צילום: בלומברג
לדונלד טראמפ יש הזדמנות לתקן
במהלך קמפיין הבחירות שלו הבטיח הנשיא הבא של ארה"ב לסייע לאלו שהשיטה הכלכלית הותירה מאחור. אף שהוא יכול לשכתב את הכללים כך שיקדמו בניית חברה צודקת יותר, כל הסימנים מראים שהוא יעשה בדיוק את ההפך
הניצחון המפתיע של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארה"ב הבהיר דבר אחד באופן מובהק: יותר מדי אמריקאים - גברים לבנים במיוחד - מרגישים שהם הושארו מאחור. זו לא רק הרגשה, רבים מהם באמת הושארו מאחור והנתונים מעידים על כך לפחות כמו הזעם שלהם. כפי שטענתי כמה פעמים בעבר, שיטה כלכלית שחלקים גדולים מהאוכלוסייה לא נהנים מפירותיה היא שיטה כושלת. אז מה הנשיא הנבחר טראמפ צריך לעשות בקשר לזה?
קראו עוד בכלכליסט
זה יותר מ־30 שנה שהכללים של השיטה הכלכלית של ארה"ב נכתבים מחדש לטובת המעטים שבקצה הפירמידה ולרעת הכלכלה כולה, כשהקורבנות העיקריים הם ה־80% התחתונים של האוכלוסייה מבחינת הכנסות. האירוניה בניצחונו של טראמפ היא שהמפלגה הרפובליקנית היתה זו שדחפה ליישום גרסה קיצונית של הגלובליזציה בארה"ב, על חשבון מדיניות שהייתה משככת את הטראומה שנלווית אליה. היבטים אחרים לעניין הם השילוב המלא של סין והודו בכלכלה הגלובלית והטכנולוגיה שהתקדמה בקצב מהיר כל כך שמספר משרות הייצור בכל העולם נמצא בירידה.
פירוש הדבר הוא שאין שום דרך שבה טראמפ יצליח להשיב לארה"ב כמות משמעותית של משרות ייצור בשכר הולם.
אם טראמפ רציני בכוונותיו להילחם באי־השוויון, עליו לכתוב מחדש את הכללים כך שהם ישרתו את כלל האוכלוסייה, ולא רק אנשים כמוהו.
המשימה הראשונה שלו תהיה הגדלת ההשקעות כדי לשקם את הצמיחה לטווח הארוך. טראמפ צריך לשים דגש מיוחד על השקעה בתשתיות, במחקר ובפיתוח. אף שהצלחת הכלכלה האמריקאית מבוססת על חדשנות טכנולוגית, ההשקעה שלה במו"פ ביחס לתמ"ג נמוך היום לעומת שיעורו לפני 50 שנה.
בדרך לניאו-פיאודליזם
שיפור התשתיות ייתן דחיפה להחזר על ההשקעות של המגזר הפרטי, שגם מצבן לא טוב. הטלת מס על פליטת פחמן דו־חמצני תיתן זריקה משולשת למשק האמריקאי: צמיחה גבוהה יותר בזכות ההתאמות שחברות יבצעו כדי לצמצם את פליטת הפחמן, סביבה נקייה יותר והכנסה שתוכל לשמש את הממשל למימון עבודות תשתית ותוכניות לצמצום הפערים הכלכליים. אבל, בהתחשב בעמדתו של טראמפ על שינויי האקלים, לא סביר שהוא ינקוט צעד כזה.
ראייה כוללנית דרושה גם כדי לפתור את בעיית חלוקת ההכנסות בארה"ב, שהיא אחת החמורות בעולם המפותח. אף שטראמפ הבטיח להעלות את שכר המינימום, הוא לא מתכוון לנקוט עוד צעדים משמעותיים כמו העצמת זכויות המיקוח הקולקטיביים של העובדים והגבלת שכר הבכירים.
מערכת המס הרגרסיבית בארה"ב, שמסייעת לעשירים להתעשר עוד יותר ובכך מעמיקה את אי־השוויון, חייבת גם היא לעבור רפורמה. אחת המטרות הברורות של רפורמה כזו תהיה ביטול הטבות המס על רווחי הון ודיבידנדים. דרך אחרת היא להבטיח שחברות ישלמו מסים, אולי באמצעות הפחתת הנטל על אלו שמשקיעות ויוצרות משרות בארה"ב, והעלאת הנטל על אלו שעושות ההפך. כאחד מהנהנים מהשיטה, קשה להאמין להבטחות של טראמפ לרפורמות שייטיבו עם אזרחים מהשורה. כפי שתמיד קורה עם רפובליקנים, הטבות המס יועילו בעיקר לעשירים.
טראמפ כנראה לא יקיים גם את הבטחותיו שנוגעות לקידום השוויון בהזדמנויות. הבטחת חינוך חינם בגיל הרך לכולם והשקעה בבתי ספר ציבוריים הן מהלכים הכרחיים אם ארה"ב לא רוצה להפוך למדינה עם משק ניאו־פיאודלי שבה פריבילגיות ומחסומים מועברים מדור לדור. אבל טראמפ התעלם מהנושא בכל מהלך הקמפיין שלו.
מדיניות סדורה לבניית דיור בר־השגה, ביטוח בריאות שווה לכל כיס, הבטחת קצבת גמלאות מכובדת וחינוך גבוה זמין גם היא חשובה. בשעה שאני יכול להעלות על הדעת את איל הנדל"ן טראמפ מקדם תוכניות בנייה רחבות היקף שיועילו לחשבון הבנק של יזמים כמוהו, ההבטחה שלו לסגת מחוק ביטוח הבריאות בר־ההשגה (אובמה־קר) יותיר מיליוני אמריקאים ללא כיסוי רפואי. אפשר אולי לתלות תקוות בכך שאחרי הבחירות הוא אמר שישקול להשאיר חלקים מהחוק על כנם.
מורשת רייגן
דברים רבים השתנו מאז הנשיא רונלד רייגן החל לדחוק הצדה את מעמד הביניים ולהטות את השיטה הקפיטליסטית כך שתיטיב עם אחוזוני ההכנסה העליונים. בינתיים המשק האמריקאי השתנה, אך המוסדות והמדיניות הממשלתית נותרו מאחור. החל משיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה דרך פריצת האינטרנט ועד הגדלת הגיוון התרבותי במקומות העבודה, אמריקה של היום שונה מאוד מזו של שנות השמונים של המאה שעברה.
אם טראמפ באמת רוצה לעזור לאלו שנותרו מאחור, עליו להתעלות מעל הקרבות האידיאולוגיים של העבר. האג'נדה שהצגתי כאן היא לא רק כלכלית. בלבה נמצא הצורך ליצור ולתחזק חברה דינמית, פתוחה וצודקת. אבל, אף שבמובנים רבים היא עולה בקנה אחד עם ההבטחות של טראמפ, היא גם מהווה את האנטיתזה המוחלטת שלהן.
כדור הבדולח הערפילי שלי אכן מנבא כתיבה מחדש של החוקים, אבל לא באופן שיתקן את שגיאות העבר שהשאירו רבים כל כך מאחור, אלא כך שהם אף יחמירו את המצב וירחיקו עוד אנשים רבים מהגשמת החלום האמריקאי.
הכותב הוא חתן פרס נובל לכלכלה ומרצה באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק. פרוג'קט סינדיקט 2016. מיוחד לכלכליסט
2 תגובות לכתיבת תגובה