סימפטומים של המתנה כרונית

ההצבעה של אזרחי בריטניה בעד יציאה מהאיחוד האירופי ב־23 ביוני הייתה הפתעה גמורה. תלי תלים של פרשנויות ותחזיות נכתבו על מה שהוגדר כטלטלה הכלכלית והפוליטית הגדולה ביותר בבריטניה מאז מלחמת העולם השנייה. 80 יום חלפו מאז, ותקופת ההמתנה עוד רחוקה מלהסתיים.

לחצו כאן לכתבה אינטראקטיבית

דיוויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, הוגה משאל העם שמיהר להתפטר עם פרסום התוצאות, הודיע שלשום על התפטרות גם מהפרלמנט, ולמעשה על פרישה מהחיים הפוליטיים. מי שנשארה לטפל בכאוס, ראש הממשלה תרזה מיי, התחייבה שהמו"מ על תנאי הפרישה והאופי שתישא לא יתחיל לפחות עד סוף השנה. עולם העסקים נותר, אפוא, בעלטה.

התאוששות אטית להחריד

עבור חלק מהחברות, הברקזיט סיפק אמתלות למהלכים שהיו אמורים לצאת אל הפועל גם אם תוצאות משאל העם היו שונות. הרי אזהרות מפני קיצוץ משרות והכרזות על שינויים ארגוניים מתפרסמות גם בתקופות שבהן הכלכלה פורחת. גורם נוסף שטשטש את ההבחנה בין מה שנראה כהשלכות ישירות של הברקזיט לבין התפתחויות שהיו מתרחשות בכל מקרה, הוא ההתאוששות האטית להחריד, אם בכלל, של הכלכלה העולמית ממשבר 2008.

אבל, מעקב אחר הודעות שפרסמו חברות בינלאומיות שפועלות בבריטניה, בין שמדובר בהנמכת תחזיות להכנסות, הקפאת השקעות או דווקא עסקאות שהברקזיט קיצר את הדרך לחתימתן, מאפשר למפות את פני השטח המתהווים.

במאמר שהתפרסם החודש באתר הפרשנויות פרוג'קט סינדיקט, כינה הכלכלן הגרמני דניאל גרוס את הברקזיט "הלא־אירוע" הגדול של השנה. לשיטתו, הנזק העצום שאותו אמורה הייתה לספוג כלכלת בריטניה הופך כמעט זניח כשמביאים בחשבון את הסחבת שמאפיינת את התהליכים הפוליטיים הגלויים שהצית הברקזיט. כמו למשל, פתיחת המו"מ בין לונדון לבריסל על יישום ההחלטה.

גורם אחר שריכך את השפעת הברקזיט הוא היחלשות הליש"ט, שאיבד כ־11% מערכו מאז משאל העם. היצואנים הבריטים הם אלו שהרוויחו בטווח הקצר — דבר שניכר במיפוי של "כלכליסט". חברות כמו יצרנית המשקאות החריפים דייגאו או ענקית הפרמצבטיקה גלקסו־סמית־קליין (gsk) שמרבית הכנסותיהן מגיעות מחוץ לממלכה, העלו את תחזיות הרווח שלהן ל־2016. הפיחות בליש"ט פעל גם בכיוון ההפוך, והפך השקעות שהמתינו זמן רב על המדף, לכדאיות. הדוגמה הבולטת ביותר היא רכישת יצרנית השבבים ARM בידי קבוצת סופטבנק היפנית.

הבורסה של לונדון. לא כולם מפסידים מהברקזיט | צילום: רויטרס

אם צריך למתוח קו מפריד בין אלו שכבר הרוויחו או מצפים לרשום רווח בטווח הקצר, לבין אלו שמצאו עצמם אובדי עצות או אפילו עם נזק מיידי, הוא יעבור בתוואי שבין סחורות לשירותים. מאז הצטרפות בריטניה לאיחוד האירופי בשנת 1975 (אגב, לאחר משאל עם בעניין) חלקן של התעשיות המסורתיות במשק שלה הלך והצטמצם לטובת מגזר גדל והולך של שירותים, ובעיקר שירותים פיננסיים. במאמרו, גרוס מעריך שתקופת ההמתנה הממושכת שצפויה עד שהברקזיט יקרום עור וגידים היא הזדמנות עבור בריטניה להשיב את מרכז הכובד של המשק אל הכלכלה האמיתית — זו שאינה כוללת שירותים ונכסים פיננסיים. כל זאת, כמובן, בהנחה שההסכמים החדשים בין בריטניה לבין האיחוד האירופי יותירו את הממלכה בעמדת נחיתות בכל הנוגע להסכמי סחר וחופש תנועה של אנשים וסחורות.

ניצחון קטן לגרמנים

הפליק־פלאק לאחור שאליו עשויה בריטניה להידרש, יציב אותה בעמדה דומה לזו של גרמניה, הכלכלה הגדולה באירופה, שעמוד השדרה של המשק שלה הם ענפי הייצוא המסורתיים.

ערב ההצבעה על משאל העם פרסם "הבילד" הגרמני כותרת ראשית שבה הוא הציע הכרה של גרמניה בשער מעורר המחלוקת שהעניק לנבחרת אנגליה את גביע העולם בכדורגל בגמר המונדיאל של 1966. הבריטים לא קיבלו את ההצעה, אבל הגרמנים יכולים אולי לרשום לעצמם ניצחון קטן, כשהיריבה ההיסטורית שלהם תיאלץ להפוך, בעקבות הברקזיט, לקצת יותר גרמנית.