הפתעת יום ההולדת של היטלר והטיל המאויש המופלא

שלום, כאן הקברניט; קשה מאוד ללמוד להטיס מטוסי קרב ולשלוט בהם ביעילות; לא מדובר בכלי אינטואיטיבי, וגם בעידן האוטומציה של ימינו עדיין מתארכת הכשרת הטייסים לשנים. בשנות הארבעים החליטו הנאצים שכל העניין הזה לא חייב להיות מסובך, ואחד מהם, מהנדס קרוואנים בשם אריך באכם, המציא קיצור דרך: מטוס שכל אחד יכול לקחת לקרב.

כדי להבין מה עשו הנאצים עם המטוס הזה ואיזו מהפכה ניסו לחולל, צריך לקפוץ קצת אחורה, 1,300 שנה ככה, ולהציץ בנשק היסטורי אחר: הקשת הארוכה האירופית. כדי למתוח אחת, לכוון חץ ולפגוע באויב נדרשו באימונים רבים. בתחילת ימי הביניים באירופה, לכל צבא היה מספר מוגבל של קשתים-אמנים מומחים, ועוד כפריים שגויסו לאחר שחויבו להתאמן בקשת. עד כדי כך, שבאנגליה אסר המלך אדוארד השלישי על משחקי כדורגל, כדי שפשוטי העם לא יזניחו את אימוני הנשק שלהם. תארו, תארו לכם איך חוק כזה היה מתקבל היום.

התוצאה: צבא שיכולות הקליעה שלו אינן אחידות, ובפועל המומחים עשו את רוב העבודה. בשנת 900 בערך הופיע באירופה רובה הקשת (מקורו בסין) - התקן מכני פשוט שלא צריך שרירים גדולים כדי למתוח, לא צריך אימון רב כדי לכוון והשימוש בו כל כך אינטואיטיבי שהיה זה אמצעי הלחימה הראשון שיכל להרוג מישהו בטעות, תוך משחק בנשק.

זה לקח כמה מאות שנים, אך באה מהפכה גדולה: כבר לא היה צורך באימונים של שנים כדי לשלח חיצים בכוחות האויב. כל אחד יכול היה להפוך לחייל קטלני בעת הצורך. לפשוטי העם היתה גישה לציוד שמאפשר חיסול אבירים משוריינים ולוחמים מומחים. על הדרך, האיזון שבין עריץ ונשלטיו התערער, ועד היום אנו רואים את שורשיו בארה"ב ובזכויות נשיאת הנשק המתירניות שלה.

כשאריך באכם ניסה להביא את התפיסה הזאת גם למטוסים ב-1944, זרקו אותו מכל המדרגות. הנ"ל היה מהנדס נאצי נאמן, עם ניסיון בעיצוב דאונים ומטוסים קלים אך גם קרוואנים נגררים (תחום בו הצטיין), קרונות שונים ועוד. הרעיון שלו נועד לפתור את הבעייה הכי חריפה של גרמניה הנאצית באותם ימים: מפציצי בעלות הברית כתשו את הצורה של הרייך השלישי ונראה שימיו ספורים.

לארה"ב ובריטניה היו רבבות מפציצים, בעוד לגרמניה חסרו טייסי קרב ומטוסי קרב. המפעלים שלה הופצצו עד עפר ובקושי יכלו לייצר חלפים למטוסים שנשארו, לזקק דלק ולבנות ציוד לכוחות בשטח, בעוד כוחות סובייטים ואמריקאים שעטו במהירות אל לב אירופה.

מה המציא באכם? מטוס שכל אחד יוכל להטיס, וכל אחד יוכל לבנות, כמעט בכל מקום. חוץ מהמנועים, החימוש וכמה חלקי מתכת וזכוכית בתא הטייס, הפיתוח שלו היה עשוי כולו מעץ. ולא סתם, גם עוצב כך שגם נגר לא מקצועי יוכל לבנות את רוב חלקיו. ולא רק, אלא שניתן היה לבנותו גם מהעץ הירוד ביותר.

אנחנו מדברים על שנות הארבעים, בהן היו באירופה הרבה יותר חרשי עץ מבימינו, ואת הכלי של באכם, שזכה לשם BA349 נאטר (זעמן), ניתן היה לבנות אותו כמעט בכל כפר בפלונסק, בכל חווה ברוהר.

הרעיון היה בעצם, טיל רב פעמי מאויש: כלי פצפון שימריא אנכית על בסיס רקטות האצה, יונע בעצמו במנוע רקטי כדי לטפס במהירות לגובה בו מגיעים מפציצים, ויחסל אותם במטח 24 רקטות 73 מ"מ שנשא בחרטומו. בערך 80% מזמן המשימה יפעל הכלי אוטונומית: כיוון היירוט יוזן ראש בהתאם למיקום המטרה, והטייס יצטרך רק להשתגר, לבצע כוונונים סופיים וללחוץ על ההדק.

זמן המשימה עמד על דקות ספורות, לא יותר, והדבר הזה לא נועד לנחות: לאחר שהשלים את משימתו נדרש הטייס להתייצב ולקפוץ לקרקע עם מצנח. ומה על הנאטר? חלקו האחורי, שמכיל את הרקטה, היה מתנתק וצונח בעצמו בשלום. זאת, בעוד החלק הקדמי נופל לארץ ומתנפץ. לאחר נחיתתו, היה מאותר המנוע ומותקן בשלדת נאטר חדשה. אימרו מה שתרצו על הגרמנים - הם אנשים מאוד יעילים.

משימת הנאטר תוכננה להתבצע בדרך הבאה: אזעקה במחנה נאטרים הקפיצה טייס וצוות שיגור שהיו מגיעים תוך דקות ספורות לאתר שיגור סמוך, כשאיתם מטוס על משאית. הנאטר הוצמד למגדל שיגור והנצרות הוסרו מכל הרקטות שלו.

הטייס קיבל את הגובה, המרחק והזווית בהם מגיעים המפציצים של בעלות הברית, נכנס לנאטר והשתגר. המטוס הקטן המריא אוטומטית תוך שהוא שומר על יציבות, והגיע תוך שישים עד מאה שניות לגובה המשימה שלו. שם כבו רקטות ההאצה ונדלק המנוע. רק בשלב הזה התחיל הטייס לשלוט במטוס שלו וכיוון אותו אל עבר האויב, אותו קל היה לזהות: קשה להחמיץ מבנה של בין 50 ל-500 מפציצים, שטס תוך הימנעות מעננים כדי לשמור על קשר עין בין מטוסיו.

הטייס התקרב, שיגר את רקטות התקיפה שלו מטווח קצר, והשמיד כנראה לפחות מפציץ אחד - תוך שהשאר מתמרנים בבהלה, יתכן שאף מתנגשים זה בזה. לאחר מכן, התייצב ומשך בידית; הגוף התפרק וצנח ארצה כשלצידו המפעיל.

בהרבה מובנים, הנאטר היה המצאה גאונית - כזו שיש בודדות כמותה בהיסטוריית ההנדסה הצבאית. כשמדינה מאבדת את העליונות האווירית בשטחה, יכול האויב לבוא ולהפציץ את התשתיות שלה כרצונו - ואחת התשתיות הראשונות ברשימה הן שדות תעופה. מי שישמיד את בסיסי חיל האוויר של יריבו ואת מטוסיו על הקרקע יעשה צעד גדול בדרך לניצחון; למשל, כפי שעשה צה"ל במלחמת ששת הימים.

הנאטר ביטל את הצורך בשדות תעופה. הוא גם ביטל את הצורך בטייסים מיומנים, מתכות יקרות, כוח עבודה מיוחד, אימונים מיוחדים ועוד. אריך באכם את מטוס היירוט ממכונה מסובכת ביותר להתקן פשוט כאקדח, משהו שלאחר הדרכה קצרה, כל ילד יכול להפעיל.

אה, ומשהו שכל ילד גם אמור היה להפעיל: והנאצים, בהיותם נאצים, הדריכו בני נוער בדאייה במטרה להכשירם להפעלת מטוסי חירום נגד מפציצים, כמו הנאטר ועוד פיתוחים ביזאריים אף יותר. לרייך השלישי לא היתה בעיה לבזבז את ילדיו כדי לחסום את המפציצים - והנאטר תוכנן להיות הכלי הכי פשוט, זול ונגיש למשימה האיומה. במקור, רצו הנאצים רקטה מונחית שתפגע במטוסים (פיתוח נפרד, עליו אספר בטור משלו). רק מה? מערכת הנחייה לא היתה. היה צריך לתת מוח לרקטה, וזה בעצם מה שבאכם עשה.

היה רק חיסרון משמעותי אחד להמצאה הזאת: הנאטר היה הרבה יותר טיל ממטוס ולכן, כשנגמר הדלק והאווירון מתחיל להאט, השליטה בו נוקשה והוא קל להטסה בערך כמו שידה של איקאה. הסיכון לטייס היה עצום, והסיכוי להשלים משימה בהצלחה הוטל בספק.  

באוקטובר 1944 הושלם אב הטיפוס, ובאכם הציג את ההברקה שלו ללופטוואפה, חיל האוויר הגרמני. הגנרלים, כאמור, זרקו אותו ואת והרעיון שלו החוצה בלעג. מה הטעם במטוס רקטה, אמרו, כשישנה טכנולוגיה בדוקה ומעולה כמטוסי מדחף - ועובדים פה בכל הכוח על הדבר הגדול הבא, מנועי סילון?

לחיל האוויר גם היה כבר פרויקט אחד של מטוס רקטי, המסרשמיט 163, עליו אספר לכם בטור אחר; בכל מקרה, הנאצים היו מרוצים ממה שיש להם, למורת רוחו של באכם. מה עשה? פנה לנאצים מטורללים יותר, כאלה שמוצאים עונג קיצוני בהמצאות קיצוניות: חטיבת הפרויקטים המיוחדים של האס-אס. הוא ידע היטב שלאס-אס יש יחסים מתוחים מול הצבא, ושבכיריו לא יתקשו להשיג תקציב אם ירצו. ואכן, נדלקו שם על הנאטר, ואימצו אותו בדצמבר 1944.

ב-14 בפברואר 1945 בוצעה דאייה שלו ללא כבל, ובשבועות שלאחר מכן - גם ניסויי שיגור אנכי בלתי מאוישים, שכולם עבדו נהדר. הנאטר הגיע למהירות של כמעט אלף קמ"ש - יותר מכל מטוס אחר בזמנו, ונראה שהכל הולך לפי התוכנית.

ואז, בראשון במרץ, בוצע ניסוי שיגור מאויש: טייס הניסוי לותאר סיבר עלה לנאטר מלא ביטחון, נחגר בקוקפיט וביצע המראה מושלמת; האווירון הקטן זינק לשחקים בדיוק כפי שצפה באכם, ואז נראה כאילו נוטה קצת על צידו, ונעלם בתוך ענן.

מה קרה בענן? אחד החלקים בחופה התפרק, וכנראה שנתן חתיכת זאפטה לטייס; סיבר והנאטר שלו חזרו מהענן כמעט אנכית, והפלא המעופף נשתל בקרקע בעוצמה קילומטרים ספורים מכן השילוח. לא אפרט, אך בואו נגיד שנמצאו חלקים בודדים וקטנים מאוד ממר סיבר, אותם דלו ממכתש בעומק שבעה מ'.

אבל טיסות ההמשך עלו יפה, והושלמו בהצלחה: טייסי הניסוי המריאו, השלימו התיישרות, צללו ואז נפלטו ממנו ביחד עם המנוע, כשהגוף נופל לארץ פעמיים-שלוש. הכל היה מוכן לפעילות מבצעית, הכל היה מוכן כדי לספק לצוותי המפציצים של בעלות הברית את ההפתעה האחרונה של חייהם.

נבנו 14 נאטרים לניסוי מבצעי, ונפרסו בקירקהיים שליד שטוטגארט במסגרת יחידה חדשה, טייסת 600. במהלך מרץ הגיעו שמונה טייסים מנוסים, והחלו להתאמן בנהלי שיגור - בינתיים על יבש. יום וליל ראו מטוסי קרב טסים מעליהם לקראת מפציצים פולשים - אך פקודת הפעלה לא הגיעה.

בתחילת אפריל עברו להזנהולץ, הפעם עם פקודות שיגור: המפציצים יבואו? הם ילמדו אותם מאיפה הדג משתין. ולא סתם: השיגור הראשון נקבע לעשרים בחודש, יום ההולדת של הפיהרר. אך בעלות הברית, באקט של חוסר התחשבות, התקדמו מהר מהצפוי ודיביזיית השריון העשירית של צבא ארה"ב הגיעה לאתר שיגור הנאטרים שבקירקהיים בטרם ההיטלרלדת.

מהר-מהר קיפלה טייסת 600 את הנאטרים, העמיסה אותם למשאיות, וברחה עם הנשק הסודי לאזור העיר ואלדזה. לא הספיקו לפרוק את כל הציוד - והנה בא סייר והודיע שמעבר לגבעה כבר נצפה כוח צרפתי. ב-25 בחודש ברחו אנשי הנאטרים לאוסטריה, ושם התפרקה הטייסת; חלק מהמטוסים הוצתו וננטשו, אחרים נותרו שלמים ואדולף לא קיבל את ההפתעה שלו. חמישה ימים לאחר מכן כבר תקע לעצמו כדור מתבקש בראש, והמלחמה באירופה עמדה להסתיים.

ומה על באכם עצמו? לאחר המלחמה ברח לארגנטינה והקים מפעל גיטרות, אך חזר גרמניא ב-1952 ועבד בעיצוב קרונות מכרה וקרוואנים נגררים עד מותו ב-1960.

מטוס הפלאים של באכם נגנז, וגם העיקרון שמאחוריו; אווירון לוחם שכל אחד יכול להפעיל זה רעיון יצירתי, אבל אין בו צורך: עידן המלחמות הגדולות חלף, ומדינות מעדיפות צבא מקצועי ועתיר יכולות על פני צבא בו המוני לוחמים. מערכות הנשק נהיו חכמות יותר, וזקוקות לפחות מעורבות אנושית. היורש הישיר של הנאטר היה טיל הנ"מ - אותו פיתוח שאם היה קצת יותר חכם, היה מבטל מראש את הצורך במטוס רקטה שכזה. טיסה נעימה!