ונצואלה: החליף 100 דולר וקיבל 2 ערימות של בוליבר, אחרי שבועיים הן היו שוות 50 דולר

בשבוע שעבר הודיעה ממשלת ונצואלה על הוצאת שטר 100 בוליבר מהשוק. בעקבות ההודעה נוצרו תורים ארוכים מחוץ לבנקים ואנשים מיהרו להחליף את השטרות שבידיהם לפני שיהפכו לא שימושיים. בשל המהומה שנוצרה, שכללה אלימות, הודיע הנשיא ניקולס מאדורו על דחייה בהחלפה עד לתחילת ינואר. אך זה לא מספיק כדי להקל על התושבים המתמודדים גם ככה עם מחירים מאמירים וכסף שהולך ומאבד מהשווי שלו.

כתב ה-BBC גדעון לונג שביקר לאחרונה בבירה קראקס דיווח, כי חבריו המקומיים המליצו לו לא למהר ולהחליף את הכסף שבידו לבוליבר בשער הרשמי. "תן לנו את הדולרים שלך ואנחנו נחליף אותם עבורך", אמרו לו. הוא הקשיב לעצה והעביר להם שטר של 100 דולר, למחרת קיבל תמורתו שתי ערימות גבוהות במיוחד של שטרות: אלף שטרות בכל ערימה, 200 אלף בוליבר בסך הכל. "הרגשתי כאילו זכיתי בלוטו", כתב.

הבעיה היא כמובן, שזו לא הגרלת לוטו, ויש רק זוכים מעטים. המפסידים הם תושבי ונצואלה, שהמשכורות שלהם מאבדות מהשווי שלהן בכל דקה שעוברת, ושנאלצים לעמוד בתור שעות כדי לקנות מוצרי מזון בסיסיים, שהם גם ככה בקושי יכולים להרשות לעצמם.  

כפי שעולה מסיפור ערימת השטרות של לונג, בוונצואלה אין שער מט"ח אחד. יש לה למעשה שלושה שערי מט"ח. אם אתם מייבאים מוצרי יסוד ותרופות, ואתם במקרה מכירים את האנשים הנכונים בממשלה, תוכלו לרכוש דולר אמריקאי עבור מחיר מפוקח של 10 בוליבר בלבד – ממש מציאה.

כל שאר האנשים צריכים להחליף שטרות בשער השני המפוקח על ידי הממשלה, שעומד כעת על רמה של 670 בוליבר לדולר. בנוסף, יש גם שער שוק שחור, המייצג יותר טוב את המציאות, והרקיע שחקים בשבועות האחרונים. באוקטובר הוא עמד על 1,500 בוליבר לדולר, עד סוף נובמבר הוא כבר טיפס מעל ל-4,000 בוליבר.

המטבע של ונצואלה אמנם התחזק מאז, אך עדיין הוא איבד מחצית מערכו בשוק השחור בתוך מספר חודשים. שתי ערימות השטרות שקיבל לונג היו בשווי 100 דולר כשנכנס למדינה, כעבור שבועיים כשעזב, הן כבר היו בשווי של 50 דולר.

השווי של השטרות הפך כל כך חסר ערך שהכספומטים במדינה מתקשים להתמודד, הם מוציאים רק כסף בשווי כמה דולרים בכל פעם. אי אפשר למצוא כספומט בוונצואלה שאין לפניו תור ארוך של אנשים. הכספומטים הנטושים היחידים היו כאלה שפשוט לא פועלים.

המצב כל כך חמור, שגם מי שיש לו כסף לא בהכרח יכול לקנות מה שהוא רוצה. חלק ממוצרי היסוד כמו אורז, קמח ושמן, נמכרים במחירים מפוקחים של הממשלה. פירוש הדבר שהם יחסית ברי השגה, אך המלאי מוגבל ביותר, ומותר לרכוש אותם רק בימים מוגדרים, שנקבעים לפי הספרות האחרונות במספר תעודת הזהות. "יום שני הוא היום שלי", סיפר ללונג נהג מונית בשם אלכסנדר. בחור מגודל בעל דמיון עז לנשיא ונצואלה המנוח הוגו צ'אבס. "אני הולך לסופרמרקט בכל יום שני, וגם אז לא תמיד יש מה לקנות".

אף אחד אינו יודע מה שיעור האינפלציה האמיתי בוונצואלה, שכן הממשלה הפסיקה לפרסם את הנתונים. בשנה שעברה הגיעה האינפלציה כבר לרמה של 180%, ואילו השנה קרן המטבע הבינלאומית מעריכה כי היא תגיע ל-500%. לפי התחזית הזו, התמ"ג יתכווץ ב-10%. כלכלות מעטות בלבד, אם בכלל, יוכלו לעמוד בנתונים כאלה.

בממשלה מאשימים את ירידת מחירי הנפט במצב, ומפנים אצבע מאשימה גם נגד האמריקאים, שלטענתם קשרו קשר לערער על הכלכלה שלהם. בשבוע שעבר האשים הנשיא מאדורו גם את המאפיה בקולומביה השכנה בהעלאת האינפלציה בשל עסקאות הברחת כסף בין הגבולות.

אך האמת היא שוונצואלה סובלת מניהול כושל כרוני. ההיסטוריה בדמות זימבבואה, ארגנטינה ורפובליקת ויימאר כבר הוכיחה שזה כמעט אף פעם לא מסתיים טוב כשמדינות מתחילות להדפיס כסף כדי לחזק את הכלכלה.

קריקטורה שפורסמה בעיתון מקומי אומרת כנראה הכל. היא מציגה סנטה קלאוס מבולבל שקורא רשימה של בקשות לחג המולד. "אבל יש פה רק בקשות לאוכל", משתומם סנטה. אחד העוזרים הקטנים שלו, מביט בו במבט קודר ועונה: "זו הרשימה של ונצואלה".