ביקורת הופעה: חופשי ומשוחרר

פיט דוהרטי עלה אמש (ה') לבמת הבארבי בתל אביב חמוש בגיטרה אקוסטית מול אולם מלא. סולנם לשעבר של הליברטינז ובייבישמבלס, החבר לשעבר של קייט מוס, נראה מעט שיכור. בחולצה שחורה, כובע קסקט ומכנסיים בגזרה נמוכה שאיימו ליפול, דוהרטי ניגן לעצמו ולקהל. קשה להאמין שמישהו ציפה שכך תהיה ההופעה - אבל הרוקר הסורר, שמבקר לעתים קרובות במכוני גמילה, ניגן במשך שעתיים בגיטרה נטולת אפקטים שירים מאלבום הסולו ומאלבומי הלהקות שלו.

הופעה מאולתרת

 

בהתחלה זה היה חינני. דוהרטי נתן הופעה שהזכירה נגן רחוב כריזמטי חסר גינונים, אבל כזה עם קהל מאוהב שחיכה לו שנים. הקהל הורכב מחובבי רוק בגילים משתנים, ובהם ערן צור, מאור כהן, שלומי שבן, אהוד בנאי ונועם רותם. כמעט בכל שיר דוהרטי התבלבל במילים, שר רחוק מהמיקרופון או פשוט הפסיק לרגע מסיבות שונות ומשונות. כל טעות התקבלה במחיאות כפיים, שעודדו אותו להמשיך לשתות ולעשות שטויות.

לקראת אמצע ההופעה התחילו להיזרק לבמה פתקים עם בקשות שירים, ודוהרטי הקפיד לבצע את רובן. הקהל זכה לביצוע נחמד של "You Talk" של בייבישמבלז, במה שלרגעים ארוכים הרגיש כמו הופעה מאולתרת לחלוטין. הקאבר ל"Psycho Killer" של טוקינג הדס הרגיש דומה, כשהשתלב ב"Happiness is a Warm Gun" של ג'ון לנון; בשניהם דוהרטי התבלבל במילים וניגן במהירות לא עקבית.

באחת ההפסקות נזרקה סיגריה מגולגלת לבמה, שלקח ועישן מאחורי וילון ואז חזר והצהיר שמדובר בסיגריה אלקטרונית. בפעם אחרת הוא פשוט התחיל לחתום על דיסקים במשך דקות ארוכות, ואחרי דיאלוג עם הקהל פתאום קפץ אליו. כן כן: סטייג' דייבינג בהפסקה בין השירים של הופעה אקוסטית.

סאונד מונוטוני

 

בחלק האחרון של ההופעה, אחרי כמה שירים עם גיטריסט שהגיח בהפתעה, נשכב דוהרטי על הבמה ועישן סיגר בזמן שחברו ניגן. הוא ניגן את "Ask Me" של הסמית'ס לפני שהזמין את רונה קינן (שנתנה מופע פותח קצר ומשובח) לשיר חמוד, ואת "Fuck Forever" של בייבישמבלס לסיום. המעריצים קיבלו את מה שרצו: שעתיים של פרובוקציות וביצועים מחופפים לכמעט כל שיר שביקשו. חלק יטענו שככה צריך להיות רוקנ'רול, ונדמה לי ששמעתי את ניצן זעירא משווה את ההופעה לאלה של פורטיס בתקופת פלונטר.

מצד שני, בהתחשב בפרובוקציות, באורך ובסאונד המונוטוני והפשוט, לא אתפלא אם יהיה מי שיגיד שזו אחת ההופעות הפחות טובות שהוא ראה בחייו.