הצנחן הרקדן

רועי אסף רוקד מאז שהוא זוכר את עצמו. "רקדתי בכל הזדמנות. במסיבות ובאירועים. זה מי ומה שהייתי, כולם קראו לי רועי הרקדן. אבל לא חלמתי להיות רקדן מקצועי", אומר רועי אסף בראיון. הוא גדל במושב בחבל לכיש, בגיל 6 רשמה אותו אמו לחוג סטפס, ובהמשך שכנעה אותו לקחת חלק בשיעורי מחול ניסיוניים בבית הספר. בגיל 16 הצטרף ללהקה שפתחה בבית הספר שלו הרקדנית רגבה גלבוע. גלבוע ניסתה לשכנע את אסף להיות רקדן מצטיין בצבא אך הוא לא הסכים, כי היה בטוח שלא יחזור למחול אחרי השירות. אך לרגליים שלו היו תוכניות משל עצמן.

אחרי שהתגייס לצנחנים מצא את עצמו ממשיך לרקוד: "זה החמצן שלי. גם ב־2 בלילה רקדתי עם כל הפק"ל, האפוד והנשק, זה משהו בלתי נשלט. כשיצאתי בסופי שבוע הורדתי את המדים, עליתי על טרנינג והלכתי לרקוד אצל רגבה במתנ"ס". במתנ"ס בקריית גת הוא פגש את הכוריאוגרף הידוע עמנואל גת, משם התגלגל להיות אסיסטנט ורקדן בלהקה של גת בצרפת. גת שכנע אותו להיות כוריאוגרף בעצמו וכך היה. אסף יצר, זכה בפרסים ובשבחים רבים, ובכל זאת מדי פעם נקלע לנקודות משבר והרהורים על עתידו המקצועי.

בחודש מאי האחרון, אחרי שצפה באחת היצירות שלו, התקשר אליו המנהל האמנותי של להקת בת־שבע, אוהד נהרין, והזמין אותו ליצור עבודה עבור הלהקה ולחלוק עמו ערב. "זה היה מאוד מרגש. אוהד התקשר בדיוק ברגע שהייתי מיואש והצליח לרומם את רוחי". ערב הבכורה ליצירות "יאג" מאת אוהד נהרין ו"אדם" מאת רועי אסף יתקיים בשלישי הבא בסוזן דלל.

"כבר לפני שנים, כשצפיתי לראשונה בעבודתו של רועי, הבחנתי ביכולת נדירה ליצוק תוכן לצורה", אומר עליו נהרין, "למעט מאוד כוריאוגרפים שפגשתי יש יכולות כאלה: העידון, המוזיקליות, ההומור, החיבור למצפון האנושי, זיקוק הרגש, הארגון בחלל ועוד".

רועי אסף. "ריקוד זה החמצן שלי" | צילום: שאול גולן

מובטל לרגע

"אדם", כאמור, לא תהיה היצירה הראשונה של אסף ככוריאוגרף. ב־2005 העלה אסף במסגרת "גוונים במחול" את הדואט "באנו בגלל הכנפיים — נשארנו כי לא יכולנו לעוף", שזיכה אותו בפרס הכוריאוגרף הטוב ביותר בתחרות.

ב־2009 נקלע אסף למשבר, והחליט לחזור לארץ אחרי שהות של שנתיים עם הלהקה של גת בצרפת. במשך שנה היה מובטל ואז חזר ליצור, התמנה לאמן עמית בלהקת המחול ההולנדית NND, ויצר עבודות לפסטיבל "הרמת מסך" שרצות עד היום בהשתתפותו. יצירותיו האחרונות הן ”גירלז” ו”בויז”.

מתוך "אדם" של אסף. למעט מאוד כוריאוגרפים יש מוזיקליות כזו", אמר עליו אוהד נהרין | צילום: גדי דגון

אנטי־ממסדי

לימודים ממוסדים אינם דבר הכרחי בעיניו, הוא לא למד מחול במוסדות וזה לא חסר לו. האנטי־ממסדיות הזו גם באה לידי ביטוי בכך שבחר עם בת זוגו להעניק לשלוש בנותיהם חינוך ביתי. "אני לא מתעסק במה שחסר. קל מאוד להיתפס לתבניות וקשה מאוד לשבור אותן", הוא אומר.

על מה העבודה "אדם"?

"יש אנשים שהמקצוע שלהם הוא לדבר על אמנות, אני לא יודע לדבר על אמנות ולא על המחול שלי. אם ב'הגבעה' יכולתי להגיד שהיא על אחוות לוחמים, הפעם העבודה פחות ברורה. יש בה קצת משהו מהילדות שלי, ואפילו לא בטוח שיצליחו לראות את זה. קראתי לה 'אדם' כי אני מרגיש שיש בה משהו בסיסי מהאדם. זו עבודה ל־12 רקדנים שמורכבת מיותר קטעים אישיים מאשר קבוצתיים".

נהרין מעורב בתהליך?

"הוא לא מעורב בסטודיו אבל מאוד מעורב מאחורי הקלעים. הוא שוחח איתי, ונתן לי תמיכה רגשית מדהימה ברגעים קשים ולחוצים וכשהרגשתי שדברים לא עובדים. הוא אמר לי 'אתה מוכשר מאוד, אתה עושה מחול חדש ויודע מה אתה עושה, פשוט תסמוך על עצמך'. הרקדנים של בת־שבע הם וירטואוזים ברמות מטורפות, הם חצי כוריאוגרפים ושותפים ליצירה".

אסף נזהר מהצהרות, אך חושב שמלבד שתי העבודות שבהן הוא רוקד כיום הוא יפרוש מהבמה כרקדן ויתמקד בעבודתו ככוריאוגרף. "אני לא רואה את עצמי רוקד בהפקה חדשה, נראה לי שאיבדתי את זה כפרפורמר ואפילו קצת מביך אותי לעלות על במה. זה שילוב של חוסר ביטחון בגוף ובתנועה שלי ובכך שאין לי חיי שגרה של רקדן. אני לא קם כל בוקר ועושה שיעור, בעיניי לא נראה כל כך טוב שאני רוקד על במה. אמשיך לרקוד כל הזמן אבל לא נראה לי שאופיע".

חשבת להקים להקה משלך או לפרוש?

"לפרוש לא, אני לא יודע לעשות שום דבר אחר. על הקמת להקה אני חושב כל הזמן ולא יודע איך. אני מלא רוח לחימה אבל נדרש פה משהו מעבר. זה לדרוש מרקדנים לעבוד כל יום ולשלם להם, איך אשלם חצי מיליון שקל משכורות בשנה? אבל אני מאוד מקווה שזה יקרה".