חקר ביצועים: השבוע של עזה, הנמלים ובית"ר ירושלים

עזה - בואו נקנה אותה

לפני 70 שנה שני עמים נאבקו על אותה פיסת ארץ. היום אחד מהם חי במדינה עצמאית, דמוקרטית ומתקדמת, עם צבא חזק, לגיטימציה עולמית, כלכלה פתוחה שבה כמה ענפים משגשגים, ותמ"ג לנפש שב־2017 עמד במונחי כוח קנייה על 34 אלף דולר ובכסף נומינלי חצה אפילו את רף ה־40 אלף דולר. ומולו — עזה. 1.8 מיליון בני אדם, תמ"ג של 1,670 דולר לנפש בחישוב נדיב. רובה הצלפים הצה"לי עולה פי שניים (3,895 דולר באתר אמריקאי). שני צעירים שרצים לגדר שווים פחות מהרובה שיורה עליהם. עזה לא צריכה כדורים. היא צריכה מים, כבישים, נמל, אנרגיה, חופש תנועה, חינוך, בריאות. היא צריכה כלכלה. אנחנו יכולים לפדות את עזה, ולקנות ביטחון. ישראל מתעקשת על פירוז, אבל חמאס יתפרק מנשקו רק אחרי הרבה הרוגים משני הצדדים. יש הודנה על השולחן, ועל הגשר הזה צריכות לנסוע ההשקעות הישראליות שיקנו לנו את הביטחון.

אורי תובל

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

הפגנות ליד הגדר | צילום: רויטרס

בנק חדש - כי אין קונים ליד שנייה

המפקחת על הבנקים חדוה בר הכריזה השבוע על בנק חדש שיקום בישראל, לראשונה זה כ־50 שנה. הוא יהיה דיגיטלי, ללא סניפים, דלפקים, פקידים ושעות פתיחה. מוקדם לקבוע אם זו תחילתו של עידן חדש בענף וקפיצה ברמת התחרות והשקיפות, אבל כבר אפשר לדבר על סופה של תקופה. זה שנים שבנקים בשלל צבעים וגדלים מונחים על המדף: דיסקונט, אגוד, הבינלאומי, לאומי והפועלים. קונים אין, מה שהותיר חלק מהבנקים ללא גרעין שליטה. המצב הזה יוחס כל הזמן לרגולציה מכבידה, אבל לא רק הרצפה עקומה, גם הרקדן לא ממש אטרקטיבי: כל הסניפים והעובדים והמנגנון מכבידים על הבנקים כיום יותר מהרגולציה. הגדולים עדיין מרוויחים מאות מיליוני שקלים בשנה ונסחרים לפי שווי נאה, אבל מי שרוצה להיכנס היום לענף כבר לא קונה יד שנייה, הוא רוצה להקים בנק חדש, קל משקל.

גלית חמי

חברת ביטוח חדשה - לטלטל או ליפול

את הרישיון הראשון לחברת ביטוח חדשה, במסגרת מאמציה להגביר את התחרות, העניקה הממונה דורית סלינגר לאתי אלישקוב. אחרי שנים רבות בענף הרדום, אלישקוב תשיק ביולי את ליברה, שמבטיחה להיות מהירה ומתקדמת — היא תציע ביטוחי דירות, עסקים, רכב ורכוש באמצעות פלטפורמות דיגיטליות בלבד, שיטפלו לא רק בשירות ללקוח אלא גם בחיתום (התאמת הפוליסה למאפייני המבוטח). ויש גם סוכרייה: אלישקוב מבטיחה להעניק למבוטחים חלק מרווחי החברה. כך שיש כאן בהחלט כוונה שאפתנית להזרים דם חדש בענף אנכרוניסטי, כזה שמבוסס על מודלים כבדים, יקרים ולא כל כך רלבנטיים לעולם החדש. אבל מול הכוונה הזאת, והחברה שתתחיל בהכרח כקטנה, ניצבות ענקיות הביטוח, עם הכוח האדיר שצברו, הון עתק, צי של סוכנים ושלל לוביסטים. יכול להיות שאלישקוב היא תחילתה של מהפכה. יכול גם להיות שהיא יוצאת לקרב אבוד מראש.

רחלי בינדמן

אתי אלישקוב | צילום: אבי מועלם

ביהמ"ש מטיל קנסות

ועדי הנמלים קץ לביזיון

עובדי הנמלים צפצפו על הצווים השיפוטיים של בית הדין הארצי לעבודה, בראשות סגן הנשיאה אילן איטח, ואפילו לא התייצבו לדיון על הצפצוף הזה. המצב הזה נגזר מהתרבות שהתפתחה במשך השנים בבתי הדין לעבודה. מצד אחד, היא מעודדת הידברות ופשרה; בית הדין מתפקד פחות כבית משפט ויותר כמוסד גישור. מצד אחר, הגישה הזאת מחלישה את בית המשפט. כשהשופטים שוב עוטים את הגלימה, הצדדים מסרבים להפנים את המשמעות והצו השיפוטי נראה להם כסוג של המלצה: ירצו יצייתו, לא ירצו לא יצייתו. בסוף הם חזרו לעבודה רק אחרי שאיטח הטיל על ראשי הוועדים קנסות אישיים. במקביל החל דיון בהליך של ביזיון בית המשפט, שמעניק לו הזדמנות לשקם קצת את כושר ההרתעה המתמסמס שלו.

משה גורלי

Airbnb בתל אביב - יאללה בחירות

בעוד כחצי שנה יתקיימו הבחירות לרשויות המקומיות, ומחקר חדש שפורסם ב"כלכליסט" מספק לתושבי תל אביב חומר חשוב למחשבה בדרך הארוכה עד לקלפי. לפי הממצאים, בעיר יש כיום כ־7,000 דירות שמושכרות באופן קבוע לתיירים באמצעות אתר Airbnb, מה שמקטין את מספר הדירות הזמינות לשוכרים שהם תושבי העיר ומעלה את מחירי השכירות. השוכרים התל־אביבים, כמחצית מתושבי העיר, כלומר כמחצית מהמצביעים, לא היו צריכים מחקר כדי להרגיש את זה, אבל כשהנתונים מפורשים כל כך הם יכולים להתחיל לדרוש מהעירייה ומהמדינה להתערב. בערים אחרות בעולם כבר עושים את זה, באמצעות תקנות שנועדו לצמצם את התופעה. בתל אביב, לעומת זאת, השוק פרוץ. כשהקמפיינים יתחילו להתחמם, שוכרי העיר הם אלה שצריכים ללחוץ על המתמודדים להבטיח את התערבותם. רק הם יכולים להפוך את זה לנושא חם במערכת הבחירות, כפי שעליו להיות.

נמרוד בוסו

מחיר למשתכן - למה לא בירוק?

משרד הדיור הוולשי הודיע השבוע כי ינצל את תוכנית המשכנתאות המסובסדות של הממשלה הבריטית כדי לקדם מטרה נוספת: מהחודש הבא, מי שיקנה במסגרת התוכנית בית עם דירוג גבוה של יעילות אנרגטית, כלומר, שמייצר את החשמל שלו בעצמו ו/או שמתוכנן כחסכוני בחשמל, יקבל משכנתא בתנאים טובים יותר. בקליפורניה החליטו בשבוע שעבר שכל בית צמוד קרקע שיוקם מ־2020 והלאה יחויב להתקין פאנלים סולאריים על הגג. ובישראל? לא חייבים אפילו לתמרץ באמצעות משכנתאות או לחייב באמצעות תקנות. המדינה שקועה בימים אלה בקידום תוכניות בנייה בחסותה, מחיר למשתכן. כמה פשוט להלביש על התוכנית הזאת עוד תוספת קטנה שיכולה לשנות את התמונה האנרגטית של המדינה שופעת השמש הזאת.

רן אברמסון

טביב - זמני מול הנצח

מודל הנדבן מתבסס על איש עסקים, פעמים רבות עם אינטרסים לא ברורים או לא כשרים, שמשתלט על קבוצת ספורט, בדרך כלל כזאת שמתקשה לגייס מספיק הכנסות, ומנהל אותה כאוות נפשו. כשהאוהדים דורשים שקיפות או השפעה, הנדבן מאיים שיעזוב ויותיר את הקבוצה ללא גב. אלי טביב הוא נדבן כזה, שכבר הותיר אדמה חרוכה בשתי קבוצות שונות. העניין הוא שרוב הנדבנים לא מבינים עד כמה הם קטנים ביחס לכדורגל. בית"ר ירושלים הוקמה ב־1936 ותשרוד כל טביב זמני. יש לה מה שאין לאף חברה או תאגיד: אוהדים. והם שם, עבורה, לכל החיים. הם אלו שמבטיחים לה חיי נצח, ולא אף אחד אחר, "נדיב" ככל שיהיה.

אוריאל דסקל

אלי טביב | צילום: עוז מועלם

נלחמות באפליה מבפנים

נשים בקאן - עושות היסטוריה

ביום שבת האחרון, בפסטיבל קאן, קייט בלאנשט הובילה מפגן מחאה: 82 יוצרות עמדו שלובות ידיים על השטיח האדום, מסמלות כך את 82 הסרטים שביימו נשים והתקבלו לתחרות הרשמית של הפסטיבל בכל 71 שנותיו, לעומת 1,645 סרטים של גברים. יומיים אחר כך שלושה ממארגני הפסטיבל חתמו על התחייבות היסטורית להפוך את הליך בחירת הסרטים לתחרות לשקוף יותר ולנסות לצמצם את ההטיה המגדרית. בלאנשט ו־81 הנשים האחרות מצטרפות לעוד עשרות בהוליווד שמנסות להוביל לשינוי בתעשייה, מבפנים. הן סופגות על כך לא מעט ביקורת ואפילו מתקפות על "שיתוף פעולה" עם השיטה. מה שהמבקרים (ובעיקר המבקרות) שוכחים הוא כמה עוצמה יש ביכולת לא לבעוט אלא לעבוד עם מי שמסמל, אם לא יצר, את הבעיה. נשים בשחור בגלובוס הזהב, נשים מוחות על השטיח האדום — לעולם הקולנוע יש דרכים יצירתיות לבנות גרסה משלו לוועדות האמת והפיוס.

הגר רבט