אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מה שווה הסכם ממון כשערך הנדל"ן מזנק? צילום: אלדד רפאלי

מה שווה הסכם ממון כשערך הנדל"ן מזנק?

העליון נדרש לדיון עקרוני במעמדו של הסכם בין בני זוג, כאשר ערך הנכס שרכשו בחלקים לא שווים הכפיל את עצמו עשרות מונים במהלך השנים

23.10.2019, 08:19 | משה גורלי

האם הסכם יחסי ממון בין בני זוג הוא חוזה מסחרי לכל דבר? בית המשפט העליון נקרא להכריע במחלוקת עקרונית זו שנפלה בין בית המשפט למשפחה לביהמ"ש המחוזי. העניין עלה מסכסוך על פרשנות זכויותיה של אשה בבית המגורים המשותף לאחר שנפרדה מבן זוגה לאחר 20 שנות זוגיות, ניהול משק בית משותף וילד משותף.

את הקרקע ברמת השרון רכש הגבר בכ־140 אלף דולר בפברואר 1991. בבית עצמו הושקעו גם כספי האשה, שמכרה לצורך זה דירת מגורים שהיתה ברשותה בתל אביב ב־175 אלף דולר. ב־1994 חתמו השניים על ההסכם שנועד להסדיר את חלוקת נכסי הצדדים בעת פירוד, ולפיו האשה זכאית ל־32% מהנכס.

קראו עוד בכלכליסט

מימין: עורכי הדין שמואל מורן ורות דיין וולפנר ופרופ מימין: עורכי הדין שמואל מורן ורות דיין וולפנר ופרופ' שחר ליפשיץ. "יש להעדיף את הפרקטיקות שהתפתחו בין הצדדים" | צילומים: ענבל מרמרי, אוניברסיטת בר אילן מימין: עורכי הדין שמואל מורן ורות דיין וולפנר ופרופ

בהסכם נקבע שחלקה של האשה יירשם בטאבו לפי השקעתה היחסית בדירה, וככל שלא יתבצע הרישום בפועל, תהא זכאית להחזר השקעתה היחסית בנכס. וזאת בלי שהתייחסו לשווי הקרקע בחלופה זו, מה שהתברר מבחינתה כמוקש שיתפוצץ בפניה בהמשך. בפועל לא נערך שינוי ברישום הבעלות והנכס נותר רשום על שם הגבר בלבד.

לאחר 20 שנה נדרשו בתי המשפט להעריך את חלקה של האשה. בית המשפט למשפחה פסק שכל צד יזכה למחצית הנכס. הגבר ערער למחוזי, זכה וקיבל ממנו שני שלישים. בית המשפט למשפחה קבע שחלקה של האשה נכון למועד החתימה על ההסכם היה 32%, אך משעה ששווי הבית עלה עלייה מטאורית של כמעט 5 מיליון שקל בתקופת נישואיהם והפך ל"רכוש עתידי" — כלומר רכוש משותף שנצבר במהלך החיים המשותפים — יש לחלקו בחלקים שווים.

הגבר ערער למחוזי, וזה הסתמך על לשון ההסכם וקבע כי מעת שהצדדים מצאו לנכון לקבוע הסדר מיוחד בכל הקשור לנכס — 32% בלבד לאשה במועד החתימה על ההסכם — היה על בית המשפט למשפחה להידרש להסדר זה בלבד. התוצאה היא שני שלישים לגבר, שליש לאשה.

על כך הגישה האשה בקשת רשות ערעור. באמצעות עו"ד רות דיין וולפנר טוענת האשה שפסיקת המחוזי "מנוגדת בתכלית לשיקולי צדק ואף לאומד דעתם הכן והאמיתי של הצדדים בעת עריכת ההסכם ובמהלך חייהם המשותפים". ובמילים פשוטות – כוונת הצדדים היתה לשיתוף מלא, לחלוקה שוויונית.

לעומת זאת, המחוזי "נצמד באופן דווקני לפשט הלשון בהסכם", טוענת דיין וולפנר, ולכן הכפיל את חלקו של הגבר מול האשה – שני שלישים לעומת שליש. עוד היא מוסיפה: "לא זו בלבד שפסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא (המחוזי) מוביל לתוצאה לא צודקת... אלא הסוגיה שבפנינו יוצאת מגדר הצדדים בלבד ומעלה שאלה משפטית בעלת משנה חשיבות – האם פרשנות חוזה בין בני זוג, אשר אין כל ספק בדבר מאפייניו הייחודיים, תהא שונה מפרשנותו של חוזה 'רגיל', ואם כן, באיזה אופן?".

בית הדין הרבני בתל אביב, צילום: אלדד רפאלי בית הדין הרבני בתל אביב | צילום: אלדד רפאלי בית הדין הרבני בתל אביב, צילום: אלדד רפאלי

מה היתה כוונת הצדדים?

השאלה המשפטית מחזירה לחיים את מחלוקת "אפרופים" המפורסמת והבלתי נגמרת, משקל לשון החוזה מול משקל כוונת הצדדים ונסיבות כריתת החוזה. המחלוקת יורדת לשורשי הדיון על עומק האקטיביזם והתפקיד השיפוטי – עד כמה מוסמך השופט לעשות צדק גם כשהכרעתו נוגדת ללשון החוזה. הטענה כאן היא ש"הלכת אפרופים חיה ובועטת" ו"בעת פרשנות חוזה יתחקה בית המשפט הנכבד אחר אומד דעתם המשותף של הצדדים". במקרה הזה יש לפרש את כוונת הצדדים לחלוקה שווה של בית המגורים לאחר הפרידה.

אין בחוק הישראלי פרשנות שונה לחוזים זוגיים, אולם דיין וולפנר טוענת ש"ניתן למצוא בפסיקה ובכתיבה האקדמית בישראל ניצנים של הכרה באי־התאמתם של דיני החוזים הכלליים להחלה, כמות שהם, על דיני המשפחה".

הסכם בין בני זוג הוא "חוזה יחס" (relational contract), להבדיל מ"חוזה עסקה" (transactional contract). חוזה יחס מסדיר יחסים לטווח ארוך, יחסים אינטימיים ללא נקודת סיום מוגדרת המתאפיינים ביחסי קרבה ואמון. הסכמים כאלה, נטען, יש לפרשם באופן ייחודי, גמיש, תלוי נסיבות והתפתחויות שחלו מאז תחילת הקשר, בשונה מאופן פרשנותם של חוזים "רגילים".

"חשוב לזכור כי דיני החוזים שכניסתם לתחומי הבית אינם בהכרח דיני החוזים הקרים, הפורמליים והמגושמים", כותבת ד"ר הלה קרן. "אם נחיל על מערכת היחסים בין בעל לאשתו את דיני החוזים הקלאסיים, העיוורים לבעיות כוח, המתעלמים מהיבטים של יחסים ורגשות, הנוטים לתפוס את יחסי הצדדים כקונפליקט ועוד, אנו עלולים להחריף את מצוקתן של נשים".

וכך כותב פרופ' שחר ליפשיץ: "יש להעדיף את הפרקטיקות שהתפתחו בין הצדדים ואת ההבנות המפורשות והסמויות הנלמדות מהתנהגותם, על פני פנייה דווקנית ללשון החוזה. במשפט הישראלי טרם נערך דיון שיטתי בנושא זה".

ומוסיף עו"ד שמואל מורן, מומחה לדיני משפחה: "בחלוף שנים צרכים משתנים, נוצרות הסכמות בעל פה ובהתנהגות, נולדים ילדים, אחד מוותר לשני, נוצרות ציפיות הדדיות. לכן כלליו של הסכם מסחרי רגיל לא לגמרי מתאימים. מצד שני, המשפט שואף לוודאות ויציבות, ולעתים דווקא הסכם מאפשר לתא משפחתי להיווצר ולהיות יציב. בין שני הקצוות האלה יש מתח וצריך למצוא שביל זהב. אולי לאמץ באופן זהיר גם את הכללים האנגליים שמאוד דואגים ל־fairness, הגינות בדיני המשפחה".

הגבר דורש חצי מרכוש האישה

בבקשה לעליון מצטטת דיין וולפנר מעדותו של הגבר. כשנשאל אם יש לו דרישות כלפי רכוש האשה, השיב: "ברור שמגיע לי חצי ממנו". אולם כשמדובר בבית המגורים, טען שהאשה אינה זכאית למחצית ממנו. והיא מסכמת: "שגה בית המשפט הנכבד קמא (המחוזי) בכך שנתן משקל מכריע ללשון החוזה, תוך התעלמות מהנסיבות שאפפו את כריתת ההסכם ואשר אפיינו את חייהם המשותפים של בני הזוג אף לאחר כריתת החוזה ביניהם".

הבקשה קוראת לעליון לא רק לעשות צדק חלוקתי בין הצדדים, אלא לקבוע שהסכמים זוגיים אינם הסכמים מסחריים רגילים, ובפרשנותם יש להתחשב במכלול החיים המשותפים שהתרחשו 20 שנה לאחר שנחתם ההסכם הזוגי. הכוונה אמורה לגבור על לשון החוזה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



18 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

18.
ל-16
תראה, אתה יוצא מנקודת הנחה שהלכת השיתוף נוצרת בנקודת זמן אחת. כלומר, ברגע שני הזוג נישאו או לחלופין, מהרגע שבו הם היו בני זוג. עם זאת, לא ידוע מהנתונים מתי בני הזוג נישאו וכן, כמה זמן לפני הם היו בני זוג. כמו-כן, ניתן לומר שהלכת השיתוף חולשת על כל תקופת הנישואין ולכן, ניתן לטעון שהיא מאוחרת לחוזה המקרקעין כך שבמידה מסוימת היא שינתה את החוזה. כידוע לך, בית המשפט העליון יכול לקבוע הלכה חדשה, כמו במקרה הזה, שהלכת השיתוף נוצרת למעשה במשך כל תקופת הנישואין כך שבמקרה זה, לפי הנסיבות, הלכת השיתוף שינתה את חוזה המקרקעין. כמו-כן, מהיכרותי עם בית המשפט העליון, ההכרעה תהיה כי הלכת השיתוף חלה בנוגע לנכס המקרקעין (זאת משםום שבית המשפט העליון לא ירצה לקפח את האישה ולכן, יצדיק זאת באמצעות ההלכה החדשה).
עמרי  |  29.10.19
17.
זה היה מוזר עד למשפט אחד
הגבר רואה עצמו זכאי לחצי מרכוש האישה, בלי לבדוק מי תרם את הכסף לקנות את זה. לפני זה עוד התלבטתי לגבי הזכאות שלה כאשר היא השקיעה פחות כסף בבית (175 אלף במקום 195 אלף) - אבל אחרי המשפט הזה, הכל התברר. ההבדל של 20 אלף שח בקנייה לא מצדיק אובדן של 20% משווי הנכס - לכל היותר מצדיק הפחתה של 5% בהתאם להפחתה המקורית.
יסמין  |  24.10.19
16.
השכל הישר
זוג שכותב הסכם הוא לא כותב לימי הזוהר והאחדות אלא לימי הפירוד. וכל מטרתו של הסכם לעת פירוד איך יחול החילוק של הנכס ומאחר וחילקו לפי 2 שליש לגבר ובזה בזמן התקשרותם יחד לנישואין הרי שגם אז עוד מאז דעתם היתה שכל אחד יטול גם בעתיד תשואה לפי חלקו היחסי. ואומנם לענין הרכוש הבעל טען חצי זה מבחינת הסיבה שכל דבר שלא נחתם עליו הסכם החרגה מהכלל חצי חצי ממשיך לחול עליו ענין השיתוף חצי חצי.
יואל  |  24.10.19
15.
ניתוח יפה, אם כי לוקה בטעות יסודית. הלכת השיתוף באה לעולם בשנות ה-70
הרבה לפני שבני הזוג התחתנו. לפיכך, ובהתאם לניתוח שלך - ספיציפי ומאוחר גובר על כללי ומוקדם. לגופם של דברים, לא ברור בכלל מה הטיעון המשפטי. יש כאן נכס שמרוצת השנים נשא תשואה, וכל צד נהנה ממנה בהתאם לחלקו היחסי בנכס. בנוסף, ככל שהסכם הממון שתק ביחס לנכסים אחרים שבבעלות בני הזוג (ושנרכשו לאחר נישואיהם) - כמובן שמגיע לבעל ביחס אליהם 50%, כשם שאלה היו מגיעים לה בסיטואציה הפוכה. יש כאן התפלפלות משפטית מיותרת. להערכתי האישה תרד מהערעור.
ל-13  |  24.10.19
14.
תגובה ל-2 ול-11
תפקידם של השופטים הוא לפרש את השאלות המשפטיות שמגיעות אליהם, זאת במצב שההסכם אינו ברור או כדי למנוע אבסרוד או עיוות שיווצר אם יקוים החוזה כמו שהוא. ניתן לפשט את הסוגייה המשפטית של הלכת השיתוף ודיני חוזים למצב של התנגשות בין שני עקרונות בסיסיים בשיטת המשפט הישראלית - הכלל שמאוחר גובר על מוקדם וספציפי גובר על כללי. ישנו חוזה ספציפי שמגדיר את חלוקת הזכויות בין הבעל לאישה ומנגד, ישנו חוזה כללי של הלכת השיתוף בנישואין של הבעל והאישה. החוזה הספציפי של הקרקע הינו מוקדם, והחוזה הכללי של הלכת השיתוף הינו מאוחר יותר (כריתת החוזה הינה 20 שנות הנישואין שבאו לאחר שנחתם החוזה). לכן, יש התנגשות. ניתן לומר שבמשך כל חיי הנישואין הבעל הסתמך על החוזה שנחתם ולא הייתה לו כוונה לשנותו ויותר מכך - בני הזוג לא חתמו על חוזה חדש שמסדיר את הזכויות ובכך, שתיקתם מלמדת על תקפותו של החוזה שנחתם. מצד שני, ייתכן שהאישה הסתמכה על הלכת השיתוף ולא ראתה צורך לחתום על חוזה חדשמ מה שחשוב אלו הנסיבות של חיי הנישואין, כלומר איך התנהגו הצדדים, האם באופן שנותן תוקף לחוזה שנחתם או באופן שמשנה את החוזה.
עמרי  |  23.10.19
לכל התגובות