חקר ביצועים: השבוע של עופר, אנגלמן ואייטיונס

עופר: הגיע הזמן להיפרד

השבוע חשף תחקיר "עובדה" שעידן עופר, בעלי כיל, ריגל אחרי יאיר לפיד בימיו כשר אוצר ואחרי פקידי ממשלה בכירים. הכוונה היתה למצוא חומר מכפיש עליהם כדי לטרפד את מסקנות ועדת ששינסקי, שהגדילה את תמלוגי כיל בגין ניצול משאבי ים המלח. מה שמדהים לא פחות מהעובדות היא התגובה של עופר, שלפיה "אין כל פסול באיתור מידע במסגרת פעילות עסקית תחרותית". עופר, מתברר, רואה במאבק מול שרים ופקידים "פעילות עסקית תחרותית". זו כנראה הסיבה שבגללה כיל נאבקה באותם פקידים במשך יותר מעשור עד שאולצה לשלם תמלוגים בשווי מיליארד שקל לערך, שפשוט התחמקה מהם. וזו כנראה הסיבה שהרשתה לעצמה תרגיל מס שחשף "כלכליסט" לפני חודשיים, שחסך לחברה 400 מיליון שקל. התגובה של פקידי הציבור צריכה להיות חד־משמעית: מניעת ההתמודדות של כיל על המשך הזיכיון בים המלח. לא כעונש על גזילת כספי ציבור חלילה, רק צעד לגיטימי של "פעילות עסקית תחרותית".

אמיר זיו

עידן עופר | צילום: בלומברג

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

נאמני מגה: דרוש שינוי סטנדרטים

שופטי בית המשפט העליון בראשות מני מזוז קבעו השבוע ששכר הטרחה לנאמני רשת מגה לא יגדל, ויישאר 26 מיליון שקל כפי שפסק בית המשפט המחוזי. העליון דחה את הטענות של שלושת הנאמנים, אודי גינדס, אמיר ברטוב וגבי טרבלסי, שלפיהן ההחלטה לא הוגנת ולא מכירה בערכם, ולמעשה מגיעים להם יותר מ־26 מיליון שקל על חמישה חודשי עבודה מאומצת; הם טענו שהשכר הראוי הוא 153 מיליון שקל. הפסיקה של העליון משמחת, אבל זו שמחה חמוצה: גם 26 מיליון שקל הם שכר מופרז לחלוטין, שנגזר מהסטנדרטים המעוותים שהתבססו בשוק הנאמנים, ושחייבים להתחיל לשנות. הנה דוגמה לחישוב שפוי יותר: הנאמנים טענו שהם יוצאים מופסדים, כי העסיקו בתיק 35 עורכי דין; אם נניח שעורכי הדין עבדו רק על התיק הזה במשך חמישה חודשים, תמורת שכר של 20 אלף שקל בחודש (גבוה משכרם של רוב עורכי הדין) - הרי שצריך לשלם לנאמנים 3.5 מיליון שקל. איפה זה ואיפה 26 מיליון.

ענת רואה

מני מזוז | צילום: עמית שאבי

אנגלמן: הבחירה עוד לפניו

שתי המשרות היחידות בישראל שפטורות מהחובה להציג כישורים, לעמוד בתנאי סף או לעבור ועדת איתור הן אלה של נשיא המדינה - ושל מבקר המדינה. מספיק להיות אזרח ותושב ישראל. כשהממשלה היוצאת חיפשה מועמד לתפקיד המבקר המדינה, היא בכל זאת הציגה תנאי סף: רק לא שופט. מבוהלת מהעצמאות והתעוזה של המבקרים האחרונים - שמאז 1987 כולם היו שופטים - החליטה לסרס את התפקיד. הלא־שופט והרואה חשבון מתניהו אנגלמן קיבל את הג'וב, ואיתו את ההזדמנות לעשות מה שעשו רבים וטובים לפניו – שופטים, רגולטורים, מבקרי מדינה: להעביר למי שמינו אותו מסר ברור שעיקרו "תודה שבחרתם בי, אבל הנאמנות לשליחות חשובה מהנאמנות לשולח".

משה גורלי

מתניהו אנגלמן | צילום: הטכניון

ליברמן: לא כי הוא רוסי

אביגדור ליברמן הוא פוליטיקאי ממולח, שועל ותיק של קרבות לא נקיים, עם הרשעה על תקיפת ילד וסל חשדות אחרים. אף אחד לא חושב שהוא לא נכנס לקואליציה מתוך רצון להגן על הדמוקרטיה הישראלית ומערכת המשפט. אבל כל אלה לא מצדיקים את העובדה שהביקורת עליו טבולה בגזענות, ושבשבוע שעבר היא כבר חצתה את הרף שעוד אפשר לשתוק עליו. "הולך כמו דוב רוסי", אמרו למשל ביום שישי בחדשות 12. עם כל מגרעותיו, ליברמן - שגדל בכלל במולדובה (שצמודה בכלל לרומניה, לא לרוסיה), עלה בגיל 20 וחי כאן כבר 40 שנה - הוא ישראלי לחלוטין. בדיוק כמוכם.

סופי שולמן

אביגדור ליברמן | צילום: צילום מסך

Airbnb בתל אביב: זמן למלחמה

הנתונים על ההשלכות ההרסניות של דירות Airbnb על שוק השכירות הרותח של מרכז תל אביב ממשיכים להצטבר: אלפי דירות כבר הפסיקו לשמש למגורים ונהפכו למלון לכל דבר, שאפילו לא מניב מסים למדינה. לאחרונה התברר ששיעור הדירות האלה בעיר גדול פי שבעה מבניו יורק ופי חמישה מבאמסטרדם, והן מרחיקות מאזורים שלמים בעיר את שוכרי הדירות. האירוויזיון עבר, המצב מחמיר לקראת הקיץ, וזה הזמן שבו עיריית תל אביב־יפו צריכה להתחיל לפעול. היא כבר הוכיחה בעבר שהיא יכולה לקדם מהלכים לאומיים, כגון חוק שכירות הוגנת. עכשיו היא צריכה להתעורר מהנמנום שלה מול מכת דירות האירוח, וליזום רגולציה אפקטיבית לצמצום ממדי ההשכרה.

נמרוד בוסו

רון חולדאי | צילום: אמיר ריינר

ביקור טראמפ: מלניה מוחה

הביקור של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בבריטניה השבוע היה קרקע פורייה לפספוסים בתחום הנימוסים וההליכות. עוד לפני שהגיע טראמפ עלב בראש עיריית לונדון סאדיק קאן, למלכה הוא הגיש אגרוף קמוץ, את ידה של תרזה מיי הוא פשוט לא לחץ, ולנשף בארמון הוא בא דחוס בטוקסידו קטן ממידותיו. מזל שלאירוע אחר מלניה לבשה שמלה מרשימה עם הדפסים של הביג בן. השמלה לא היתה רק הומאז' למארחים, אלא הגניבה אמירה פוליטית שקטה: האשה הראשונה בחרה בשמלה של בית האופנה גוצ'י, שהמוטו שלו בתצוגה בשבוע שעבר ברומא היה זכותן של נשים על גופן, במחאה על חוקי ההפלות החדשים בארצות הברית. לפעמים העקיצה מגיעה מפינה לא צפויה.

תמר טוניק

הנשיא דונלד טראמפ והגברת הראשונה מלניה טראמפ | צילום: איי אף פי

הממשל חוקר: כולם באותו צד

משרד המשפטים האמריקאי וועדת הסחר הפדרלית (FTC) הודיעו בסוף השבוע שיחקרו אם התנהלות של ענקיות הטכנולוגיה האמריקאיות מפרה את ההגבלים העסקיים. אין מה לחכות לתוצאות החקירה: האיחוד האירופי, והמציאות, כבר הראו שמדובר במונופולים. אבל פוליטית קרה כאן משהו מעניין: בפעם הראשונה בתקופת ממשל טראמפ, יש חבירה של האינטרסים משני צדי המפה הפוליטית. הסנאטורית אליזבת וורן מובילה את המהלך משמאל עם הצעה לפרק את חברות הטכנולגיה הגדולות, ומהצד השני רותחים על כך שהפלטפורמות שלהן מסננות כמה מהקולות הבולטים בימין הקיצוני. מתברר שכל מה שצריך כדי לגרום לרפובליקנים למצוא את המונופול ולדרוש התערבות של המדינה זה כמה ניאו־נאצים.

הגר רבט

אליזבת וורן | צילום: איי אף פי

 

להאזנה לפודקאסט
לחץ כאן

מנאפסטר לאייטיוניס: עוד שלב באבולוציה

לפני 20 שנה בדיוק שוחררה לעולם תוכנת שיתוף הקבצים נאפסטר, והחלה במהפכה שתעשיית המוזיקה רק מתחילה להתאושש ממנה. כמה סמלי שבדיוק בשבוע יום ההולדת הזה אפל חיסלה את iTunes, תוכנת המוזיקה שנועדה להתמודד עם האתגר הדיגיטלי שיצרה נאפסטר ושבמשך כמעט שני עשורים היתה חלק בלתי נפרד מכל אייפוד ואייפון. אחרי שנים שבהן אפל גבתה מחברות התקליטים עמלות שמנות על הפצת מוזיקה, הגיעה ספוטיפיי והכריחה אותה לחשב מסלול מחדש. כפי שנאפסטר והפיראטיות הקלילה חיסלו את קניית המדיה הפיזית, כך שירותי הסטרימינג ודמי המנוי הקבועים חיסלו את קניית המוזיקה הדיגיטלית. לאפל, בכל מקרה, לא צריך לדאוג: במקום למכור שירים למשתמשי אייפון היא מנסה לדחוף לבעלי המכשירים את שירותי התוכן שלה. או בקיצור: אייטיונס מתה, תחי אפל מיוזיק.

ליאור באקאלו

נאפסטר | צילום: Financial Times