קסטרו התנגד לקשר עם ארה"ב עד מותו, טראמפ ימלא את צוואתו

הוא זכה לאהדת ההמונים כשהדיח רודן מאוס ומושחת, רק כדי להפוך לאחד כזה בעצמו שנים לא רבות אחר כך. הוא קיים את ההבטחה לשחרר את מדינתו מהתלות הכלכלית הממושכת בארה"ב, אבל הפך אותה לתלויה כלכלית במעצמה אחרת ומרוחקת הרבה יותר – ברית המועצות. הוא רדף את מתנגדיו, שילח אותם למחנות עבודה והרג בהם, אבל חיסל גם את הבערות בארצו. כבר עשור שהוא לא בשלטון, אבל עם ההודעה על מותו יצאו אלפים לחגוג ברחובות מיאמי, ברובע הגולים "הוואנה הקטנה". פידל קסטרו, שליט קובה במשך חצי מאה, שריד כמעט אחרון לימי המלחמה הקרה, אחד האהובים והשנואים במנהיגי העולם שלאחר מלחמת העולם השנייה, מת אתמול בגיל 90.

אחיו ראול קסטרו, שהחליף אותו בתפקיד נשיא קובה הודיע בשידור מיוחד בטלוויזיה הממלכתית כי "עליי להודיע לעמנו, לידידינו באמריקה שלנו (להבדיל מארה"ב, ר"א) ובעולם כולו כי היום, ה־ 25בנובמבר בשעה 10.29 בלילה, מת מפקד המהפכה הקובנית פידל קסטרו רוס. בהתאם לרצונו של החבר פידל גופתו תישרף בשעות הבוקר של יום שבת, ה־26 בנובמבר", אמר ראול וחתם את דבריו בסיסמת המהפכה הקובנית "עד הניצחון! תמיד!".

פידל קסטרו נולד בעיירה מייארי במזרח קובה ב־1926. אביו אנחל קסטרו נישא לאמו ,לינה רוס כשפידל היה בן 17. קודם לכן היא הייתה פילגשו והוא היה נשוי לאישה אחרת. רק אז פידל רוס החל להשתמש בשם המשפחה קסטרו. הוא למד משפטים באוניברסיטת הוואנה ושם גם החל את פעילותו הפוליטית. לאחר שפולחנסיו בטיסטה תפס את השלטון בהפיכה צבאית בגיבוי אמריקאי ב־1952, חבר קסטרו לקבוצת מתנגדים לשלטון שתכננו התקפות על בסיסים צבאיים. לאחר התקפה כושלת כזו ב־1953 עמד קסטרו למשפט שבו הוא ייצג את עצמו וטבע את אחת האמרות המזוהות עימו "ההיסטוריה תזכה אותי".

חגיגות במיאמי לאחר ההודעה על מותו של פידל קסטרו | צילום: רויטרס

קסטרו נידון ל־15 שנות מאסר, זכה לחנינה כעבור שנתיים וגלה למקסיקו, שם הוא פגש לראשונה את המהפכן הארגנטיני ארנסטו "צ'ה" גווארה. בדצמבר 1956 נחתו לוחמים בפיקודו של קסטרו בחוף לס קולורדס במזרח האי הקובני. רק 12 מהם שרדו את הקרב וברחו לרכס סיירה מסטרה. שם צבא הגרילה התארגן מחדש למלחמה שנמשכה כשנתיים ובסופה, ב־1 בינואר 1959 , הוא כבש את הוואנה. הזיהוי של קסטרו עם הקומוניזם וברית המועצות עוד לא החל אז, ולמעשה אף היסטוריון לא מצא מסמך שמעיד על כך שקסטרו החזיק בדעות המרקסיסטיות והלניניסטיות שעליהן הוא הצהיר בהמשך דרכו. המורשת שאליה נשאו עיניים אז קסטרו ואנשיו הייתה זו של הסופר, המשורר והגיבור הלאומי הקובני חוסה מרטי, שנהרג במלחמת העצמאות הקובנית מול הספרדים ב־1895. מרטי היה תומך נלהב בדמוקרטיה, ובתחילת דרכו הבטיח קסטרו ללכת בדרכו.

פידל קסטרו | צילום: איי אף פי

ואולם , ב־1960 הוא חידש את הקשרים הדיפלומטיים עם ברית המועצות שאותם ניתק הרודן בטיסטה. ברקע המהלך עמדה הרפורמה האגררית המקיפה שאותה הוא קידם וייעודה חלוקה מחדש של האדמות בקובה, שהוחזקו ברובן על ידי חברות אמריקאיות. הרפורמה הזו, יחד עם התוכנית השאפתנית והמוצלחת לביעור האנאלפביתיות בקובה, שימשו עבור קסטרו תירוץ לדחיית הבחירות שאותן הבטיח לקיים בתוך 18 חודשים מתפיסתו את כס הנשיאות. "קודם המהפכה, אחר כך הבחירות", הוא הרגיע את האזרחים אז, אך לא טרח לעמוד בהבטחתו עד יומו האחרון כנשיא.

לרפורמות שהנהיג היה מחיר כבד. ב־ 1960ביטלה ארה"ב, שאליה קובה ייצאה כמעט את כל תוצרת קנה הסוכר שלה, את ההסכם לפיו היא קונה ממנה את היבול השנתי במחיר גבוה ממחיר השוק. מכסת הייבוא שהקצתה ארה"ב לקובה ועמדה על 60% מכלל ייבוא הסוכר של ארה"ב חולקה בין מדינות אחרות. ברית המועצות ניצלה את ההזדמנות כדי להתקרב לקסטרו, וארה"ב לא ראתה זאת בעין יפה.

ראול קסטרו וברק אובמה | צילום: איי אף פי

ב־1961 בלם צבאו של קסטרו את הכוחות שפלשו למפרץ החזירים - גולים קובנים שאומנו וחומשו בידי ארה"ב. בעקבות ניסיון הפלישה דחק קסטרו בנשיא ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב להציב טילים בליסטיים נושאי ראש נפץ גרעיני בקובה, מה שאכן התרחש שנה אחר כך והצית את משבר הטילים, שנחשב כנקודה שבה הייתה המלחמה הקרה קרובה יותר מאי פעם להפוך למלחמה של ממש.

בינתיים, ממשלת קסטרו החלה לגבש תוכנית לייצוב הכלכלה שגולת הכותרת שלה הייתה הגדלת יבול קנה הסוכר כך שההכנסות ממנו יוכלו לפצות על אובדן הכנסות המט"ח בעקבות ביטול ההסכם עם ארה"ב. ברית המועצות סייעה גם כאן והתחייבה לרכוש מקובה 2.1 מיליון טונות מיבול קנה הסוכר של 1965 ולהגדיל את היקף הרכש בכל שנה בחמש השנים הבאות. בהתחשב בסיוע הסובייטי יבול של 10 מיליון טונות ב־1970 היה יעד שיוכל לפצות את קובה על הסנקציות שהטילה עליה ארה"ב. באותה השנה יצאו מיליוני קובנים כדי להשתתף במה שנרשם בדברי ימי האומה כ"קציר 10 מיליון הטונות" . רק 7.6 מיליון טונות נקצרו. המשימה הלאומית נחלה כישלון וקובה הפכה מבת־ברית של הסובייטים למדינה שתלויה בהם באופן מוחלט.

התפרקות הגוש הקומוניסטי בסוף שנות השמונים של המאה העשרים גם היא לא בישרה טובות למשק הקובני. סיוע רציף שהגיע מוונצואלה העשירה בנפט הצליח להחזיק את המדינה עם הראש מעל המים. בכל אותן שנים שלט קסטרו בקובה ביד רמה. ב־2006 הוא הודיע שהוא מעביר זמנית את השלטון לידי אחיו ראול בשל מחלת מעיים שבה לקה. הפרישה הזמנית הפכה לקבועה ב־2008. ירידת מחיר הנפט ב־2014 הותירה את קובה גם ללא הסיוע החיוני מוונצואלה, וראול שיתף פעולה עם נשיא ארה"ב ברק אובמה במהלך שהפשיר את היחסים בין שתי המדינות השכנות. פידל קסטרו היה עוד בחיים כדי לראות את המפנה ההיסטורי, אבל נותר בשלו. לאחר ביקורו של אובמה בקובה במרץ האחרון הוא פרסם מכתב פומבי שאותו הוא הפנה ל"אח אובמה" שלנאומו בהוואנה הוא הגיב ואותו הוא תקף שורה אחר שורה. "איננו זקוקים למתנות מהאימפריה", כתב שם. באופן אירוני, הנשיא הנבחר של ארה"ב דונלד טראמפ, שהביע סיפוק על מותו של קסטרו, עשוי לדאוג שצוואתו זו תמולא כלשונה.