקע השימוש שהן עושות בתרגילי מס מתוחכמים שזכו לשמות כמו "הסנדביץ' ההולנדי" או "האירי הכפול", ואפשרו להן לחסוך מיליארדים מדי שנה. דוגמה לכך שחברות בינלאומיות מעודדות באופן פעיל יצירת מקלטי מס חדשים ושימור של הישנים ניתן למצוא בכתבה שפרסמה בלומברג בחודש שעבר על פרגל או'רורק (Feargal O’Rourke), העומד בראש השלוחה האירית של חברת הייעוץ PwC.

גוגל, פייסבוק ולינקדאין משתמשות בשירותיו כדי לנתב כספים דרך אירלנד לאיי הברמודה, גרנד קיימן והאי מאן, אבל או'רורק הוא לא רק יועץ, אלא גם חלק ממשפחה ענפה של פוליטיקאים. ב־2008, כשדודו בריאן לניהן כיהן כשר האוצר של אירלנד, בוטלה התקנה שחייבה את גוגל לשלם 20% מס נוספים במקרה של העברה ישירה לאיי הברמודה. או'רורק, כך התגלה, ייעץ לא רק לגוגל אלא גם לדודו, כיצד לנהל את ענייני המס של המדינה.

אבל תאגידי הענק אינם מסתפקים בהשפעה על מדיניות המס, אלא גם תובעים ממשלות שמגבילות את הסחר עמם: יצרנית הסיגריות פיליפ מוריס, למשל, עתרה לארגון הסחר העולמי של האו"ם בדרישה לשנות את החוק שהנהיגה ממשלת אוסטרליה ומחייב סימון בולט של אריזות סיגריות תוך הצגת אזהרות גרפיות עליהן.

בימים אלה מזהירים פעילים חברתיים באיחוד האירופי מפני הסכם הסחר החדש שמתגבש בינו לבין ארה"ב, ויאפשר לדבריהם לחברות להגיש תביעות רבות יותר נגד ממשלות על בסיס "אפליה המנוגדת לסחר החופשי". בהתחשב בסכומים העצומים שתאגידי הענק משקיעים בלוביזם משני צדי האוקיינוס האטלנטי, ספק אם האזהרות האלה ישפיעו.