מכירת תנובה לסינים: המופע של זהבית כהן

אייפקס ישראל היא מופע של אישה אחת, על כל המשתמע מכך: המופע של זהבית כהן. מהרגע שבו דרכה כף רגלה של מנכ"לית אייפקס בתנובה ועד הרגע האחרון שלה בחברה עם השלמת עסקת המכירה לברייט פוד הסינית, כהן חיפשה את הדרך הקלה להצפת הערך והמימוש הרווחי.

הדרך הקלה הזו כללה בשבע השנים האחרונות ניצול של הביקושים הקשיחים לחלק ממוצרי החברה לטובת העלאת מחירים פראית שהובילה למחאת הקוטג', ומימוש אגרסיבי של נדל"ן, שאפשרו לבעלי המניות ובראשם אייפקס משיכת דיבידנדים של 2.6 מיליארד שקל. זהבית כהן פסלה את ערכי הניהול המשפחתיים שאפיינו את תנובה בעבר ודחקה אותם לטובת מה שנהגה לכנות שיטות ניהול אמריקאיות. שיטות הניהול האלה העלו את תנובה מדרגה משמעותית כחברה תפעולית אבל גרמו גם לנזק עמוק וחריף ביחסים בינה לבין הצרכן הישראלי. נזקים שאותם התאמצה הנהלת תנובה למחוק בשלוש השנים האחרונות והצליחה.

צרכני תנובה תרמו מכיסם להשבחת תנובה באמצעות תשלום גבוה יותר על מוצרים ונהנו ממנה חלקית באמצעות תשלומי מס החברות המוגדלים שהעבירה החברה למדינה כתוצאה מהפעילות המוצלחת. אבל צרכני תנובה ומדינת ישראל לא ייהנו באופן ישיר מהאקזיט המוצלח שתרמו לו מכיסם כיוון שכעת, ברגע המימוש, אייפקס לא תשלם כחצי מיליארד שקל מס רווחי הון שהיתה משלמת לקופת המדינה לו היתה חברה הרשומה בישראל.

זה לא היה חייב להיות ככה. אם נתמקד רגע באלטרנטיבה לאקורד הסיום של זהבית כהן בתנובה, הרי שהנפקה של החברה היתה תורמת פי כמה וכמה לחברה בישראל, למשק הישראלי ואולי גם לאייפקס עצמה, שיכלה לגזור שווי גבוה יותר לחברה אם רק היתה בוחרת בדרך הפחות קלה, כזו שדורשת תשקיף והערכות שווי וסבלנות ודין וחשבון למשקיעים, שקוראים עברית ומכירים את הניואנסים של השוק ואת הרגישות והחשיבות של החברה למשק.

בהתבוננות עסקית טהורה, התרומה של הנפקה לכלכלה ולתוצר הישראלי, השארת ההון בבית, האפשרות שכולנו באמצעות הפנסיות שלנו נהפוך לבעלים של החברה שאת מוצריה אנחנו צורכים על בסיס יומיומי, ואפילו הגדלת הסחירות בבורסה המדשדשת, לא צריכים לעניין את כהן. אלא שהיתה זו אותה זהבית כהן שהצליחה להביס את אפריקה ישראל במירוץ לרכישת תנובה לפני שבע שנים, על בסיס הבטחות לקיבוצניקים ואימוץ ציני של ערכים מנוגדים לחלוטין.

אייפקס ישראל היא מופע של אישה אחת, ומהסיבוב שלה בתנובה יש בעיקר מרוויחה אחת - זהבית כהן, שהבריקה כשהצליחה מאז מחאת הקוטג' להישאר מתחת לרדאר הציבורי רק כדי להוביל את ההשקעה בתנובה למימוש מוצלח, בדיוק באותה דרך מבריקה שהובילה אותה לרכישת תנובה מלכתחילה. העסקה עם ברייט פוד היא בדיוק מה שזהבית כהן יודעת לעשות, בדיוק מה שעשתה לקיבוצניקים ובראשם אריק רייכמן מנכ"ל תנובה בזמנו, לחזר, להקסים לסגור עסקה מוצלחת. השיטה הזו היא בדיוק מה שהפך אותה משכירה לשותפה בקרן ההשקעות הבריטית. עסקת ברייט פוד משתלמת מאוד לזהבית כהן ולאייפקס, השאלה שנותרה פתוחה היא עד כמה היא משתלמת לצרכן הישראלי.