צילום: עמית שעל
כשהגיטרה מנסרת את הבארבי
ערן צור ושלל מוזיקאים אורחים הפציצו בהררי צלילים ודיסטורשן בערב הגיטרות שצור מקיים אחת לחודשיים בבארבי בתל אביב
מוזיקאים רבים מוצאים את עצמם בעיצומם של סיבובי הופעות שנמשכים שנים, שומרים על נוסחה קבועה וחורשים את מועדוני המדינה, עד צאת האלבום הבא, שאותו מלווה סיבוב נוסף וכן הלאה.
מעטים אלו שמאמצים מועדון קבוע שבו הם טורפים את הקלפים בכל ערב מחדש, משחקים קצת עם הרפרטואר ואפשרויות מוזיקליות נוספות. אחד מהם הוא ערן צור. ביום שישי האחרון התקיים ערב הגיטרות הרביעי שצור מארח בבארבי בתל אביב אחת לחודשיים.
טובים השלושה
האורח הראשון היה אופיר ליבוביץ' מנקמת הטרקטור, שקפץ לבמה אחרי שלושה שירי חימום, כמו שהציג אותם צור בעצמו. הלהקה נשמעה מצוין - שי ברוך על התופים, רם אוריון על הגיטרה וערן צור על הבס - כך שנדמה היה שאין צורך בגיטריסט נוסף. ביצוע יפה ואפל ל"תכלית בתחתית" הוכיח שמוקדם להכריז הכרזות מהסוג הזה, והגיטרה של ליבוביץ' בהחלט הוסיפה עומק.
"אני כל כך נהנה מהערבים האלה", אמר צור לקהל, "פשוט לעצום את העיניים ולהתענג על הצלילים".
אחר כך הם ביצעו קאבר מוצלח ל"משחק של דמעות" של נקמת הטרקטור, ושלושה שירים נוספים עד שליבוביץ' ירד מהבמה.
האורח השני היה אורי בראונר כנרות, סולן בום פם שלאחרונה הוציא אלבום חדש תחת ראשי התיבות UBK. הגיטרה של בראונר כנרות הוסיפה גוון ים־תיכוני מסולסל לרוק של הטריו, עם דגש טורקי־יווני. לאורך כל "ירושלים אהובתי" ניהלו אוריון וכנרות דיאלוג גיטרות יפהפה, כשאוריון מנגן באטיות ובראונר כנרות מסלסל, ואחת לכמה תווים הם מתאחדים וסוחטים חיוכים מתרגשים מצור.
ההברקה הגיעה בשיר שאחריו: צור סיפר שהוא חיפש ביוטיוב שירים של בום פם, ונדלק על ביצוע ל"חנה'לה התבלבלה", קלאסיקה ים־תיכונית שזכורה בעיקר מהביצוע של צלילי העוד. צור סיפר שזכה לנגן עם גיטריסט הלהקה האגדי יהודה קיסר בחתונות כחלק מהלהקה של ג'קי מקייטן, ונתן לשיר פרשנות רוקיסטית מהירה ומסיבית.
מסורת מנצחת
מאוחר יותר נותר צור על הבמה לבד, וכחלק מהמסורת שהוא מנסה ליצור בערבי הגיטרות שהוא מארח, סיפר סיפור על רקע נגינת בס רפטטיבית.
הוא סיפר על זמר בן 45 בשם ערן צור, שבזמן הופעה במועדון תל־אביבי מתפרץ לבמה משורר ומאיים לרצוח אותו תוך הטחת ביקורת על הכתיבה שלו. הביצוע חמק מכל מלכודת קטנה שהיתה יכולה בקלות להפוך לרגע מגלומני מביך, ושמר על עניין ואומץ לכל אורכו, כמעט מהפנט עם העלילה והמינימליזם שהשתלט על האוזניים בין כל הררי הדיסטורשן. האורח האחרון, גבע אלון, הצטרף לחמישה שירים נוספים, ובהם "בלילות של ירח מלא" שהתחיל בדואט אקפלה נעים.
בשלב הזה, קרוב ל־20 שירים ושעתיים אחרי תחילת המופע, אפשר היה לסיים את הערב הזה בחיוך ובסיפוק. בהדרן, מסורת נוספת בערבים הללו, עלו כל האורחים לכמה שירים אחרונים, כולם עמוסי דיסטורשן וצלילים כיאה לארבע גיטרות. "כרמלה גרוס ואגנר", "נשים כותבות שירה" ו"תמונה אימפרסיוניסטית" בוצעו כשעיסת גיטרות מזוקקת של ארבעה גיטריסטים משובחים עושה בהם פלאות, שולחת את הקהל הביתה עם אוזניים מצלצלות. לחיי מסורות כאלו.
רגעים שנזכור ביום שאחרי
1. ההברקה של "חנה'לה התבלבלה". הקלאסיקה מכרם התימנים קיבלה פרשנות מקורית ואפלה2. הסיפור עם נגינת הבס המונוטונית. אין ספק, ערן צור יודע לעשות דרמה
3. "נשים כותבות שירה". חבל שאי אפשר לסיים כל הופעת רוק עם ארבע גיטרות
2 תגובות לכתיבת תגובה