ההאטה מחריפה, ואצלנו בונים על תקציב דו־שנתי

הנתונים שפרסמה אתמול הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים כי התוצר ברבעון הראשון של השנה עלה ב־0.8%, שליש מהציפיות הנמוכות גם ככה של חזאי שוק ההון. לשם ההשוואה, ברבעון האחרון של השנה שעברה עלה התוצר ב־3.1%. המשמעות היא שאחרי שבשנה שעברה התוצר לנפש (הנתון שמודד את השינוי ברמת החיים הממוצעת של כל ישראלי) לא עלה כלל, לפחות על פי נתוני הרבעון הראשון, מדובר בהליכה של ממש אחורה. המספרים כולם הם בחישוב שנתי; אלה של הרבעון הראשון הם חלקיים וצפויים להתעדכן בחודשים הקרובים. אם ללמוד מהעבר, לא צפוי בהם שינוי דרמטי.

עוד מוקדם לומר אם ישראל בדרך להאטה או למיתון של ממש, אבל לא מן הנמנע שמישהו מבכירי אגף התקציבים במשרד האוצר מסנן "אמרנו לך" לעברו של שר האוצר משה כחלון, שנכנע לדרישת ראש הממשלה בנימין נתניהו לתקציב דו־שנתי. אם באמת אנחנו בפתחה של האטה משמעותית, כזו שתקטין בדרמטיות את תקבולי המסים ותגדיל את ההוצאות על רווחה ועזרה סוציאלית, הדבר יצריך קיצוצים ושינויים גדולים בתקציב המדינה החד־שנתי כיום, ולמעשה יראה עד כמה קשה לתכנן שנתיים קדימה. אין זה בהכרח אומר שתקציב דו־שנתי הוא לא טוב, אבל ודאי שהוא פחות טוב ככל שגדלה אי־הוודאות לגבי העתיד.

למעשה, תחזית הצמיחה של האוצר לשנה היא 2.8%, נתון רחוק מאוד מזה שהציגה הלמ"ס. הצמיחה השנה משפיעה גם על הצמיחה בשנה הבאה, ומשמעות הדבר היא שבאוצר יצטרכו להעריך מחדש את ההכנסות הצפויות לשנה הנוכחית, לשנה הבאה, ובגלל התקציב הדו־שנתי גם ל־2018.

כבר אתמול התקיימה פגישת מאקרו במשרד ראש הממשלה, בהשתתפות אגף תקציבים באוצר והכלכלן הראשי יואל נוה. על פי הערכות ראשונות שבוצעו באוצר, התחזית להכנסות המדינה ממסים ב־2018 עומדת על 305 מיליארד שקל. מלבד זאת, אתמול הוצג לשר האוצר משה כחלון, במהלך ישיבה בהשתתפות אגף התקציבים והכלכלן הראשי כי ישנו בור של 15 מיליארד שקל בתקציב של שנה הבאה, כתוצאה מעודף התחייבויות וחוסר בהכנסות. חצי מהבור מוסבר על ידי האוצר בהסכמים הקואליציוניות שניתנו בעת הרכבת הממשלה ותוקצבו בתקציב הקודם.

במקביל, בנק ישראל מוצא עצמו כיום כמי שכל מאמציו להחליש את השקל ולעודד את הצריכה וההשקעה עלו בתוהו, או לפחות לא הועילו מספיק כדי להעלות את המשק על פסים של צמיחה. כרגע ספק אם נגידת בנק ישראל קרנית פלוג תוריד עוד את הריבית עד לאפס, אך לא מן הנמנע שתגדיל את רכישות המט”ח או תנקוט בצעדים אחרים שינסו להגדיל את כמות הכסף במשק.

לכאורה, הרבעון הראשון של 2016 הוא רבעון לא טוב, אפילו רע, אבל לא כזה שהמשק לא חווה כאשר מיד לאחריו נרשם גידול בתוצר. דוגמה כזו נמצאת ברבעון השני של השנה שעברה, אז התוצר עלה בחצי אחוז בלבד, ומיד לאחר מכן החלה ההתאוששות. אלא שאז המשק עבד ללא תקציב מדינה, מה שהקטין את תקציב הצריכה של המגזר הציבורי ומכאן את התוצר, ולכן אין זה פלא שחלה התאוששות. אך הפעם, נדמה, הסיפור אחר. ההסתכלות המדוקדקת על הנתונים שפורסמו בחודש האחרון על ידי הלמ"ס מצביעים על הסימנים הקטנים של ההאטה במשק הישראלי.

המגזר העסקי מוותר:

שקר ההשקעות בנכסים קבועים

על פי הצבר הראשון של המספרים, נראה שהמגזר העסקי הרים ידיים. כשהמגזר הזה הולך אחורה כולנו הולכים אחורה, וזה בדיוק מה שקרה ברבעון הראשון של 2016. הנתון המדאיגים ביותר בפרסום הלמ”ס הוא כי בשלושת החודשים הראשונים של השנה ירד סך כל התוצר שמייצר המגזר העסקי בארבע עשיריות האחוז, כשייצוא הסחורות והשירותים (ללא יהולמים וסטארט־אפים) נרשמה ירידה של 12.9%.

המתחכמים יגידו שעדיין מדובר על נתונים של רבעון אחד, ולא כאלו שמהם ניתן להקיש על עתיד של מיתון או האטה משמעותית בצמיחה. אך אותם מתחכמים כנראה ולא מסתכלים על נתון אחר שמפרסמת הלמ”ס - ההשקעות בנכסים קבועים - שקובע במידה רבה את האפשרות של המשק להמשיך ולצמוח בעתיד.

ההשקעות בנכסים קבועים הן כל אותן השקעות שמבצעים יזמים, בין אם מדובר בבניינים חדשים, ברכישת מחשבים וציוד למפעל חדש, פתיחת סניף נוסף של רשת קמעונאית ואפילו ייבוא משאיות למטרה עסקית. הנתון של הלמ"ס מצביע על גידול נאה מאוד של 7.5% בהשקעה בנכסים קבועים ברבעון הראשון, כך שלכאורה נראה שאין בעיה. אולם, כאשר פורטים את הנתונים החיוביים הללו, רואים כי עיקר השינוי הוא בבנייה למגורים, שעלתה ב־8.9%. במקביל לכך, ההשקעה בכלי תחבורה לצרכים עסקיים ירדה ב־16.1% וההשקעה במכונות וציוד ירדה ב־3.4% בחישוב שנתי. במילים אחרות, התעשיינים והיזמים לא רק שלא שומרים על הקיים, אלא אפילו ממש מצמצמים איפה שלא צריך.

היבוא צונח:

אין מספיק ביקוש למוצרים

יש עוד נתון שקשור לזה של התוצר העסקי, אבל הוא כל־כך חמור שכדאי לתת לו תשומת לב נפרדת. זהו הייבוא של חומרי גלם לתעשייה, כלומר כל אותם מוצרים שמגיעים מחו”ל לנמלי הים והתעופה בארץ, מובלים אל המפעלים הישראלים, עוברים עיבוד ונמכרים לאחר מכן בארץ ובחו”ל.

מאז ספטמבר השינוי בסך כל ייבוא חומרי הגלם לתעשייה (ללא יהלומים ואנרגיה) יורד כל חודש בעשירית עד שלוש עשירות האחוז, כשמינואר לא מדובר רק בקיטון - אלא פשוט בירידה. כלומר, התעשיינים מייבאים פחות חומרי גלם מבעבר כי אין מספיק ביקוש למוצריהם. במקרה הזה מדובר בעיקר בביקוש למוצרים מעבר לים או למוצרים בני־קיימא שנמכרים בישראל כמו ריהוט.

שינוי שקט בתעסוקה:

יותר תביעות המשך לאבטלה

משהו לא טוב קורה גם בשוק העבודה. עד כה שיעורי האבטלה בישראל ידעו כמעט אך ורק נתונים חיוביים, ושיעור האבטלה במרץ האחרון הגיע ל־5.3% בלבד. על פי הביטוח הלאומי, מספר התביעות החדשות לדמי אבטלה ירד באפריל ב־13% לעומת החודש הקודם, גם אם מנכים את ההשפעה של חג הפסח.

אולם, צריכים לשים לב שם למספר אחר, חיובי פחות. מספר האנשים שקיבלו דמי אבטלה במרץ והמשיכו לקבל אותם באפריל עלה ב־6.4% לכ־70.8 אלף מובטלים (בנתונים מנוכי עונתיות). המשמעות היא שבניגוד לחודשים הקודמים, יותר אנשים המשיכו לקבל דמי אבטלה ולא מצאו עבודה חדשה. למעשה, כאשר מסתכלים על הממוצע החודשי של השליש הראשון של 2016 לעומת השליש האחרון של השנה שעברה, רואים הרעה מסויימת בנתונים. כך, מספר תביעות ההמשך גדל בממוצע ב־1.5% כל חודש בשליש הראשון של השנה, לעומת ירידה חודשית ממוצעת של 0.3% בשליש הקודם.

בנוסף, כשמסתכלים מה קרה לשיעורי התעסוקה והאבטלה בגילאי העבודה העיקריים (25־64) רואים שינויים קטנים מאוד. למעשה, מאז אמצע השנה שעברה יורד בעקביות שיעור המשתתפים בכח העבודה (מועסקים ומובטלים ביחס לכלל האוכלוסייה). עד כה מדובר בירידה של 0.3% בלבד לרמה של 79.7%, כאשר במקביל עלה שיעור המובטלים בקרב הקבוצה הזו ב־0.1% ל־4.6%. אלו הם באמת שינויים קטנים, כאלו שקשה אפילו לראות, אבל ההתייצבות שלהם לאורך תקופה של שלושה רבעונים לפחות יכולה ללמד על סטגנציה בשוק העבודה הישראלי.

הישראלים קונים:

ובכך מחפה על המגזר הציבורי

אז איך בכל זאת התוצר הישראלי ממשיך לצמוח ולו במשהו? התשובה היא הצרכן הישראלי. הוא ממשיך לקנות ולקנות ולקנות ומחפה על הירידה בצריכה של המגזר הציבורי (ירדה ב־1.7% ברבעון הראשון של השנה) והירידה בייצוא. הצרכן הישראלי הגדיל את הצריכה הפרטית בכלל המשק ב־4%, כאשר הצריכה השוטפת לנפש (הצריכה של מזון, תקשורת, תחבורה ציבורית, שירותי דיור וכדומה) עלתה ב־3%. לכך עזרו בין השאר ירידות המחירים של החודשים האחרונים, לפחות עד למדד המחירים של חודש אפריל שהראה דווקא עלייה של ארבע עשיריות האחוז.

השאלה היא כמה זמן הצרכן הישראלי יכול להמשיך כך? כבר ברבעון הנוכחי הוא צורך פחות מאשר ברבעון הקודם, כאשר ממילא חלק גדול מהצריכה היא של מוצרים מיובאים שאינם מועילים לתעשיה הישראלית ולעובדיה.