צילום: רויטרס,
הקול בראש, תקשיבו לו
שיטת הלימוד הדיפרנציאלי טוענת שאימונים שנתפרו ליכולות האישיות של כל שחקן הן הדרך המיטבית לקבלת תוצאות. איך נעזרים בה כדי לשפר את ביצועי הקבוצה?
באוניברסיטת מיינץ ערכו לפני מספר שנים מחקר כדי לבדוק איך פעילות גופנית משפיעה על תלמידים: שתי קבוצות תלמידים בני 14 קיבלו חבלי קפיצה (דלגית) והתבקשו לתרגל קפיצות לפני שיעור מתמטיקה במשך כחודש. הקבוצה הראשונה קיבלה הוראה לקפוץ רק בדרך אחת: עם מבט קדימה במשך 3 דקות. זה קרה ארבע פעמים בשבוע במשך שלושה שבועות. 12 שיעורים ו-36 דקות של קפיצה בחבל תחת עינו הבוחנת של המורה. לקבוצה השנייה נאמר שלפני שיעורי המתמטיקה הם יכולים לעשות מה שהם רוצים עם הדלגית במשך 3 דקות: לקפוץ איך שהם רוצים, לנסות תרגילים פרי יצירתם ואם החבל נופל, אין בעיה, שינסו שוב. גם לא היה איתם מישהו שיתקן אותם.
תוצאות המחקר הראו שחודש אחרי תחילת המחקר, חברי הקבוצה השנייה הראו "שיפור משמעותי" במבחני מתמטיקה שקיבלו. חברי הקבוצה הראשונה לא הראו שיפור משמעותי בתוצאות שלהם. וולפגנג שולהורן, ראש הפקולטה למדעי האימון במיינץ ועורך המחקר, הראה שהתרגול של התלמידים בקבוצה השנייה — תרגול אורגני שתלוי ביצירתיות שלהם — שם את המוח שלהם במצב Alpha-Theta, שמכונה התדר האידיאלי ללימודים, יצירתיות ופתרון בעיות. כמו כן, תדר זה מאפשר רגיעה יעילה יותר ושימוש יעיל יותר באינטואיציה. לפי שולהורן, מגיעים למצב זה אם מתאמנים בצורה אורגנית שמכניסה את המוח לתדר הנכון. מסקנה נוספת שאפשר להסיק מניסוי זה ומרבים אחרים ודומים לו היא שניסיון להכניס את כולם לתבנית אחת קבועה לא מסייע בחינוך ובלמידה.
כל אחד פתית שלג
שולהורן נמנה עם חלוצי הלימוד הדיפרנציאלי, שיטת חינוך שמתאימה לכל אדם בנפרד. הרי כל אדם הוא ייחודי ובעל יכולות קוגנטיביות, יכולות מחשבה ויכולות גופניות שונות. שולהורן הוא מנטור של כמה ממאמני הכדורגל הבכירים בעולם, בהם פפ גווארדיולה, יורגן קלופ ותומאס טוכל. שולהורן יכול לזהות ספורטאים לפי התנועה שלהם לאורך 200 מטר וטוען שב־99% מהמקרים התנועות של הספורטאים שונות זו מזו, מאחר שמדובר באנשים שונים, עם פרופורציות שונות וטכניקה שונה.
שולהורן אף חקר והשווה בין בעיטות של שחקנים, וגילה כי בקרב כדורגלנים בכירים כל בעיטה ומסירה שונות בצורה מוטורית, בלי תלות בנגיעה בכדור אלא יותר באופן שבו השחקן מגיע אל הכדור ומשנה את התנועה שלו. לפי שולהורן, טכניקת הבעיטה עצמה משתנה ממצב למצב בדקות המשחק השונות, ומכאן עולה שהעניין הקריטי הוא לא איך מלמדים לבעוט אלא איך הגוף מגיב בתנועה ושינוי מצב.
לפי מחקריו, אימוני חזרות על ביצוע טכני של תרגיל כלשהו אינם יעילים, מאחר שאף ספורטאי לא זהה לספורטאי אחר ולכן כל אחד מהם מצריך אימון מותאם לו שיאפשר לו להגיע למצב האידיאלי ללימוד ולהפנמה.
להתאמן באהבה
מה משמעות הדבר מבחינת האימון עצמו? ראשית, שצריך מומחה לנושא (בישראל יש את ד"ר מרק ורטהיים) שיעבוד עם המאמנים והשחקנים כדי להתאים את התרגילים והאימונים. זה אומר לשנות זויות של הגוף, להגביה ברך אחת יותר גבוה מהשנייה, לדחוף יותר מהאגן או לשנות את קצב הנעת הזרועות במהלך ריצה, כל אחד מה שמתאים לו יותר. שולהורן סייע לאיינטרכט פרנקפורט בשנות התשעים להגיע למקום השני בבונדסליגה. חלק משחקנים הקבוצה כמו אנדי מולר הפכו לשחקני הרכב קבוע בנבחרת גרמניה.
תלמידים וחוקרים שעבדו אותו לקחו את השיטה שלו הלאה. מאמן קפיצות הסקי של נבחרת אוסטריה מרקוס נלקה זכה בשתי מדליות זהב באולימפיאדת טורינו 2006 עם שיטות הלימוד הדיפרנציאלי. פאקו סיירול־לו, האחראי לפיתוח הפיזיולוגי של שחקני ברצלונה ולמתודולוגיה של המועדון, הביא את השיטה למחלקות הנוער של המועדון הקטלוני בכל מחלקות הספורט. המוטו של סיירול־לו: "אני רוצה שהמתאמנים יגידו על האימונים שזה הדבר הכי טוב שהם עושים בחיים. זה לא עניין של כיף, זה עניין של התאהבות באימון".
אימון מסוג זה דורש מאמץ רב מצד המאמן והתאמה ספציפית של האימון והתרגיל לשחקנים. זה אומר שלעיתים צריך לחשוב בצורה מאוד יצירתית גם לקראת אתגרים מסוימים וצפויים במשחקים ספציפיים כדי להכין את השחקן — בתדר הנכון — ליריבה ספציפית. כך, לפני משחקה של ליברפול העונה נגד קריסטל פאלאס, יורגן קלופ הכין את אליסון בקר, שוער הקבוצה החדש שהגיע מרומא, לפיזיות של חלוצי פאלאס ולעומס שהם מייצרים ברחבה. איך עשה זאת? השוער התאמן על כישוריו כאשר ברחבה 15 שחקנים מסביבו כדי לדמות את הסיטואציה במשחק.
קלופ גם השתמש בכריות אימון לרוגבי שמשמשות לדימוי מגע גופני כדי להכין את אליסון להתנגשויות בו. "צריך להרגיל את השוער לתחושה הזו", הסביר קלופ את הרציונל מאחורי התרגול, שבו השוער צריך למצוא את הפתרונות שהכי מתאימים לו כדי להתמודד עם הסיטואציה.
כל אחד והנקודה שלו
האימון הדיפרנציאלי יכול להיות יעיל עוד יותר הודות לשימוש סטטיסטיקות מתקדמות. למשל, שימוש במדד xG לקביעת הסיטואציות שעליהן צריך להתאמן עם שחקן ספציפי. מדד xG, כלומר expected goals, נוצר מסטטיסטיקה שמסתמכת על אלגוריתם שמחשב עשרות אלפי הזדמנויות הבקעה ומעניק סיכויי הבקעה לכל בעיטה או מצב הבקעה. אפשר להשתמש בסטטיסטיקה אישית של שחקנים כדי לראות מתי ה־xG שלהם גבוה יותר, או באילו עמדות אפשר לשפר את ה־xG של שחקן מסוים.
סביר להניח, למשל, שלאמן מגן ימני לבעוט בנגיעה מהקצה השמאלי של רחבת היריב יעיל יותר מלאמן מגן שמאלי לעשות זאת. וזאת מאחר שאם מבודדים את כל ההזדמנויות מאזור זה רואים שלמגנים ימנים יש סיכוי גבוה יותר להבקיע משם מאשר לשחקנים אחרים. ובטח שאין צורך לאמן מגנים שמאליים שכמעט ולא מגיעים לאזור הזה במגרש לנסות להבקיע ממנו. להבדיל, לאמן חלוץ להבקיע מתוך פקעת שחקנים ברגל החלשה שלו גם יהיה מהלך יעיל והגיוני יותר מלאמן קשר אחורי לעשות זאת.
כפי שמדד ה-xG יכול לסייע בקביעת מה יעיל לאמן, כך גם מדד xA, קיצור ל־Expected assists. זה מדד שפיתחו האנשים בחברת הסטטיסטיקות Opta כדי למדוד את איכות המסירה של כל שחקן בזכות אלגוריתם שבדק וחישב מיליוני מסירות כדי להגיע לרמת האיכות של מסירה ספציפית. בגדול, מדד זה מאוד מזכיר את מדד xG רק שהוא משמש למסירות.
למעשה, xA בודק את הסיכויים של מסירה להפוך לבישול — שזה מדד הרבה יותר טוב ליכולת מסירה מאשר מספר בישולים של שחקן. אם שחקן מוסר מסירת עומק שמציבה את חברו לקבוצה בזווית טובה לשער — אז השווי של המסירה גבוה, והסיכוי שלה להפוך לשער גבוהים. גם אם השחקן לא מצליח לשחרר בעיטה. xA בעצם בודק את איכות המסירה מבלי להתחשב בשחקן שקיבל את הכדור.
כאמור, לאמן שחקנים מסוימים למסור בצורה מסוימת מאזור מסוים יגדיל את ה־xA שלהם הרבה יותר מאשר לאמן את כל השחקנים לעשות את אותו דבר בכל אזור במגרש. ועדיף לעשות את זה בצורה לא רפטיטיבית אלא תוך כדי משחקון - מה שיסייע בהפנמה של הכישור.
בכדורסל כבר שנים שבוחנים מה הנקודה שממנה כל שחקן קולע בצורה היעילה ביותר ומתכננים תרגילים כדי להביא את השחקן הנכון למקום הנכון בזמן הנכון. בכדורגל זה קורה במעט מועדונים ואלו שמאמצים את השיטות ההדיפרנציאליות והסטטסיטיקות המתקדמות, יגלו שהתוצאות שלהם במבחנים ישתפרו בצורה דרמטית.
תגובה אחת לכתיבת תגובה