צילום: יניב שחם
הון אנושי: הקהל מתבקש לשמור על השקט
בכניסה להופעה של מתי כספי והפילהרמונית אפילו קבצנים עוררו עניין גדול יותר ממפגיני השמאל
מוצאי שבת, במפגש הרחובות קינג ג'ורג' ושדרות בן ציון בתל אביב, התקיימה הפגנת שמאל זעירה. בין 50 ל־60 אנשים הניפו שלטים של שלום עכשיו מול דוכני השווארמה בואכה דיזנגוף סנטר, ודרשו להפסיק את הכיבוש.
קראו עוד בכלכליסט
העילה להפגנה היתה המשבר במשא ומתן עם הפלסטינים וכעס על שהממשלה עושה כל שביכולתה כדי להכשיל את הסיכוי להתקדמות מדינית. מישהו צעק במגפון כמה סיסמאות שחוקות נגד הכיבוש, אבל העוברים והשבים היו אדישים לחלוטין, אפילו קריאות גנאי לא נשמעו. אדישות דומה לזו שבה מכבדים קבצנים בכביש או ספסרי פליירים שמפרסמים שווארמייה חדשה.
יום קודם לכן הלך לעולמו רון פונדק, אדם שהקדיש את חייו לעידוד השלום ולא הפסיק לקדם אותו גם במישור הפרקטי של שיתוף פעולה כלכלי וחברתי עם הפלסטינים. לא ניתן היה למצוא אפילו רמז ללהט של פונדק בקרב המפגינים. "כן, זאת הפגנה קטנה, אבל זו רק ההתחלה", אמר לי מנכ"ל שלום עכשיו יריב אופנהיימר במעין התנצלות על שגם על רקע משבר מדיני הארגון שהוא עומד בראשו אינו מסוגל להוציא יותר מ־60 איש לרחובות. "אבל יש הפגנה גדולה יותר בכיכר הבימה", הוסיף אופנהיימר כממתיק סוד.
מיהרתי במעלה השדרה לכיוון כיכר הבימה. ככל שהתקרבתי יכולתי להבחין בניידות משטרה ואפילו בכמה שוטרי יס"מ. גם כל הכבישים מסביב לכיכר היו חסומים, ולרגע הופתעתי מהעוצמה שצברו המפגינים מאות מטרים ספורים מההפגנה האנמית שממנה באתי.
אלא שאז הבנתי שההמולה המשטרתית המתונה נוצרה בכלל בגלל הופעה חגיגית של מתי כספי והפילהרמונית בהיכל התרבות. בקצה כיכר הבימה הריקה אכן ניצב קומץ מפגינים, שכלל גם קבוצת מתופפים קולנית. סביבם התגודדו נציגי קבוצות ותאי שמאל קיקיוניים משהו -מאנרכיסטים נגד הכיבוש ועד שמאלנים שמזדהים עם מזרחים וערבים בלי הבדל ולכן מרגישים שהם טובים יותר מפעילי שלום עכשיו. גם כאן העוברים והשבים היו אדישים לחלוטין, במיוחד אלה שמיהרו להופעה של כספי.
היה משהו עצוב באדישות הזאת, משום שהקהל של כספי, אם לומר בהכללה גסה, היה מזוהה בעבר עם מה שנקרא "השמאל הלבן" בישראל, באזור שבין מרצ למפלגת העבודה. בין מי שהגיעו להופעה ראיתי את זוכת פרס נובל פרופ' עדה יונת, שמיהרה להיכנס לאולם, ונזכרתי בכמה התבטאויות שלה בעבר בנוגע לכיבוש ובביקורת שעוררו. בערב הזה לא היתה כוונה לאיש לעורר ביקורת. היה שם גם זלמן שובל, הבעלים של בנק ירושלים, אשר היה שגריר ישראל בוושינגטון מ־1990 עד 1993. כמי שמטיף נגד הסכמי אוסלו של רבין, שובל בוודאי היה מרוצה מאדישות הציבור, וגם הוא מיהר להיכנס לאולם לפני שההופעה תתחיל.
מי שדווקא הקדים היה שר המדע יעקב פרי, שעמד בחוץ והמתין לפתיחת האולם. כראש השב"כ לשעבר הצטרף פרי למפלגת יש עתיד על תקן מר ביטחון והצהיר שהוא נכנס לעולם הפוליטי כדי לסייע לשים סוף לסכסוך ולהביא לנו את השלום. שאלתי אותו מה קורה ולמה אין התקדמות במשא ומתן. "אל תהיה בטוח שאין התקדמות, אנחנו עובדים על זה בשקט", ענה. אמרתי לו שכל מה שאני יודע כרגע הוא שנפתלי בנט מאיים לפרוש מהממשלה.
"אני לא כל כך בטוח, נראה לי שהוא יותר מאיים ופחות רציני. בכל מקרה, אם אתה רוצה את השלום, אני אביא לך את השלום, חכה בסבלנות. אבל בינתיים שיהיה לך חג שמח, חביבי". חג שמח.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה