"אם אתה לא בן של גנרל, קשה לקבל פה אשראי מהבנקים"

בערב יום שלישי האחרון גזר מרכוס וובר את הסרט מהקניון החדש שלו בנהריה. הבעלים (62%) השוויצרי של חברת ארנה גרופ (לשעבר מנופים פיננסים) לא ציפה להתלהבות כזאת מפתיחה של קניון בישראל, ועוד בעיר פריפריאלית כמו נהריה. אלפי נערות ונערים מתבגרים הסתערו על הקניון החדש כאילו מדובר בהשקה של אייפון חדש בחנויות של אפל בניו יורק. 

וובר, שכבר השקיע יותר מ־200 מיליון דולר בחברת הקניונים שהיתה בעבר בשליטת ג'קי בן זקן, אברהם נניקשווילי ושחקן הכדורגל חיים רביבו, עלה למשרדי ההנהלה בקניון החדש עם חיוך מאוזן לאוזן. תקוותו היא שנהירת הקהל לקניון שלו בנהריה תכפר במידה מסוימת על הכישלון שנחל בקניון ארנה הרצליה, שממשיך רבעון אחר רבעון להציג סימני דעיכה. את התוצאות החלשות של הקניון הוא תולה בהנהלה הקודמת, "שלא הבינה כלום בניהול עסקים", לטענתו.

התוצאות החלשות של הקניון בהרצליה, שכללו ברבעון הראשון של 2015 ירידה של 80% ב־NOI (הכנסות משכירות נטו) ל־4.6 מיליון שקל בלבד, משפיעות על החברה כולה. זו מחזיקה בנוסף 75% מהזכויות בקניון סטאר סנטר באשדוד, במתחם המסחרי רוגוזין באשדוד ובקרקעות בקזחסטן. את הרבעון הראשון של 2015 סיימה ארנה גרופ עם גירעון מדאיג של 532 מיליון שקל בהון החוזר (32 מיליון שקל ברמת הסולו), והפסד של 13 מיליון שקל בשורה התחתונה. זאת בהמשך להפסד של 116 מיליון שקל ב־2014.

ההפסדים הללו חתכו את שווי החברה בשליש בשנה האחרונה ל־170 מיליון שקל. שווי האחזקות של וובר נחתך בהתאם ל־100 מיליון שקל בלבד, כשהוא רושם הפסד צורב של יותר מ־700 מיליון שקל על השקעתו בחברה. למרות ההפסד, וובר אינו מראה סימני נטישה אלא משוכנע שהתוכנית החדשה שלו תחזיר את החברה לימי הזוהר שלה, בתחילת שנות האלפיים. בדרך הוא מנסה להעביר לציבור הישראלי שיעור באתיקה.

"אגיד לך את האמת. הדבר היחיד שמפריע לי במדינה הזאת הוא שאני לא יהודי, אלא נוצרי, ואנשים מסתכלים עלי בצורה שונה", אומר וובר בראיון ל"כלכליסט". "בתור זר, קשה לי לקבל אשראי מבנקים מקומיים. זה מאוד מפריע לי אישית. נכון להיום אני מסתדר עם מימון הפעילות שלי, אבל מפריעה לי המנטאליות הזאת, שהורסת את המדינה. ראיתי את זה בשוויץ לפני 20 שנה - לא מעניקים אשראי למי שאינו כמותם".

מרכוס וובר | צילום: אלון רון

למה בדיוק אתה מתכוון מי שאינו כמותם?

"אם ישראל לא תהיה פתוחה לזרים, הרבה צעירים יעזבו אותה לחו"ל, כמו שקרה אצלנו בשוויץ. אנשים ימאסו במערכת הזאת. אם אתה לא בן של גנרל או קרוב משפחה של מישהו קשה לקבל פה אשראי או משרה בכירה. תמיד אומרים לי, 'הסיפור של החברה שלך גרוע'. הם לא מבינים שעשינו מפנה גדול ואנחנו פה כדי לשנות. אני לא מצליח לתקשר איתם כי אני זר".

זה לא גורם לך לרצות לעזוב את ישראל?

"אני כאן כדי להישאר. השקעתי הרבה כסף ואני מאמין שאם מישהו מתחיל להשקיע ויש לו רעיון - או שהוא עוצר באמצע וקורס לגמרי, או שהולך אתו עד הסוף ומצליח להחזיר את ההשקעה. לכן אופציה של עזיבה היום אינה על הפרק. כשאני רואה את ההצלחה בנהריה אני חושב שאוכל להחזיר את ההשקעה שלי".

אז איך בכל זאת מסתדרים בתרבות העסקית הישראלית?

"הציבור הישראלי חייב להבין שהתוצאה של המנטליות שלו היא שמשקיעים לא יאמינו באנשים כאן וככה הטובים יעזבו. בשוויץ נאלצנו להביא אנשים מבחוץ לאייש את התפקידים הבכירים בבנקים הגדולים שלנו, ואנשים טובים, מקומיים, נפלטו החוצה. יש אנשים איכותיים, יו"ר חברת של (SHELL) למשל, שעזבו לחו"ל רק בגלל שלא התקבלו לעבודה כי הם לא בנים של גנרלים או בעלי קרובי משפחה בהנהלה. אותו דבר קורה בישראל. הנפוטזים הורג לאנשים טובים הזדמנויות להגיע למקומות גבוהים".

אז איך תממן את הפעילות בישראל ללא עזרה מהבנקים?

"בינתיים אני מסתדר, אבל לאורך אני צריך את הבנקים כשותפים. אני רוצה להיות כמו הישראלים, שמשקיעים 20% הון עצמי ויתר הכסף מגיע מהבנקים. אני מקווה מאוד שהמצב הנוכחי ישתנה לא בשבילי, אלא בשביל המדינה הזאת".

פיטר את כל ההנהלה והתמקד בפעילות ליבה

וובר נכנס לראשונה להשקעה במנופים פיננסים, שלימים הפכה לארנה גרופ, בשנת 2008. כמה יהודים שעשה עמם עסקים בעולם שכנעו אותו אז להשקיע בארץ הקודש. תחילה הוא העניק הלוואה של 25 מיליון דולר ובשנת 2009 החליט להמיר אותה להון, כחלק מהזרמה כוללת של 342 מיליון שקל שביצע תמורת 45% מהמניות. המהלך הפך את וובר לשותף פיננסי שקט בחברה, שהיתה אז בניהולו ובשליטתו של אברהם נניקשווילי.

כשהעניינים החלו להסתבך, החל מפרשת הקרקעות בקחזסטאן ועד לירידת הערך של קניון ארנה בהרצליה, מצא עצמו וובר שופך מאות מיליוני שקלים לחברה כדי להחזיק את הראש מעל המים.

מאז 2011 ביצע וובר 15 הזרמות בצורת הלוואות בעלים בהיקף כולל של 95.5 מיליון דולר. בשנת 2014 הוא החליט לקחת את המושכות לידיים והפך ליו"ר פעיל ולבעל השליטה בחברה, לאחר שרכש את חלקם של רביבו ובן זקן והשתתף בהנפקת מניות של החברה בהשקעה כוללת של 100 מיליון שקל. כך טיפסה אחזקתו לשיעור של 62%.

מאז הוא פיטר את כל ההנהלה הקודמת, החליף את שם החברה לארנה גרופ ומכר פעילויות שלא היו קשורות בליבת העסקים שלה. וובר, שהחזיק בקניונים בגרמניה, רצה להביא את הניסיון שלו מאירופה לישראל.

בדיעבד, אתה מצטער על ההחלטה הזאת?

"בהתחלה כן, אבל זו החלטה שהחלטתי ואני צריך להשלים איתה ולעבוד על זה. זו היתה טעות שלי, אבל האתגר גדול ואתגרים גדולים מחזיקים אותך צעיר, אז זה בסדר".

פרשת הקרקעות בקזחסטן מחקה מאות מיליוני שקלים

כבר כשרכש את השליטה בחברה, ב־2014, וובר קיבל לידיו חברה במצב קשה. החברה סבלה מירידות ערך בקניון ארנה ונאלצה למחוק מאות מיליוני שקלים על הקרקעות שלה בקזחסטאן. אלה נרכשו בשנים 2008-2007, עוד בימי ג'קי בן זקן, למטרת בניית פרויקט משולב של מגורים, מסחר, מלונאות ומשרדים. מאחר והחברה לא פיתחה את הקרקע האמורה וקרקעות נוספות בשטח של 160 דונם שחכרה, הרשויות המקומיות מאיימות עד עצם היום הזה לחלט אותן תמורת הסכום המקורי שבו נקנו מהמדינה - 2.6 מיליון דולר בלבד.

הקרקעות נרכשו במקור על ידי דוד בן נני, בן דודו של אברהם נניקשווילי. הסכום הנמוך ששילם על הקרקע לא הפריע לבן נאני למכור אותה למנופים (ארנה גרופ של היום) תמורת 38 מיליון דולר כמה חודשים לאחר מכן. בשנת 2012 אף הוגשה בקשה לתביעה נגזרת נגד החברה בגין הפרשה הזו, שנדחתה על ידי דירקטוריון החברה ובית המשפט.

איך קיבלת את החברה מהבעלים הקודם?

"מבחינתי החברה נוהלה על ידי אנשים שלא הבינו את העסק. אני הבאתי את הרעיון שלי, לחזור לעסקי הליבה, ולכן מכרנו את הפעילות שלא קשורות לקניונים".

מהי תוכנית העבודה להמשך?

"אחרי הפתיחה של קניון נהריה, אני מתכוון להקדיש את הזמן לתוכנית שהתחלתי לפני חצי שנה לשיפור הקניון בהרצליה. מאוחר יותר נגיע לאשדוד, שהוא פרת המזומנים של החברה כרגע".

מה תעשה בעניין הדעיכה בהרצליה?

"הבעיה בהרצליה היא לא בנו, אלא בציבור הישראלי. אנשים עם הכנסות גבוהות עושים את הקניות שלהם מחוץ לישראל, היא משעממת אותם. בכל קניון יש את אותן חנויות, תמיד רואים קסטרו ופוקס. באיטליה, פריז ולונדון יש הרבה חנויות והרבה צעירים עם רעיונות רעננים. בתחום הגסטרונומי, למשל, תל אביב היא פנטסטית, הרבה צעירים עושים דברים חדשניים ומגוונים. משום מה בקמעונאות ישראל לוקה בזה בחסר".

אולי זה הזמן הנכון למכור את הקניון?

"אם יש לך הצעה טובה בשבילי - קדימה. באופן כללי, אין לי כוונה למכור אותו כרגע. המטרה היא להפוך אותו לקניון מצליח. זו השקעה טובה בסך הכל, צריך להעניק ללקוחות קונספט מיוחד שיביא אותם לשם גם באמצע השבוע. כמו שגברים מגיעים במיוחד לחנות דיג ייחודית. אנו מדברים עם השוכרים, מתייעצים עם מומחים".

מה בכוונתך לעשות עם הקרקעות שלכם בקזחסטן?

"למכור אותן. זה נכס גדול של החברה אבל אי אפשר לפתח עליו שום פרויקט. אין לנו היכרות עם השוק הזה בקזחסטן וזה לא נראה כלכלי כרגע. נמכור או נבנה עליהן עם משקיע נוסף. אנחנו לא חזקים מספיק כדי לבנות שם פרויקט לבד, זה מסוכן".

"אנחנו רוצים למכור את הקרקע בעסקאות קומבינציה, כלומר שאנחנו ניתן את הקרקע לקבלן שיבנה ואח"כ נוכל למכור חלק מהדירות".

קניון ארנה גרופ החדש בנהריה | צילום: אלון רון

"הישראלים תמיד מחכים לרגע האחרון"

וובר, שמרכז פעילותו בסינגפור, מחזיק בחברת ההשקעות ASTC הגלובלית (Asian Service Trade Control), שדרכה הוא שולט בארנה גרופ. באמצע שנות ה־80 הוא עמד בראש חברת בנייה ונדל"ן גדולה בגרמניה, שהיקף עסקיה היה יותר ממיליארד מארק גרמני בשנה. בעשור זה הוא החל לפעול בתחום הנדל"ן המניב בארה"ב.

באמצע שנות ה־90 התרכז וובר בהשקעות בסינגפור. ב־1994 הוא הצטרף כשותף לחברת האופנה האיטלקית Napapijri, שעשר שנים מאוחר יותר מכרה נתח ממניותיה לתאגיד האמריקאי VF, המחזיק בין היתר בחברת האופנה רנגלר ובחברת ציוד המחנאות נורת' פייס. וובר הוא גם שותף בחברת השעונים השווייצית Alfex.

לא עברה לך המחשבה למכור את המניות ולצאת מההרפתקה הזאת?

"בגדול אני כאן כדי להישאר, אחרת לא הייתי משקיע כל כך הרבה כסף. אבל אף פעם אל תגיד אף פעם. אני לא פוליטיקאי, שמכריז משהו ואחר כך מתנער ממה שאמר אתמול. אולי נעשה מיזוג עם שחקן אחר, אני מקבל הצעות מכל מיני אנשים.

מעבר לכך, חוק הריכוזיות יחייב חברות בשנתיים הקרובות לעשות שינויים בנכסים שלהן ולמכור - וזו הזדמנות בשבילנו לגדול. כמו שאני מכיר את הישראלים, הם תמיד מחכים לרגע האחרון ולא חושבים על מה שיהיה בעוד שנתיים".