בית המשפט דחה את התנגדות קרן בראשית לכינוס אסיפות של פטרוכימיים

בית המשפט דחה את התנגדות קרן בראשית לכינוס אסיפות של פטרוכימיים ובכך הוסר מכשול נוסף בדרך לאישור הסדר החוב של החברה.

קרן בראשית, שהיקף הנשיה שלה הוא כ-6% מהחוב הכולל של פטרוכימיים המסתכם בכ-2 מיליארד שקל, טענה שיש לסווג אותה כסוג נפרד לצורך אסיפת הנושים, ולא כחלק מאסיפת הנושים המובטחים.

הדרישה של קרן בראשית מבוססת על שלושה נימוקים: ראשית, היא הנושה היחיד בעל שעבוד מדרגה שניה, שנית, הקרן היא היחידה שההסדר מיועד לכפות עליה ויתור על הזכות לחיזוק ביטחונות ולבסוף, בשונה ממחזיקי האג"ח, ההסדר אינו מקנה לקרן בראשית את חלופת היציאה.

לדברי השופט חגי ברנר שדחה את הבקשה של קרן בראשית, "משמעות הדבר, הלכה למעשה, היא לתת למבקשת זכות וטו על ההסדר כולו, חרף נשייתה הנמוכה יחסית".

הכלל לפני הפרט

ברנר ביסס את החלטתו על הנחת המוצא של סעיף 350 לחוק החברות, לפיה יש לתת משקל עודף לאינטרס של הכלל על פני האינטרס של הפרט, גם אם המשמעות היא פגיעה בזכות הקנין של הפרט ולדבריו, לא כל הבדל בין אינטרסים של נושים מצדיק את סיווגם כסוג נפרד.

בהחלטתו עומד השופט ברנר על המורכבות הרבה בהסדר החוב של פטרוכימיים ומציין ש"לא ניתן ליצור שוויון טכני בין כל אחת ואחת מקבוצות הנושים המובטחים" ולדבריו "ניתן לומר כי הוא יוצר אכן שוויון מהותי בין הנושים המובטחים השונים, הגם שלא מדובר בשוויון טכני או מכני, שאיננו בר השגה בנסיבות המקרה דנן".

בפסק הדין שלו, מבקר השופט ברנר את ההתנגדות שהוגשה על ידי קרן בראשית וטוען כי "התרשמתי שמטרתה האמיתית של ההתנגדות היא טקטית בלבד" זאת כדי שקרן בראשית תימצא בעמדת מיקוח טובה יותר לדרוש שיפורים והטבות בהסדר המוצע.

ברנר טוען שאם היה מקבל את בקשת קרן בראשית והיא הייתה מוכרת כסוג נפרד לצורך כינוס האסיפות, היה לכך "אפקט דומינו הרסני על היתכנות ההסדר כולו".