איך נפחית את האלימות ברחובות?

סקיילר היקרה,

לי בעיית הנשק ברחובות ארצות הברית נשמעת כמו מקרה של אופטימיות יתר. כשאנחנו שומעים על מקרה של תקיפה באמצע הרחוב אנחנו חושבים: "אם לא יהיה לי נשק ייתכן שיתקפו אותי, אבל אם יהיה לי נשק אוכל להגן על עצמי". אנחנו יכולים לדמיין בקלות את היתרונות שבבעלות על נשק, אבל לא את הלחץ והבלבול שנרגיש אם נותקף. למעשה, במלחמות הרבה רובים לא יורים אף לא קליע אחד, בגלל הלחץ שתקף את האנשים שאחזו בהם ברגע האמת.

אנחנו גם לא מסוגלים לדמיין את עצמנו כתוקפים חמומי מוח, שמשתמשים בנשק באופן לא מידתי, וגם נתקשה לדמיין את הקרובים לנו משתמשים באקדח שלנו כדי לתקוף אחרים.

רכישת אקדח בחנות נשק | צילום: איי אף פי

אחרי הכל, אנחנו אנשים כל כך טובים והגיוניים, וכך גם כל מי שלצדנו, לא? לכן אנשים קונים אקדחים כשהם מלאים כוונות טובות, אבל ברגעי כעס או חולשה לפעמים מבצעים איתם מעשה הרסני.

התפרצויות רגשיות תמיד יהיו, וגם סכנות ממשיות לביטחון האישי. אז מה עלינו לעשות כדי להפחית את תקריות הירי באמריקה? אפשר לנסות להפחית את הסיכוי לבצע טעויות בהשפעת הרגש. חוקי התעבורה קובעים בבירור מתי אסור לנהוג ואיזו מהירות אסור לעבור. אולי אפשר לקבוע מגבלות נוקשות יותר לשימוש בנשק, שיגדירו בבאופן חד־משמעי מתי מותר לשאת נשק ולהשתמש בו, ומתי אסור. אפשר לנסות לשאוב עוד רעיונות מעולם הבטיחות בדרכים, במה שנוגע לקורסי חובה של התנהגות מונעת, ואולי גם עונשים על הפרת תקנות שימוש, גם לפני רגע הירייה.

שאלות לדן אריאלי: askdan@calcalist.co.il