גייטס: "פיקטי טעה, ארה"ב לא הופכת לאריסטוקרטית"

אז מה עשה האיש השני בעושרו בעולם בקיץ האחרון? מתברר שהוא הקדיש חודש שלם לקריאת"הון במאה ה־21" של הכלכלן הצרפתי תומס פיקטי - רב־המכר שהפך את פיקטי, חוקר האי־שוויון המוביל בעולם, לכוכב רוק כלכלי.

"זו לא היתה בדיוק קריאת קיץ קלילה, אפילו בשביל גיק כמוני", הודה מייסד מיקרוסופט ביל גייטס בפוסט שפרסם בשבוע שעבר. "אבל הרגשתי צורך לעשות זאת אחרי ששמעתי על הספר מחברים וקראתי עליו ביקורות". עתה, אחרי שעיבד במוחו את הנתונים, גייטס חולק את תובנותיו, מחזק את ידיו של פיקטי בכמה נקודות, אך גם מסביר היכן בדיוק לדעתו הוא טעה.

תומס פיקטי | צילום: רויטרס

המשוואה לא מדויקת

כך, למשל, גייטס מסכים עם פיקטי כי רמות גבוהות של אי־שוויון אכן בעייתיות, קפיטליזם אינו יכול לתרום להגדלת השוויון וממשלות כן יכולות לעשות יותר כדי לצמצם את חוסר השוויון. ואולם, בשלב זה פחות או יותר נגמר הפרגון. "כאשר אני טוען שרמות גבוהות של היעדר שוויון הן בעיה, אינני אומר שהעולם מידרדר. למעשה, תודות להתחזקות מעמד הביניים במדינות כמו סין, מקסיקו, קולומביה, ברזיל ותאילנד העולם הופך לשוויוני יותר, והמגמה החיובית הגלובלית הזאת צפויה רק להימשך", כותב גייטס.

אף שגייטס מקדם בברכה את הדיון שעורר פיקטי על הרמות הרצויות של אי־שוויון, הוא מציג בפני קוראיו כמה וכמה "פגמים מהותיים" בתיאוריה שלו. להערכת גייטס, פיקטי לא צייר תמונה מדויקת של האופן שבו העושר נוצר ומצטבר לאורך הדורות. מלבד זאת, המשוואה המפורסמת של פיקטי - כאשר התשואה על ההון גדולה מקצב הצמיחה בעלי ההון מתעשרים מהר מכל השאר - לא מתייחסת באופן מספק לסוגים השונים של הון, לדעתו.

ביל גייטס | צילום: בלומברג

גייטס דוחה את הטענה של פיקטי כי ארה"ב הופכת לחברה אריסטוקרטית, שבה ילדי העשירים משמרים את רמת חייהם בזכות הכנסה שהם אינם טורחים למענה. לדבריו, מחצית מרשימת 400 עשירי ארה"ב של המגזין "פורבס" (שהוא עומד בראשה) הם יזמים. "באמריקה הכסף הישן כבר מזמן לא קיים, וזה בגלל חוסר יציבות, אינפלציה, מסים, פילנתרופיה והוצאות", הוא כותב.

גם ההתמקדות של פיקטי בהכנסה ובהון בעייתית, לדעתו. "ישנן סיבות רבות לאפשרות שנתוני הכנסה יציגו טעות", הוא כותב. "למשל, סטודנטית לרפואה שאין לה הכנסה אבל יש לה הרבה חובות תצטייר בנתונים כאילו מצבה בכי רע, אבל ייתכן בהחלט שבעתיד הכנסתה תהיה גבוהה", הוא כותב. דוגמה קיצונית יותר, ממשיך גייטס, היא של אולטרה־עשירים שאינם עובדים. "אנשים עשירים מאוד שאינם עובדים באופן פעיל מצטיירים בנתונים הרשמיים כנמצאים מתחת לקו העוני בשנים שבהן לא מכרו מניות ולא קיבלו הכנסה מסוג אחר", הוא מציין.

לגייטס אין בעיה עם הרעיון שלפיו העשירים צריכים לחלוק את הונם. אחרי הכל הוא הבטיח לתרום מחצית מהונו לצדקה, שיעור גבוה בהרבה ממס עשירים של 2% שמציע פיקטי. הבעיה שלו היא השיטה של הכלכלן ומערך התמריצים שהיא מעודדת. גייטס מדגים זאת באמצעות שלושה סוגים של עשירים: אחד מזרים את הונו להגדלת העסק שלו, אחרת תורמת את רוב הונה לצדקה ושלישי מוציא את כספו בעיקר על יאכטות ומטוסים. הונם של השלושה אכן תורם להעלאת רמות האי־שוויון, אך גייטס טוען כי שני הראשונים תורמים לחברה יותר מאשר השלישי. "הלוואי שפיקטי היה עושה את ההבחנה הזאת", הוא מציין.

"תקראו לפחות תקציר"

ואכן, להערכת גייטס, בשל התמקדותו בהכנסות ובפערי ההון לפיקטי לא היו תובנות מנתוני הצריכה, זאת בזמן שניתוחם היה מאפשר לו לשרטט תמונה ורודה יותר מזו שהוצגה בספרו.

אף שגייטס מסכים עם פיקטי שיש לשנות את מערך המיסוי ולא לבססו על הכנסות מעבודה, הוא לא תומך בתוכניתו של הכלכלן להחיל מס פרוגרסיבי גלובלי על ההון. במקום זאת, גייטס סבור כי יש להטיל מס פרוגרסיבי על הצריכה. בשיחה שקיים עם פיקטי בסקייפ לאחר קריאת הספר ("זה היה מאוד נחמד מצדו", הוא כותב) אמר גייטס שאף שיהיה קשה לכמת זאת, הדבר נכון באשר לכל מערך מסים.

ואולם, חרף ההשגות גייטס מסיים את הפוסט בכמה מילים חמות לפיקטי, שהוא בכל זאת אביה הרוחני של מחאת ה־99%. "ברור לי שלמרות מגרעותיה עבודתו של פיקטי תורמת אור וחום כמעט באותה מידה. עתה אני משתוקק למחקרים שיתרמו יותר אור לסוגיה החשובה הזאת". אגב, גייטס גם ממליץ לקרוא את הספר, או לכל הפחות תקציר טוב שלו.