חקר ביצועים: השבוע של שרי אריסון, מגה ואנגלה מרקל

מכירת הפועלים חסרת משמעות

שרי אריסון מכרה השבוע מחצית מאחזקותיה בבנק הפועלים למשקיעים מוסדיים אמריקאיים. מבחינתה יש כאן רק יתרונות: היא תיפגש עם מזומן בימים שבהם מניית הבנק נסחרת במחירי שיא, ותמחק מעט את ההפסדים שספגה במשבר הפיננסי, זמן קצר אחרי שקנתה את המניות. וחוץ מזה, היא מצמצמת את חלקה בעסק שכבר מזמן לא מעניין אותה. אבל מה הלאה? אם אריסון תמכור גם את שארית אחזקותיה, בנק הפועלים ייהפך לבנק השלישי בישראל ללא גרעין שליטה. הבעיה שבמערכת הבנקאית בישראל, גם השינוי הזה לא עתיד לערער את שלטון הדואופול.

גולן פרידנפלד

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

שרי אריסון ברקע בנק הפועלים | צילום: אוראל כהן

קריסת מגה ואיזה מסכנים החקלאים

בכל הפלפולים המשפטיים והחשבונאות על שכר הטרחה של שלושת נאמני מגה, עו"ד אמיר ברטוב, עו"ד אודי גינדס ורו"ח גבי טרבלסי, קצת שכחנו את מי שנותרו מאחור. לא הספקים הגדולים (תנובה, שטראוס, קוקה קולה) הם שייפגעו מהתספורת שכפתה קריסת מגה; אלה הקטנים שישלמו את המחיר: החקלאים, האנשים שמגדלים וקוטפים את הנענע, העגבניות, תפוחי האדמה. החקלאי שב־2015 שלח למגה את ארגזי החסה שלו חיכה מאז לכסף, וקיבל רק פירורים מהחוב. עוד כמה שנים הוא יקבל עוד קצת. טרבלסי, גינדס וברטוב, לעומת זאת, ייקחו הביתה 153 מיליון שקל.

ענת רואה

נאור נפלה בפח

לא ברור כיצד אישרה נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור השתתפות נציג מטעם בית המשפט בטקס "50 שנות התיישבות ביהודה ושומרון"; השבוע היא כבר ביטלה את ההחלטה. בית המשפט העליון לא אמור להשתתף באירוע כזה, גם אם הממשלה הכריזה עליו "ממלכתי". הניסיון לשוות למפעל ההתנחלות צביון של אירוע לאומי, כאילו היה יום העצמאות בהר הרצל או פתיחת מושב הכנסת (אירועים שבהם, לפי הפרוטוקול הרשמי, אנשי בית המשפט העליון נוכחים), כמוהו כניסיון להפיל את בית המשפט לתוך פח שמפלג את הציבור. חבל שהעליון נפל בפח הזה, מה שגרר לא רק את המבוכה שבאישור אלא גם גידופים של אנשי ימין אחרי הביטול. בימים שבהם הממשלה מנגחת את העליון ללא הפסקה, נאור צריכה להיות ערנית במיוחד לא לספק לו עוד חומר.

משה גורלי

מרים נאור ואיילת שקד | צילום: דוברות שרת המשפטים

עונת תשלומי ההורים

הפערים בחינוך לכנסת לא אכפת

הורה לתלמיד בכיתה י"ב משלם מדי שנה עד 6,898 שקל "תשלומי הורים נוספים", שנקראים לעתים "תשלומים מרצון". הורה לשלושה ילדים במערכת החינוך, זו עם ה"חוק חינוך חובה חינם", יכול למצוא את עצמו מוציא סכומים אדירים רק כדי שילמדו במסגרת הציבורית הרגילה. זה לא רק עוד היבט של יוקר המחיה, אלא גם היבט לאפליה התת־קרקעית, לכך שהמערכת ממשלתית יוצרת מנגנוני סינון שמבדילים בין בתי ספר חזקים עם חינוך מצוין לבתי ספר חלשים עם חינוך חסר. הפערים בחינוך בארץ הם הגדולים ביותר במדינות ה־OECD, והם רק מעמיקים עם השנים. ובכל זאת, לדיון על תשלומי הורים בוועדת החינוך של הכנסת השבוע הגיעו רק היו"ר יעקב מרגי, שלושה מבין 12 חברי הוועדה (איציק שמולי, עודד פורר וחיים ילין) ועוד שני ח"כים שאינם חברים אבל חשבו שזה חשוב (יוסי יונה ואיילת נחמיאס ורבין). מה עם השאר? פגרה, בכל זאת.

מיקי פלד

גרמניה ניעור, לרע ולטוב

אנגלה מרקל תהיה קנצלרית גרמניה גם בארבע השנים הבאות. אבל ולדימיר פוטין טרף לה את הקלפים. מפלגת הימין הקיצוני אלטרנטיבה לגרמניה (AfD) היא השלישית בגודלה ונכנסה לראשונה לפרלמנט, בתום קמפיין גזעני וקסנופובי שכלל הרבה מאוד דיסאינפורמציה תוצרת רוסיה שהופצה ברשתות החברתיות; ביולי, למשל, 7 מ־10 הידיעות הוויראליות ביותר על מרקל, שהיו כולן שליליות, היו מפוברקות. מצד שני, הסוציאל־דמוקרטים, המפלגה השנייה בגרמניה, נחלשה, ותמצא את עצמה כנראה באופוזיציה. אז נכון, הרוסים הצליחו לטלטל את הדמוקרטיה הגרמנית. אבל יכול להיות שדווקא זה יחזק אותה: אופוזיציה מאתגרת, משמאל ומימין, יכולה למנוע התנוונות תחת מנהיגות שנמשכת 12 שנה ותימשך עוד ארבע.

רן אברמסון

אנגלה מרקל | צילום: איי פי

הברקזיט בדרך כל מחדל

סקר של פוליטיקו שפורסם השבוע גילה כי 50% מהבריטים מעוניינים במשאל עם נוסף על הברקזיט, ברגע שיושלמו הדיונים על תנאי הפרישה. 52% מהנסקרים גם העריכו שמצבה של בריטניה אחרי הברקזיט יהיה פחות טוב. ברקע, נשיא הנציבות האירופית דונלד טוסק הביע חוסר שביעות רצון מקצב התקדמות המו"מ עם ראש הממשלה תרזה מיי על תנאי הפרישה, ושר האוצר הבריטי פיליפ האמונד, איש מפלגתה, נמנע מהבעת תמיכה בהמשך כהונתה. אבל חוסר האמון העמוק ביותר נרשם בשטח, במשרד הממשלתי המופקד על עזיבת האיחוד, שהוקם לפני קצת יותר משנה: 124 מעובדיו, 20% מכוח האדם, כבר התפטרו. וכך, תהליך שהתחיל בהסכמת 50% מהבריטים מתקדם בדרך היחידה הראויה לו.

תמר טוניק

כריעת הברך נגד מה?

ליגת הפוטבול האמריקאית יצאה למלחמה נגד הנשיא: עשרות שחקנים ומאמנים פתחו את המשחקים בסוף השבוע האחרון במחאה נגד הקריאה של דונלד טראמפ לפטר את שחקני הפוטבול "בני הזונות" שכורעים ברך בזמן ההמנון. למרבה האירוניה, קולין קפרניק (בתמונה), השחקן שהתחיל במנהג לפני כשנה במחאה על אלימות המשטרה נגד שחורים כבר איבד את עבודתו בעקבותיה מזמן. אבל מאז שהליגה הקיאה אותו הכריעה תפסה תאוצה אטית, והשבוע כאמור הגיעה לממדים חסרי תקדים: מי שלא העז או לא טרח לכרוע כמחאה נגד גזענות, עשה זאת לתמיכה בחופש הביטוי — ערך כל־אמריקאי שהרבה יותר קל לתמוך בו. זו נקודת הכרעה לאקט המחאה המכובד והמרגש שהחל בקפרניק: האם ההתנגדות הכועסת שלו, והשנויה מאוד במחלוקת, הגיעה למרכז המגרש, ותוביל למלחמה רחבה בגזענות? או שמא הוסר ממנה העוקץ, ועכשיו מדובר בסך הכל במחווה רכה שמחבקת ערכים שבקונצנזוס?

הגר רבט

קולין קאפרניק (במרכז) וחבריו כורעים ברך בזמן נגינת ההמנון | צילום: אי פי איי

בוג'ק הורסמן כוח סוס

"בוג'ק הורסמן", סדרת האנימציה של נטפליקס, חזרה החודש לעונה רביעית ומשובחת. גיבור הסדרה, פליט סיטקום מהניינטיז ואלכוהוליסט בהווה, תופס את הלב של הצופים ומרסק אותו לחתיכות מדי פרק מחדש. כשכולם בולעים נוגדי דיכאון, שותים כדי לשכוח או לוקחים LSD כדי לעבור את היום בעמק הסיליקון, דיכאון הוא תופעה תרבותית רחבה. וככזאת, היא ראויה ליחס שהסדרה מעניקה לה: בחינה מכבדת, מלאת ניואנסים ומעוררת מחשבה, למרות, ואולי בזכות, העובדה שהגיבור הוא סוס מצויר. כששני בני אדם רבי־כוח מתווכחים בטוויטר מי ישמיד את מי קודם ומציבים אותנו על סף מלחמת עולם, אולי זה לא כל כך מפתיע שבוג'ק הוא הדמות הטלוויזיונית שהכי קל להזדהות איתה — והכי מפחיד להידמות לה.

ליאור באקאלו