הזכות לשביתה מותרת גם לעובדי חברת החשמל

וכי למה צריך לאסור על עובדי חברת חשמל לשבות?

לגרסת הפרקליטות, למדינה כריבון זכות בלתי מותנית לתכנן רפורמות בעוד שזכותם של הארגונים היציגים מוגבלת לניהול משא ומתן על השלכותיהן של רפורמות אלו על תנאי עבודתם של חבריהם.

עובדי חברת החשמל מתעמתים עם ההנהלה (ארכיון) | צילום: ליאור גוטמן

לכאורה, חלוקה הגיונית. הממשלה במשטר דמוקרטי מופקדת על ניהול ענייני המדינה. זכותה לזהות צווארי בקבוק וכשלי שוק ולהוביל רפורמות מבניות. ואולם, חברה דמוקרטית בנויה על מערכת סבוכה של איזונים ובלמים. לא פעם נחסמת הממשלה על ידי בג"ץ. לא פעם, במשטר דמוקרטי תקין, דוחה הפרלמנט את תוכניות הממשלה. ולכן, כמו בכל נושא חוקתי אחר, אין המטרה מקדשת את האמצעים. מתכנני רפורמות חייבים לזכור שאינם עובדים בחלל ריק.

עבודה אינה סחורה אלא סטטוס חברתי משמעותי ולהגנתה הוענקה לבית הדין לעבודה סמכות פסיקה ייחודית בנושאים רבים וביניהם ויסות הזכות להכריז על שביתות. בתחומי סמכותו, בית הדין לעבודה מתפקד כבית משפט עליון. אין ערעור על החלטותיו. לכל היותר, אפשר להעלות את פסיקותיו לבג"ץ, אשר מוסמך לבטל אותם בשל חוסר סמכות או טעות משפטית גסה.

לשאלה אם מוסמך ארגון עובדים להכריז שביתה ולנהל משא ומתן ביחס לרפורמות שמקדמת הממשלה היסטוריה ארוכה. בתחילה תבעה הממשלה זכות לקדם תכנון רפורמה ללא מעורבות ארגוני העובדים. תביעה זו הוכרה על ידי בג"ץ, שהתיר מעין "הפגנה" כנגד תוכניות הממשלה, אך אסר שביתה מלאה על כל משמעויותיה. להפגנה כזו אף הוענק מונח משפטי ייחודי, שביתה מעין פוליטית.

במהלך השנים פרצה הממשלה כל גדר וכללה בתפיסת המושג רפורמה בנוסף לתכנון, סדרה של פעולות משנות מציאות. כך, למשל, במקביל לפיתוח דגמי רפורמה בענף החשמל, מעכבת הממשלה זה שנים בניית תחנות כוח חדשות ע"י חברת החשמל. לעומת זאת, מאשרת הממשלה ליזמים פרטיים הקמת תחנות חדשות. הרפורמה בענף החשמל כבר מזמן אינה בגדר תכנון, היא בתהליכי ביצוע. היא מבטאת מתווה ברור של פגיעה בחברת החשמל.

בשנים האחרונות הגיעו הסכסוכים בחברת החשמל לא פעם לבתי הדין לעבודה והם, בין אם במישור האזורי ובין אם בדרג הארצי, חזרו ובלמו את ניסיונות ארגוני העובדים לנקוט בפעולות ארגוניות ונווטו אותם לנהל משא ומתן עם הממשלה לשם פתרון הנושאים השנויים במחלוקת.

הסכסוך הממושך נקלע למבוי סתום. מחד גיסא, נקטה הממשלה בסדרה של צעדים שפגעו אנושות באיתנותה הכלכלית של חברת החשמל ובו-זמנית, הגבילה הממשלה את טווח נושאי המשא ומתן לתחום הצר של השלכות הרפורמות המתחלפות על תנאי עבודתם של עובדי החברה ומאידך גיסא, אסר בית הדין על נציגויות העובדים לנקוט בצעדים המותרים לכל, כולל הכרזת שביתה, לביצור מעמד חבריהם.

במשך שנים נקט בית הדין במדיניות לא מאוזנת, כזו המעניקה לממשלה אשראי תוך בקרה הדוקה על צעדי ארגון העובדים.

פסק הדין האחרון של בית הדין הארצי לעבודה מבטא עליית מדרגה. שוב אין בית הדין מסתפק בדרבון הצדדים לנהל משא ומתן, הוא מבטא במפורש הבנה ששלב המשא ומתן מיצה את עצמו ואין סיכוי שיוביל להסדר ולכן, בדומה לכל סכסוך עבודה, יש לאפשר לצדדים להפעיל את כל הכלים המותרים בחוק, כולל שביתה. וכך אומר הנשיא פליטמן בלשונו המאופקת: "מאז הגיע הסכסוך לפתחו של בית הדין ...לא איפשר בית הדין מימושה (של שביתה), אלא ניסה כדרכו לקדם הידברות ומשא ומתן למניעתה. משדרך זו לא צלחה ... אין מנוס בלתי אם לאפשר לנציגות העובדים ...לנקוט צעדים ארגוניים".

הגיע הזמן שממשלת ישראל תלמד שדרך המלך לקידום נושאים שנויים במחלוקת עוברת במסלול המשא והמתן ולא בצינזורו ובעיקורו מתוכן. כולנו נינזק אם לא תסיק הממשלה לקחים מהפיאסקו של משבר רשות השידור.