ועדת הסוכר: ניצחו את הקרב על התודעה הציבורית

קשה שלא להתייחס למסקנותיה הסופיות של ועדת הסוכר ללא קמצוץ מסוים של ביקורת. מה שהחל ברעש ובצלצולים דרך נאומים חוצבי להבות של שר הבריאות יעקב ליצמן ופרסומות שכוונו לבטן הרכה של תעשיית המזון (וירדו מהר מאוד מהמסך), הסתיים עם המלצות די מרוככות לסימון הדרגתי מאוד של מוצרי מזון במקביל לשורה של צעדים כלליים נוספים ובהם, בין השאר, הגבלת שיווק מוצרי מזון מזיקים וכן קידום וחינוך לתזונה בריאה.

מה עוד שכל ההמלצות האלו, שנשמעות נכונות, טובות וכן, סליחה על הקלישאה — בעיקר בריאות על הנייר — עוד צפויות להיתקל בהליך מסיבי של אישור וחקיקה. במילים אחרות: יש עוד דרך ארוכה עד הפעם הראשונה שבה ניתקל בקניות בסופר בתוויות הירוקות והאדומות שהוצגו אתמול במסיבת העיתונאים בירושלים. אלא שכלל לא בטוח שהתוויות הללו או המלצות הוועדה בכלל חשובות או רלבנטיות לעצם העניין. במידה רבה ליצמן ומנכ"ל משרדו משה בר סימן טוב יכולים לסמן לעצמם "וי" על ניצחון יוקרתי מאוד בקרב החשוב ביותר במערכה הנוכחית: הקרב על התודעה הציבורית.

 

אזהרות למכורים

 

כי מהי בסופו של דבר תווית כזו או אחרת למי שממש רוצה לקנות משקה ממותק או חטיף עתיר נתרן? בדיוק כמו האזהרות המסומנות על קופסאות הסיגריות, הן בטח לא נעימות לקריאה, אבל מי שמעשן ומכור כבר, ככל הנראה ימשיך בשלו. כך הדבר גם עם מאכלים עתירי סוכר, מלח ושומן. אזהרה קטנה על החבילה לא בהכרח תזיז למי שמכור, אולי קצת תגרד לו ביד וזהו. לעומת זאת, הקמפיין התקשורתי שהובל על ידי ליצמן ואנשי משרדו, פוליטיקאי ממולח שמבין דבר אחד או שניים בתחום, עשה את שלו. התקשורת אהבה לעסוק בחודשים האחרונים בסיפור וקשה לחשוב על ערוץ או עיתון שנמנעו מלסקר את הנושא הסקסי הזה באופן אינטנסיבי, כן גם אצלנו ב"כלכליסט".

משרד הבריאות העז לצאת מ"אזור הנוחות" שלו

 

קשה להיזכר מתי בפעם האחרונה ניצב משרד הבריאות במרכזו של סיפור שקיבל סיקור כל כך אוהד. בדרך כלל מדובר במשרד ממשלתי שמטפל במשברים רפואיים, במלחמה על משאבים חסרים ובכל מה שנמצא בחצר האחורית של החיים בישראל ולא נעים לעסוק בו, למשל חולי ותמותה. לשם כך, המשרד יצא מעט מ"אזור הנוחות" שלו: העיסוק במזון אינו נמנה עם תחומיו העיקריים, אבל ההימור של הקמת הוועדה והצבתה בראש סדר היום המשרדי השתלם מאוד לליצמן ולבר סימן טוב. לפתע הם ניצבו מול קונצנזוס שביקש מהם להמשיך בקמפיין, כי מי בעצם יכול להתנגד להליך שנועד לשפר את הרגלי התזונה של אזרחי ישראל? וגם מי שמתנגד, למשל חברות המזון הגדולות, כיצד יביע את זה באופן פומבי מבלי להיתקל בביקורת ארסית?

ליצמן ובר סימן טוב לא המציאו דבר אלא רכבו על גל עולמי שבמרכזו ניצבת התובנה המתפשטת שהרגלי התזונה שלנו עלולים להרוג אותנו. אבל ההחלטה המושכלת ללכת בכל הכוח דווקא על התחום המסוים הזה, לנהל קרב קשה מאוד מול חלק מהכוחות החזקים במשק ולהגיע לרמות חשיפה שכאלו, היא דבר בכלל לא מובן מאליו. כי בסופו של דבר תווית ירוקה או אדומה עלולה להישכח מהר מאוד, אבל השינוי התודעתי בציבור על נזקי התזונה הלקויה — כאן כדי להישאר.