מקלט מלימודי ליבה בפנימיות

66%, שניים מכל שלושה ילדים ונערים שנמצאים בפנימייה, הם דתיים וחרדים. זה פי שניים מהייצוג שלהם באוכלוסיה, 34%. כך עולה מנתונים שפרסמה אתמול הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לרגל יום הילד הבינלאומי.

מדובר ב־31,500 תלמידים בחינוך הדתי והחרדי, מתוכם 20,500 בחינוך החרדי העל־יסודי לבנים.

מימון המדינה לתלמידי פנימייה מתחיל ב־6,000 שקל בשנה, אבל יכול להגיע גם ל־25 אלף שקל. המידע הזה מעורר שורה של שאלות קשות.

למשל, למה צריך הציבור לממן את החלטת הציבור החרדי לשלוח חלק גדול מנעריו ללמוד מחוץ לבית. העניין בעייתי במיוחד, משום שבישיבות שלהן צמודות פנימיות אלו אין כלל לימודי ליבה.

תלמידים חרדים | צילום: שאול גולן

חוק מוסדות תרבותיים ייחודיים קובע שהישיבות החרדיות בגילאי תיכון יקבלו מימון בהיקף של 60% מבית ספר תיכון עיוני. אבל הציבור מתקצב את הלימודים האלה דרך צינורות נוספים - תקציבים שונים לפנימיות במשרדי החינוך והעבודה והרווחה.

גם אם נניח תעריף ממוצע צנוע של 10,000 שקל בשנה לתלמיד פנימייה חרדי, נגיע לעלות של 200 מיליון שקל. הבעיה האמיתית היא לא בתקציב הזה, אלא בנזק העצום שנגרם למשק ממימון מוסדות שמגדלים בכוונה תלמידים כך שיתקשו למצוא מקצוע ולצאת לעבוד. העברת תקציבים למוסדות אלה מעבר למה שמחייב החוק היא בגדר מעשה אובדני מבחינה כלכלית.

ישראל חריגה בעולם המערבי בכך שהיא מממנת חינוך ללא תוכנית ליבה. אין למדינה יכולת לכפות על הורים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר שמלמדים מתמטיקה ואנגלית, אבל בהחלט אפשר לצפות ואף לדרוש מהקואליציה הבאה לפתוח בתהליך של הפחתת התקצוב לחינוך ללא לימודים כלליים. לגבי פנימיות העניין הרבה יותר פשוט.

פנימייה אמורה לסייע לנער להשתלב בחיים. לכן, אסור למדינה להעביר אפילו שקל אחד לפנימייה שאינה מכינה את בוגריה לבגרות או למקצוע.