הדיבידנד בבזק והבונוס לניר גלעד עולים לדיון נוסף

השופט חאלד כבוב לא הסתיר את אי הנחת שלו, כשהציג בשבוע שעבר את נושא הרצאתו באוניברסיטת תל אביב: פסק הדין שהכשיר את חלוקת הדיבידנד בבזק. הנושא נבחר לפני שהחקירה הפלילית בנושא עסקת המיזוג של בזק־yes פרצה לחיינו. "אין להרצאתי כל קשר לסיפור הנוכחי", חזר והדגיש השופט, "במיוחד שהסיפור החדש עוד יכול להגיע לפניי כשופט".

כבוב דיבר בשבוע שעבר בכנס השנתי של משרד גורניצקי לזכרו של עו"ד אריאל זליכוב. במרכזו נדונו שני פסקי דין חשובים שניתנו לאחרונה בתחום המשפט התאגידי: פרשת הדיבידנד בבזק ופסק הדין של השופטת רות רונן שכפה על המנהלים בחברה לישראל להשיב לחברה בונוסים שקיבלו מבעל השליטה עידן עופר. את ההרצאות נשאו שניים מהמעורבים אישית בפרשות: השופט כבוב, שפסק בעניין בזק, ועו"ד פיני רובין, שייצג את בזק בכל הערכאות והגן על עידן עופר והחברת לישראל בעניין הבונוסים.

בדיקת סבירות

בסיפור הדיבידנדים קבע כבוב שחלוקת הדיבידנדים צלחה את ביקורת "שיקול הדעת העסקי המוגבר". כבוב נדרש לוויכוח הנצחי בינו לבין עורכי הדין של התאגידים הגדולים: "אני שומע מהם תמיד את הביקורת – 'אתם השופטים צריכים להסתפק בבדיקת הוגנות ההליך ולא את סבירות ההחלטה'. לשיטתם, עלינו להסתפק בבדיקת הצ'ק ליסט הפרוצדורלי של הפעולות. לעתים בית המשפט, בנסיבות חריגות במיוחד, נדרש לבדוק גם לבדוק את סבירות העסקה".

לדברי כבוב, בפרשת הדיבידנד בבזק התעורר חשש לנסיבות חריגות כאלה. "האם כשופט אינני אמור לבחון סבירות חלוקת דיבידנד של 10 מיליארד שקל בחברה שנרכשה ב־6.5 מיליארד שקל, מתוכם 5.1 מיליארד מהם כספי ציבור?".

השופט חאלד כבוב | צילום: אוראל כהן

כבוב הסביר מדוע הכריע לטובת בזק והחלוקה. לא רק בגלל איתנותה הפיננסית של החברה, אלא בעיקר בגלל אישור האסיפה הכללית של בעלי המניות ברוב של 99%, אף שתקנון בזק לא חייב זאת.

סיפור הרקע החשוב בחלוקת הדיבידנד הוא סוגיית המינוף שמושמצת בשיח הציבורי. דווקא השופטים שעסקו בפרשה, יצחק עמית בעליון וכבוב, מדברים בשבחו של המינוף. "אחד מתחלואי המשק הוא הריכוזיות", אמר כבוב, "ולכולנו יש אינטרס לאפשר לעוד גורמים להיכנס לשוק בעלי השליטה. אין בישראל מספר גדול מדי של מיליארדרים, ועלינו לעודד שחקנים חדשים להיכנס למעגל הזה. הדרך לכך היא רכישה ממונפת. חלוקה אגרסיבית של דיבידנד נועדה לסייע לבעל שליטה לעמוד במינוף הכבד".

שאול אלוביץ' בעל השליטה בבזק. ניצח בפרשת הדיבידנדים | צילום: אוראל כהן

מחוץ לקופסה

מה דינם של תשלומים מחוץ לקופסה? זו היתה כותרת הרצאתו של עו"ד פיני רובין על פסק דינה של רות רונן, שחייב ארבעה מנהלים בכירים בחברה לישראל, ובראשם המנכ"ל ניר גלעד, להשיב לחברה את הבונוסים שקיבלו ישירות "מחוץ לקופסה" מבעל השליטה עידן עופר. הבונוסים נועדו לתמרצם להשלים את פיצול החברה לישראל לשתיים. המשימה הושלמה. החברה לישראל נותרה עם כיל ובזן, ושאר תאגידי החברה הועברו לבעלותה של חברת קנון בסינגפור. מדובר בהליך תלוי ועומד, וייתכן שיוגש ערעור.

"המחוקק היה מודע והסדיר תשלומים מחוץ לקופסה", אמר עו"ד רובין. החזרת הבונוס מעוררת בעיה כפולה: "מתי מחזירים נושאי משרה כסף לחברה? רק כשנושא המשרה הפר אמונים כלפי החברה. לפי השופטת רונן, המנהלים ובעל השליטה היו גלויים ושקופים לכל אורך הדרך — אז כיצד ניתן לומר שהפרו אמונים? מלבד זאת, עליהם להשיב לחברה כספים, אף שלא נגרם לה נזק, היא לא שילמה את הכספים האלה וגם לא ביקשה אותם".

פסק הדין התבסס על תיקון שכר הבכירים בחוק החברות. התיקון מעצב את התגמול שמאשרת האסיפה הכללית למנהלים בהתאם ליעדים שהיא מציבה בפניהם. כשבעל השליטה משלם מלמעלה ועוקף את מנגנון התמרוץ הוא משבש ומעוות, לשיטתה של רונן, את מערך התמריצים שנקבע במדיניות התגמול. "עם זאת", העיר רובין, "אם במדיניות נקבע שהיעד של המנהלים הוא לפתח עסקים בארצות הברית, ובהמשך החברה חוזרת בה מסיבות כלכליות ועסקיות, האם לא נאפשר לה? הדירקטוריון רשאי לשנות את סדרי העדיפויות שעל בסיסם אושרה מדיניות התגמול על ידי האסיפה הכללית".

לפסק הדין הזה יכולות להיות השלכות רוחב על חברות רבות שמשלמות לדירקטורים באמצעות חברות־אם או חברות־סבתא. אם ימתחו את פסיקתה של השופטת רונן גם לדירקטורים, ולא רק להנהלה בכירה, עלולים תשלומים אלה לדירקטורים להיחשב בהקצנה כהפרת אמונים. פרשנות כזו תחייב לשנות את מתכונת התגמול של הדירקטורים הללו, ולמנוע מהחברות־האם או חברות הסבתא לשלם את שכרם.