אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
לא מוותרים על שקל צילום אוראל כהן

לא מוותרים על שקל

מסחר על בסיס מידע פנים, או סתם מאבק עם המוסדיים: מנכ"ל עם עיניים גדולות מזיק לחברה

04.02.2014, 09:11 | אתי אפללו

"בר זאב פעל בתום לב, במטרה למקסם את הרווחים מחוזה ההעסקה שלו, ולא בגלל ידיעת מידע הפנים" — שורה זו מסכמת את החלטת רשות ניירות ערך שפורסמה אתמול בעניין השימוש במידע פנים של מנכ"ל ביג איתן בר זאב.   

קראו עוד בכלכליסט

הפרשה בקצרה: בר זאב רכש מניות כאשר טיוטת הדו"חות הכספיים היתה בידיו. אולם הוא טען ושכנע כי בביצוע הרכישה הוא לא חתר להרוויח ממידע הפנים, אלא רק לחסוך הלוואה שהיתה חלק מתנאי שכרו בתוכנית התגמול החדשה. כך נולד מושג חדש — "מסחר על בסיס מידע פנים בתום לב".

מתי מתבצע מסחר על בסיס מידע פנים בתום לב? כאשר הסוחר על בסיס מידע פנים לא רוצה להרוויח מהמידע עצמו, אלא רק מבקש למקסם את התועלת האישית שלו בדרך עקיפה, במקרה זה — מקסום התועלת האישית מחוזה ההעסקה. אפשר לתהות מה זה משנה אם השימוש במידע הפנים נועד להשיג לסוחר רווח בדרך כזאת או בדרך עקיפה אחרת — אבל כנראה שזה משנה. למעשה, נראה שזהו ההבדל בין אישום פלילי לבין קנס פעוט של 100 אלף שקל.

בר זאב לא לבד. כולנו מנסים למקסם את תנאי ההעסקה שלנו. אמנם אצל רובנו מדובר במו"מ עקשני מול המעסיק על קרן השתלמות או עבור עוד כמה ימי חופש, אבל אצל הבכירים בחברות הציבוריות המקסום קצת אחר.

אצל יקי ודמני, מנכ"ל אלקטרה צריכה, ניכרת פעולה נחושה למקסום השכר השנתי בגובה של עד 9.8 מיליון שקל. הדיון כולל איומים מרומזים מצד הקבוצה שאם השכר לא יאושר, הוא (אבוי) עלול לעזוב. אצל משפחת דמרי לא מדובר במקסום תנאי ההעסקה של אדם כזה או אחר, אלא של כל המשפחה יחדיו. אל חמשת בני המשפחה ששכרם מצריך את אישור האסיפה (ובראשם יגאל דמרי המנכ"ל, אשר עלות שכרו ב־2012 עמדה על 7.6 מיליון שקל), מצטרף כעת האב, בתפקיד יועץ בשכר בעלות חודשית של 38 אלף שקל.

בהפניקס, המנכ"ל אייל לפידות ממקסם את תנאי ההעסקה שלו בשיטת "המתעקש מנצח", ולא נותן לדברים קטנים כמו רמזים מהרגולטור להפריע לו. טיפין טיפין מובאים תנאי העסקתו לאישור המוסדיים האחרים, והעומדים בראשם יודעים — הם זקוקים לו לאישור שכרם, ולפיכך כדאי להם לאשר את שכרו.

למקסום תנאי ההעסקה שתי פנים: מצד אחד, המנכ"לים מקבלים כסף גדול מאוד כדי להציב את טובת החברה מול עיניהם, להשביח אותה ולהעלות את ערכה עבור מחזיקי המניות ושאר בעלי העניין. אולם מצד שני, מתגלה שוב ושוב שהכסף הגדול קצת מבלבל, וטובת החברה מעניינת אותם הרבה פחות ממקסום תנאי ההעסקה שלהם.

על כן, בשביל המקסום הנכסף חלקם יעשו מעשים כמו מסחר על בסיס מידע פנים, אבל בתום לב. חלקם סתם יקבלו החלטות עסקיות או ייקחו סיכונים על החברה מתוך ראייה צרה של ההשפעה של המהלכים על הכיס שלהם. וחלקם, פשוט ימשיכו ויתכתשו עם המוסדיים על תנאי השכר המופרכים.

נדמה שמה שהמנהלים, וגם בעלי השליטה שלהם, לא מבינים הוא שמעשים אלו יוצרים בקרב המשקיעים רתיעה, תיעוב וחוסר אמון, ופוגעים בחברה — פגיעה שלעתים אפילו חמורה יותר מאשר הערך המוסף שמעניקים לה אותם מנהלים בעלי כישורי הניהול המבריקים.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות