האחריות "לזכור ולא לשכוח" מוטלת עלינו

בשבוע שעבר וכן ביום שני האחרון עסקו בישראל ובעולם ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה, בסימן 75 שנים לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. תאריך המהווה תזכורת לזוועות שבוצעו במיליוני יהודים.

לפני מספר שנים לקחתי על עצמי החלטה לעשות כל אשר ניתן על מנת להבטיח שזיכרון השואה לעולם לא ישכח. ולא, אני לא דור שני או שלישי לניצולי שואה - סבי וסבתי עלו ארצה ממרוקו, אך ההיסטוריה היא משותפת לכולנו ולכן זוהי גם האחריות של כולנו לזכור, לשתף ולדבר.

ניצולת שואה | צילום: עמית שאבי

מרגע ההחלטה הזו זיכרון השואה ושורדי השואה הפכו להיות חלק בלתי נפרד מחיי ללא קשר לתאריך מסוים בשנה. דרך הבחירה הזו בחרתי להקים את מיזם "אורחי כבוד", שבו נערכו סעודות חג לשורדי שואה וכן לכהן עד לאחרונה בתור מנכ"ל "זיכרון בסלון", מיזם הפועל לקיום ערבי זיכרון אלטרנטיבים בערב יום השואה.

לפני כשנה פורסם ב-CNN סקר, שתוצאותיו לא פחות ממרעישות - מבדיקה שנעשתה באירופה אחד מכל חמישה אנשים בין גילאי 34-18 אמר שהוא מעולם לא שמע על השואה. כלומר חמישית מהאוכלוסייה הצעירה ביבשת שבה התרחשה המלחמה הנוראית לא מודעת להיסטוריה (הלא רחוקה) שלה.

זהו עוול עצום למיליוני היהודים שנרצחו באותה מלחמה וזוהי תזכורת נוספת אשר מעידה על הקלות הבלתי נתפסת שבה המוח האנושי מסוגל להשכיח ולהתעלם מזכרונות שאינם נוחים לו, נתונים אלו רק מעצימים ומחזקים זאת. קשה לתאר מה תראה בדיקה כזו בעוד 10 שנים, לאחר ששורדי השואה, שכיום עוד איתנו ומשמיעים את קולם, יפרדו מאיתנו לעד.

נתונים אלו מלווים אותי מידי יום, ודוחפים אותי לקדם ולהעלות את הנושא בכל פורום אפשרי ולמעשה להפוך אותו לחלק מהשגרה היומיומית והשיח הציבורי.

ארגונים רבים עושים עבודת קודש בפעילותם בכך שהם עמלים שזיכרון השואה לא ישכח לעולם וכך לא נגיע לסיטואציה עגומה יותר בעתיד אך זוהי לא אחריותם הבלעדית. משמעות הזיכרון תופסת חלק נכבד מעצם קיומנו שכן זיכרון הוא דבר שיכול לעודד, לרגש ובעיקר לגרום לנו לחשוב על מה קרה בעבר מתוך מקום של למידה לעתיד טוב יותר.

אני מאמין שהדרך לגרום לזיכרון להיות נוכח בחיים היומיומיים של הישראלים, היא באמצעות דיאלוג, שיכול להתבצע אם נפנים את גודל האחריות שעל כתפינו להעביר לדורות הבאים את הזכרון שלנו הייתה הזכות לשמוע ממקור ראשון.

אך מלבד הזיכרון ישנם נתונים אחרים שמדאיגים לא פחות, במדינת ישראל חיים כ-190,000 שורדי שואה, כאשר 45% מהם מעידים על עצמם כי הם בודדים. לכן האחריות שלנו לא עוצרת בכך שנזכור את העבר אלא גם שנהיה נוכחים בהווה ונסייע בהפגת הבדידות הקשה על ידי נוכחות בחייהם של מי שבמידה רבה בזכותם אנו פה. יתרה מזאת, רבים מקרב שורדי השואה מתמודדים יום יום עם שילוב מאתגר של מצב כלכלי קשה ובדידות כואבת.

מיזם "אורחי הכבוד" נולד כדי לענות על הצורך הזה בדיוק, להפיג את בדידותם של שורדי שואה. אירועי "אורחי הכבוד", מתרחשים לאורך השנה ומציעים לשורדים ערב של הפוגה, הנאה ויצירת קשרים חדשים. הערבים הם ללא עלות עבור אורחי הערב ויוצאים לפועל הודות לרוחב וטוב ליבם של מתנדבים ועסקים רבים. יוזמות נוספות דומות ל"אורחי הכבוד" הן מצרך נדרש.

לאחר שבוע שבו מנהיגי העולם התאספו בישראל כדי לציין את יום השחרור של מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, אנו צריכים להזכיר ולהיזכר שהשורדים שהיו חלק מהאירועים ושציינו את גבורתם, יהיו איתנו גם לאחר מכן. כעת לאחר שאורות הבמה כבו אנו, כולנו, צריכים להפנים שזוהי אחריותנו לעשות כל שביכולתנו על מנת להפיג את בדידותם של שורדי השואה ולסייע להם להפוך את השנים שנותרו להם איתנו לטובות יותר.

שתי המשימות הללו, שימור הזיכרון והפגת בדידותם של שורדי השואה הן מבחן לחברה הישראלית, לערבות ההדדית שלנו וליכולתנו לייצר זיכרון קולקטיבי משמעותי לדורות הבאים. אם לא כל ואחד ואחת מאיתנו יראה עצמו שותף למשימות הללו, יכולתן להצליח תצטמצם משמעותית ואף תאבד בחלוף השנים.

הכותב הוא יזם חברתי ועסקי, מייסד מיזם "אורחי הכבוד" ובוגר תכנית שגרירי רוטשילד