דו"ח לוקר - דווקא טוב לנשים

השינוי המשמעותי שדו"ח לוקר מציע בנוגע לפנסיה של אנשי הקבע, שאינם במערך הלוחם, הוא תיקון של עוול כלכלי רב שנים לנשים, שמהוות למעלה ממחצית מהאוכלוסייה.

הפנסיה התקציבית של אנשי הקבע, באשר הם, בין אם הם לוחמים או אנשי מנהלה, אנשי תחזוקה, נגדים וקצינים בדרגות שונות שיושבים רוב היום בבסיס, מעניקה להם תנאים חלומיים, שעלותם מיליארדים רבים מתקציב המדינה. בעוד שרוב העובדים במשק יזכו לקבל את הפנסיה שחסכו כל החיים ממשכורתם רק בגיל הפרישה (כיום - 62 לנשים ו-67 לגברים, ויש כוונה ממשלתית ממשית להעלות את הגילאים הללו), מעניקה המדינה לכלל אנשי הקבע מענק גישור,מדי חודש בחודשו, ממועד פרישתם ועד להגיעם לגיל פרישה. במילים אחרות, לאנשי הקבע יש הקדמה של מועד הפנסיה והם נהנים ממנה מרגע פרישתם מהצבא, על חשבון תקציב המדינה.

הסיבה ההיסטורית העיקרית להסדר המיוחד ביחס להקדמת הפנסיה לאנשי הקבע הייתה החשש מכך שיפרשו מהצבא טרם גיל הפרישה במשק ולא יוכלו להשתלב בשוק העובדה. ואולם, בשנים האחרונות ניתן לראות שדווקא אנשי הקבע שמשתחררים זוכים ליתרון על יתר בני גילם שמחפשים עבודה בשוק החופשי, והדברים נכונים לתעשיית ההיטק והלאו טק כאחד וכן לתפקידים רבים במגזר הציבורי, בחברות ממשלתיות ובמוניציפלי, בין אם זה עקב רשת הקשרים הענפה שהם מגיעים עמה או אם זה הודות לניסיון המקצועי רב השנים שרכשו בצבא.

בהינתן העובדה שנשים מהוות רק כחמישית ממערך קצונת הקבע (ובכלל כך נכללות הקצינות שחותמות קבע לשנה שנתיים בלבד, ושאינן זכאיות לפנסיה צבאית) וכן מהוות רק 12% מכלל הנגדיות בקבע, ברור שההטבה של המיליארדים מתקציב המדינה בדמות פנסיה צה"לית מוקדמת, לא מוענקת לכיסן, ומעמיקה לרעה את הפער הכלכלי בין נשים לגברים. פועל יוצא של יישום המלצות דו"ח לוקר, הוא צמצום הפער השלילי הזה.

טקס סיום קורס קצינות (ארכיון). הקיצוץ בפנסיית אנשי הקבע מצמצם את הפער השלילי בן גברים לנשים | צילום: חיים הורנשטיין

על פי נתוני דו"ח הלמ"ס, הסקר החברתי לשנת 2012, בקבוצת הגיל שמעל גיל פרישה כיום (62) רק ל-30% מהנשים יש בכלל זכאות לפנסיה, ואצל הגברים (מעל גיל 67) רק ל-52% יש זכאות לפנסיה כלשהי. ל-14% מהעובדים השכירים במשק כיום אין פנסיה כלל, על אף חקיקת פנסיה חובה בשנת 2008. אצל אוכלוסיית העצמאים והעצמאיות ובעלי העסקים הקטנים והבינוניים המצב חמור יותר שכן חוק פנסיה חובה לא חל עליהם והרוב המכריע של אוכלוסייה זו כלל לא מצליח לחסוך ולהפריש לעצמו פנסיה לעתיד.

גם טענת השחיקה שמשמשת פעמים רבות את אלו הבאים להצדיק את הפנסיה הצה"לית המוקדמת לאנשי הקבע, אינה עומדת בהתחשב בכך שקיימים מקצועות שוחקים לא פחות ממהנדס צבאי, מכונאי רכב או פקיד במשרד בקריה, כגון מורים ועובדים סיעודיים - מקצועות שברובם המכריע מאוישים על ידי נשים. להבדיל מהפורשים מקבע, הזכאים כיום לפנסיה מוקדמת ללא תנאים, משרד החינוך מציב מכסות מעטות ומצומצמות ביחס למספר העובדים שיכולים לפרוש מדי שנה בפנסיה מוקדמת, וזאת בתנאי שהם עומדים במבחני בריאות מחמירים.האם 30 שנות הוראה ביסודי או תיכון מול כיתה של 40 ילדים שוחק פחות מישיבה במשרד ממוזג בקריה מול מחשב? הגיע הזמן לעשות סוף סוף צדק בראש ובראשונה כלפי אוכלוסיית העובדים והעובדות, וההמלצות של דו"ח לוקר הן צעד מבורך לשינוי הכרחי, שחייבות לקבל בימים אלה תמיכה רחבה וגיבוי משמעותי מהציבור הרחב.

עו"ד שלי דביר היא מנכ"לית שותפות קואליציית ארגוני נשים לשוויון מגדרי וצדק כלכלי ותעסוקתי.