"בחזרות צחקנו, הרי לפושקין יש הומור נהדר"

"לקחתי עצב, אהבה ויופי מהרומן של פושקין אל הבמה", אומר הבמאי רימס טומינס, מנהלו האמנותי של התיאטרון הנודע וכטנגוב שבמוסקבה, שיתארח בפסטיבל מסכת הזהב שייפתח בשבת בתיאטרון גשר. טומינס יעלה את ההצגה "יבגני אונייגין", המבוססת על יצירתו של אלכסנדר פושקין, ובמרכזה סיפורם של נערת הכפר התמימה טטיאנה ושל אונייגין, בן האצילים ששובר את לבה. כמו כן יועלו "ללא שם" של תיאטרון וולקוב ו"זאבים וכבשים" של תיאטרון פומנקו.

טומינס (64), יליד ליטא, הוא אחד הבמאים המובילים בתיאטרון הרוסי. הוא זכה כמעט בכל פרס אפשרי בתחום, ועל "יבגני אונייגין" זכה בפרס מסכת הזהב היוקרתי של איגוד התיאטרונים הרוסי, פרס מסמר העונה ופרס סטניסלבסקי הבינלאומי. הרומן בחרוזים שכתב פושקין זכה ב־1897 לעיבוד אופראי ידוע של צ'ייקובסקי, אך טומינס הוא הראשון שהחליט להפוך אותו להצגה.

מתוך "יבגני אונייגין". "מצד אחד הרומן פשוט מאוד להבנה, ומצד שני זה פיוט" | צילום: דימיטרי דובינסקי

לירי אך לא מתוק מדי

"אף פעם לא עשו את 'יבגני אונייגין' כדרמה בתיאטרון, ורציתי לפרוץ את הדרך ולהראות שאפשר לעשות את זה", הוא אומר. "רציתי להרוס סטיגמות, ליצור משהו מאוד לירי אך לא מתוק מדי, מאוד מוזיקלי, להגיע לרבגוניות קוֹלית מסוימת. היה לי מאוד חשוב לגלות משמעות חדשה במחזה ובקרב הגיבורים".

העבודה על ההצגה טענה את טומינס במוטיבציה להמשיך ולחקור את הספרות הרוסית. "אני עובד על עיבוד לתיאטרון של יצירות מהספרות הקלאסית הרוסית שאינן מחזות, אני כל הזמן מחפש וחושב מהו גיבור אמיתי".

איך מתמודדים עם טקסט בחריזה כשמדובר בדיאלוגים שאינם מושרים?

"זו לא הפעם הראשונה שאני עוסק בדרמטורגיה בחרוזים. כדי להעלות מחזה כזה צריך להפוך למלחין לזמן מסוים, כדי ליצור סימפוניה דרמטורגית".

חששת לעבד את היצירה לתיאטרון אחרי שנים שהיתה אופרה?

"חששות? ממש לא! הייתי סקרן מאוד, והיה לי מאוד מעניין לגלות איך אני עושה את זה ואיך שחקנים מקבלים את זה. בחזרות היו צחוקים ושמחה גדולה, כי הרי לפושקין יש הומור נהדר. החשש היחיד היה איך המומחים לפושקין ומבקרי התיאטרון יקבלו את זה. חששתי לפספס משהו חשוב מהרומן ולהרוס את מלוא יצירתו של פושקין. ביימתי מחזות של צ'כוב, ברכט, מולייר ושקספיר, אבל זו התנסות ראשונה עם פושקין".

מה הופך את היצירה הזו למופת?

"זו שאלה קשה שאלפי מומחים מנסים להבין עשרות שנים. מצד אחד הרומן פשוט מאוד להבנה, ומצד שני זה פיוט - שירים מאוד רומנטיים, יפים וליריים. זה סיפור דרמטי על אהבה ואובדן, נושאים שתמיד היו ויהיו קרובים ללב כל האנשים בעולם. זה הבסיס וכנראה סוד ההצלחה".

עצב ואהבה עם הומור

ההצגה מגיעה לישראל אחרי סיבוב מוצלח בפריז, ארצות הברית וקנדה, שבמהלכו זכתה לתגובות נלהבות גם בקרב קהל שאינו דובר רוסית. "אני מקווה שכך יהיה גם בישראל", אומר טומינס.

בתיאטרון וכטנגוב מייחסים חשיבות רבה לתפיסת החלל, לעיצוב הבמה ולאמצעים התיאטרוניים הנלווים ובהם המוזיקה, התאורה והתלבושות. לטומינס יש צוות קבוע של מוזיקאים ומעצבים שעובדים בצמוד אליו גם בהפקה זו. "חלל הבמה בנוי ממראות, ולפעמים קשה להבין בדיוק מה מתרחש איפה. התפאורה יוצרת עומק והמוזיקה משתלבת בטבעיות. ניסינו לתת הרגשה של הנפש הרוסית - עצב, מלנכוליה ואהבה. עם זאת, הכנסנו הומור שהוא חלק בלתי נפרד מיצירתו של פושקין. השירים המלווים את ההצגה הם כאלה שפושקין עצמו אהב, פולקלור רוסי היסטורי ומודרני".