הרצח שמטלטל את עולם הטכנולוגיה: עמק הסיליקון מתקשה לצאת מהכיס הסעודי

היעלמות מסתורית, משלחת מתנקשים ויורש עצר כוחני: נסיבות מותו של העיתונאי הסעודי ג'מאל חשוקג'י כוללות את כל הרכיבים הדרושים לסרט טורקי, והן מאיימות לחולל גלי הדף שיורגשו בכלכלה העולמית כולה. בתחילת החודש נכנס חשוקג'י לקונסוליה הסעודית באיסטנבול ומאז נעלמו עקבותיו. רסיסי המידע שזלגו בהדרגה לתקשורת רק הגבירו את המתח, ובהם דיווחי המוסדות הטורקיים כי משלחת סעודית הגיעה לשגרירות ביום הביקור של חשוקג'י חמושה במסור לניסור עצמות. בסוף השבוע נאלצה ריאד להודות שהעיתונאי כבר אינו בן החיים, אך טענו כי הוא נרצח בידי "סוכן עצמאי" והכחישו כי הם יודעים מה עלה בגורל גופתו.

אלא שהשלכות הפרשה מאיימות להיות רחבות מאד ונעוצות בסיבה אחת: כסף, והרבה ממנו. במשך עשורים הסתמכה סעודיה על הכנסותיה האדירות מנפט כמקור מימון. אבל בשנים האחרונות הסעודים, ובראשם נסיך הכתר הצעיר מוחמד בן סלמאן (33), נושאים את עיניהם אל העתיד ומבינים שעליהם לנתק את התלות בזהב השחור. בן סלמאן הפנה בהדרגה חלקים מההון העצום של הממלכה להשקעה בחברות טכנולוגיה, במטרה לבנות כלכלה ברת קיימא גם ביום שלאחר מותו של מנוע הבעירה הפנימית.

הכלי העיקרי לכך היה קרן ההשקעות הציבורית של סעודיה (PIF), שהוקמה בשנות השבעים של המאה הקודמת כדי לספק תמיכה כלכלית לפרויקטים לאומיים ואסטרטגיים. במשך עשורים הקרן התמקדה בפעילות פנים ארצית, אך ב-2014 שינתה את אופיה, והחלטת ממשלה דחפה אותה להשקיע גם בחברות חדשות מחוץ לגבולות הממלכה. לפני כשנה הכריז בן סלמאן על תוכנית Vision 2030 השאפתנית, שתפקיד את הקרן על ניהול יותר מ-2 טריליון דולר בעוד 12 שנה, ותהפוך את סעודיה למשקיעה הגדולה ביותר בעולם בטכנולוגיה אמריקאית.

סכומי הענק האלו הם תופעה חדשה יחסית בעולם ההון סיכון, שנמצא בעיצומו של עידן המגה־קרנות: קרנות ענק שמנהלות מיליארדי דולרים ולא רק מיליונים ומנפחות את סבבי הגיוס לממדים חסרי תקדים. אף שהגדלת היקף ההון בתעשיית הטכנולוגיה היא הליך שמתרחש כבר מספר שנים ובהדרגתיות, קפיצת המדרגה העיקרית נזקפת לזכותו של מאסיושי סון, מייסד תאגיד ההשקעות היפני סופטבנק. כמעט מחצית מההון של קרן ויז'ן שהקים סון - 45 מיליארד מתוך 100 מיליארד - מגיע מסעודיה וממדינות המפרץ.

במובנים רבים מדובר בברית של אאוטסיידרים. סון, האיש העשיר ביפן והמשקיע הראשון בענקית הקמעונאות הסינית עליבאבא, הביא איתו לעמק הסיליקון לא רק הון מוסלמי אלא גם שיטות חדשות של השקעה. הוא נוקט בטקטיקה של השקעות עצומות ומהירות, פועל לפי תחושות אישיות ולא מפחד לדחוף בכוח יזמים לקבל ממנו השקעות גדולות. כל אלו הפכות אותו תוך פחות מחצי שנה לאיש המשפיע ביותר בתעשיית הטכנולוגיה העולמית, והכריחו את קרנות ההון סיכון האמריקאיות והסיניות להגיב במהירות עם גיוס קרנות ענק משלהן.

השלכות מהלכים אלו נידונו בהרחבה בשנה האחרונה, כולל מעל דפי עיתון זה, וכללו הגדלה משמעותית של סבבי הגיוס, דחיית ההנפקות לציבור, ולטענת חלק מהמבקרים גם הענקת שווי מפוקפק לחברות מסוימות. כעת, גם אם יקרה הבלתי ייאמן וקרנות וחברות יסרבו לחלוטין לקבל הון סעודי, הגלגל כבר לא יחזור לאחור. קרנות הענק כאן כדי להישאר, על כל השלכותיהן. אך רתיעה מקבלת הון סעודי עשויה להעניק כוח רב יותר לקרנות הענק האחרות, בהן גם קרנות סיניות ממשלתיות.

הון יפני-ערבי כתחרות למסע הרכישות הסיני

מותו של חאשוקג'י הפנה בינתיים זרקור למעורבות הסעודית הגוברת בחברות אמריקאיות. בכירים כמו מנכ"ל אובר ואפילו שר האוצר האמריקאי סטיב מנושין נדחקו לבטל את השתתפותם בוועידה הכלכלית הגדולה שמארגנת הממלכה בשבוע הבא, שזכתה לכינוי דאבוס במדבר. אך מלבד ביטולים אלו, התגובות לפרשה נעות בין גינויים חריפים ועד לנסיונות למזעור נזקים עד יעבור זעם, וקשה להעריך עד כמה רחוק צפויים להכות גלי ההדף שלה.

בעוד בכירי חברות הטכנולוגיה שכיסיהם טפוחים מכסף סעודי בעיקר סוכרים את פיהם, קשה להתנער מהשאלה מדוע דווקא סיפור זה יצר סערה בעמק. מרתק ומזוויע ככל שיהיה, אין זו הפעם הראשונה שחברות הטכנולוגיה גורפות לכיסן הון ממקורות מפוקפקים. ועם כל הכבוד לסעודיה, מי שבאמת משנה סדרי עולם בתעשייה בשנים האחרונות היא דווקא סין.

ניתוח שביצע הוול סטריט ג'ורנל באפריל האחרון הצביע על כך שכסף שמקורו בסין היה אחראי ל-24% מהשקעות ההון סיכון ב-2017, בשעה שחלקו של ההון האמריקאי בהשקעות התכווץ ל-44%. נתון זה מדהים במיוחד בהתחשב בכך שרק לפני עשור ההון מאסיה כולה היה אחראי רק ל-5% מההשקעות העולמיות. בנוסף, דו"ח של פירמת KPMG הבינלאומית העלה שמבין עשרת סבבי הגיוס הגדולים ביותר שנערכו ברבעון השני של השנה, שמונה היו של חברות טכנולוגיה סיניות.

אסיה אף עקפה את אמריקה בהיקף הגיוסים ובגובהם הממוצע: בחברות שמקורן ביבשות אמריקה הושקעו ברבעון השני 28 מיליארד דולר ב־1,859 עסקאות, בשעה שבאסיה הושקעו 35.9 מיליארד דולר ב-466 עסקאות.

על השוק הסעודי אפשר לוותר, אבל לא על הסיני

שבוע לפני שחשוקג'י פסע לכיוון שגרירות סעודיה, נשיא האינטרפול מנג הונגווי הגיע לביקור משפחתי בסין. באותו יום קיבלה ממנו אשתו הודעת טקסט ובה אימוג'י של סכין, ומאז נעלמו עקבותיו. היותו של מנג בכיר בכוח שיטור בינלאומי לא הפריעה לסינים להעלים אותו כמו חולצה מהעונה שעברה. רק לאחר דרישה רשמית מהאינטרפול לקבע מידע אודותיו, שבועיים לאחר היעלמותו, הוציאו הרשויות הסיניות הודעה לפיה הוא "נחקר" ושלחו לצרפת מכתב התפטרות רשמי בשמו. משפחתו של מנג טוענת כי הוא נרצח, אבל בעולם ואפילו במשרדי האינטרפול (שתגובתם להודעת ההתפטרות היתה שנשיא חדש ימונה בנובמבר) מעדיפים להתעלם.

מה דוחק את חברות הטכנולוגיה לנסות להרחיק את עצמן ולו למראית עין מהכסף הסעודי בעוד שהן רצות אחר עוד ועוד דולרים מסין? קרוב לוודאי שיש לכך מספר סיבות תרבותיות ופסיכולוגיות, אך גם סיבה כלכלית אחת ברורה: השוק הסיני. בעוד שסעודיה ומדינות המפרץ האחרות הן מקור הון חשוב, הן לא מהוות תחרות לטכנולוגיה האמריקאית. מדינות ערב זקוקות לטכנולוגיה מערבית ולא מצליחות לייצר לה תחליף מבית.

הסינים לעומת זאת הצמיחו תוך עשור תעשיית צללים בחסות חומת הגנה וצנזורה, שהגנה על היזמים המקומיים מחדירת חברות זרות. חברות ענק עשירות כעליבאבא, טנסנט, באידו, וואווי ודידי צ'אושינג חולשות על כל תחום אפשרי במדינת הענק, מתשלומי סלולר דרך נסיעות שיתופיות ועד שירותי מוזיקה.

חברות עמק הסיליקון תמיד פזלו לשוק הסיני על 1.2 מיליארד צרכניו. הם עשו זאת תוך נסיון לרקוד על שתי החתונות: אספקת מוצרים ושירותים למדינת המעקב הגדולה, תוך שמירה על עקרונות מערביים כמו חופש ביטוי. אמריקה, כמו אמריקה, חשבה שהאייפונים והרשתות החברתיות יסייעו להכניע את הצנזורה הסינית. אבל המשטר הסיני לא מצמץ אלא השקיע עשרות מיליארדי דולרים בבניית אלטרנטיבות שגרמו לענקיות האמריקאיות להתכופף.

נשיא סין שי ג'ינפינג והנסיך הסעודי בן סלמאן הם אתגר מורכב עבור המערב. לכאורה, שניהם מצעידים את מדינותיהם לכיוון קידמה, הראשון באמצעות כינון מעצמה טכנולוגית בעלת כוח צריכה עצום והשני מרכך לראשונה את החוקים המיזוגניים בממלכתו. אבל מאחורי החזות הפרוגרסיבית מסתתרות שיטות מוכרות של הפחדת וכליאת אזרחים, שליטה במערכת המשפט ורצח מתנגדים קולניים. מדיניות הבדלנות שמנהיג נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מתאפיינת בעיקר באיומי סרק ומעט חשיבה אסטרטגית, בשעה ששי ובן סלימאן חושבים שני עשורים קדימה. אולי הרצח של חשוקג'י יבהיר סוף סוף לארה"ב שהפעם אלו הסינים והסעודים שמדברים ברכות תוך שהם נושאים מקל גדול.