תנודתיות בשווקים היא מציאות חדשה שצריך להתרגל אליה

התנודתיות של השווקים הגלובאליים בשבוע שעבר באה לקראת סופו של חודש שהיה מטריד למדי מבחינתם. היא תוצר של מפנה ממושך שהוא בעצמו תוצאה של שינוי בזרמים התת־קרקעיים של השווקים הפיננסיים. אנחנו הולכים ומתרחקים מעידן של נזילות שופעת, צפויה, תומכת ומנחמת ומתקרבים לעידן שבו חברות ומדינות יהיו חשופות יותר לזעזועים. פערים בין הכלכלות של המדינות המפותחות ואי־ודאות באשר להתפתחויות בסחר הבינלאומי הופכות את התמורה למסובכת יותר. יש לכך כמה השלכות על עולם ההשקעות.

כיסים של סיכון יתר

אחרי הטראומה של המשבר הפיננסי העולמי, ניירות הערך בארה"ב פצחו בראלי שובר שיאים שאופיין בתשואות יוצאות מן הכלל ותנודתיות נמוכה, גם כן באופן יוצא מן הכלל. המגמה הזו היתה ברורה במיוחד בשנה שעברה, כשמדד S&P 500 עלה ב־22% ומדד Vix, שעוקב אחר התנודתיות בשווקים ומכונה "מדד הפחד", בילה את רוב השנה בשפל היסטורי ונע בין 10 ל־15 נקודות.

השנה הזו הסיפור הוא שונה. לאחר שמדד S&P 500 התחמק מהירידות בשווקים אחרים, כולל ירידות של כ־20% בחלק מהכלכלות המתפתחות, באוקטובר ירד S&P 500 בכ־9%. גם התנודתיות היא כבר לא מה שהיתה. בפברואר זינק מדד Vix ל־37 נקודות. החודש לא ירד המדד מתחת ל־15 נקודות.

הרבה סיבות הוזכרו כגורם לסחרור של אוקטובר, כולל הסברה שהצמיחה של כלכלת ארה"ב כבר מיצתה את עצמה, כמו גם העלייה ברווחי החברות. עם זאת, דרך טובה יותר להסתכל על האירועים המתפתחים תכלול התייחסות גם לשינוי עמוק בגורמים שמשפיעים על מחירי הנכסים ועל יציבותם.

השקעות מוצלחות כבר לא תלויות בעיקר בניצול הנזילות בשווקים - זאת שיוצרת גאות שמרימה איתה את כל הסירות הפיננסיות.

הפדרל ריזרב האמריקאי הוא זה שמוביל את השינוי. הוא העלה את הריבית 8 פעמים מאז 2015 ואותת על העלאות נוספות שרבים תופסים כאגרסיביות. נראה שהפד מתייחס בכובד ראש לכיסים של נטילת סיכון יתר, כדי להקטין את הסיכון לאי־יציבות פיננסית עתידית.

וול סטריט | צילום: איי פי

בניגוד ליו"רים הקודמים של הפד, בן ברננקי וג'נט ילן, תחת היו"ר הנוכחי ג'יי פאוול נמנעים בכירים במוסד לשלוח מסרים מרגיעים בשעה שהשווקים עוברים טלטלה.

בד בבד, הבנק האירופי המרכזי ממשיך לצמצם את תוכנית רכישת האג"ח שלו, וכנראה שיפסיק אותה לחלוטין עד סוף השנה.

הפחתת התמיכה של הבנקים המרכזיים בשווקים מגיעה בשעה שהביקוש מצד משקיעים זרים הולך וקטן, במיוחד מאלו שלהוטים לגדר את החשיפה שלהם למטבעות באמצעות השקעה באגרות חוב של ממשלת ארה"ב.

למרבה המזל, היסודות של כלכלת ארה"ב איתנים. יצירת משרות בקצב גבוה וצמיחה משופרת בשכר ממריצות את הכנסות משקי הבית, ואת הצריכה הפרטית. אלו מגבירים את השפעת הקיצוץ במיסים וכל הגורמים יחד מעודדים השקעות של המגזר העסקי.

אבל המעבר משווקים שמתבססים על שפע נזילות לכאלו שקשורים יותר למציאות בשטח רחוק מלהיות חלק. התנאים הטובים בארה"ב עומדים בסתירה לדעיכת המומנטום באירופה ובעולם המתפתח. מדובר בפער שככל הנראה יתרחב. זה יעלה את השאלה האם שאר העולם ינסה להשיג את ארה"ב, או שארה"ב תאט ותיכנע למגמה העולמית ככל שהשפעת התמריצים מבית תתפוגג.

המצב הזה כבר מכביד על רווחי החברות, שמושפעים מחוזקו של הדולר – תוצאה של פערים גדלים והולכים בין שיעור הריבית של הפד לזה של בנקים מרכזיים אחרים בכלכלות המפותחות.

אי־ודאות באשר למדיניות הסחר הבינלאומי מסבכת גם היא את המצב. בשעה שקנדה, קוריאה ומקסיקו הגיעו למסקנה שהגישה הטובה ביותר להתמודד עם הלוחמנות של וושינגטון היא להתפשר כדי לפוגג את המתחים, סין עדיין נוקטת במדיניות עין תחת עין בתגובה לפרוטקציוניזם של וושינגטון.

תקווה אפשרית לנורמליות

ככל שלסין ייקח יותר זמן להבין שהמדיניות הזו ככל הנראה לא תצליח, השיח הציבורי בארה"ב ינדוד מעיסוק בסחר לנושאים הקשורים בביטחון לאומי, וככל שזה יקרה יהיה קשה יותר למנוע מלחמת סחר עולמית.

בעולם כזה, אסטרטגיות ההשקעה יצטרכו להשתנות. פירוש הדבר הוא מתן תשומת לב גדולה יותר לסיכונים שעד עתה לא תומחרו כראוי, וניהול השקעות אקטיבי יותר.

המשקיעים יצטרכו לאמץ הלך מחשבה של "דולרים בסכנה", במיוחד כשהם יחליפו את המניות האמריקאיות בהשקעות מאיכות נמוכה יותר כמו אג"ח קונצרניות וממשלתיות בשווקים מתעוררים.

נראה שיהיה קשה מאוד לשווקים להימנע מתנודתיות בשבועות הקרובים. אבל אם, וזה אם גדול מאוד, בשאר העולם יאמצו מדיניות מעודד צמיחה, פרץ התנודתיות יתברר כעוד שלב בדרך ליעד שבו השווקים עולים בזכות יסודות חזקים של הכלכלה ולא בזכות נזילות מלאכותית.