אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
גיוון בהנהלה: זו לא סיסמה, זה דורש עבודה צילום: רויטרס

גיוון בהנהלה: זו לא סיסמה, זה דורש עבודה

ב-NBA מעסיקים אנשים שתפקידם הוא לוודא שההנהלות לא יהיו לבנות מדי - ועדיין זה לא מספיק

23.06.2020, 11:16 | אוריאל דסקל

וואטארו מיסאקה היה שחקן כדורסל היסטורי. הוא אמנם לא הרשים על המגרש. מדובר על גארד בגובה 1.70 מטר ששיחק שלושה משחקים במדי ניו יורק ניקס וקלע 2.3 נקודות למשחק ב-23% מהשדה. מספרים לא מרשימים בהחלט. ואולם, הוא נרשם בדפי ההיסטוריה של ליגת הכדורסל הטובה בעולם כשחקן הלא לבן הראשון ששיחק ב-NBA.

קראו עוד בכלכליסט

מיסאקה, שחקן קולג'ים ששירת בצבא ארה"ב, היה ממוצא יפני ושיחק בליגה בעונתה השנייה (1947/48). זה קרה באותה השנה שג'קי רובינסון שבר את מחסום הצבע בבייסבול, שהיה הרבה יותר פופולרי מכדורסל באותן שנים.

בראד סטיבנס מאמן בוסטון סלטיקס מביט בטרי רוז בראד סטיבנס מאמן בוסטון סלטיקס מביט בטרי רוז'ייר, שחקן בוסטון סלטיקס | צילום: רויטרס בראד סטיבנס מאמן בוסטון סלטיקס מביט בטרי רוז

ובניגוד לבאז התקשורתי שיצר רובינסון, אף אחד לא ממש התייחס לעובדה שמיסאקה שבר את מחסום הצבע בכדורסל. לא היו מסיבות עיתונאים ואפילו לא כתבה בנושא. "זה פשוט לא היה דבר גדול" אמר שנים אחרי. "לאף אחד לא היה איכפת. וגם לא הרגשתי בשום אפלייה או גזענות - אבל גם לא ממש התחברתי עם אחד אחד בחדר ההלבשה".

אפרו-אמריקאים התחילו להיכנס לליגה בשנות החמישים של המאה ה-20. צ'אק קופר היה הראשון שנבחר בדראפט ב-NBA ב-26 באפריל 1950. השחקן הראשון שחתם על חוזה בליגה היה הארולד האנטר בוושינגטון קאפיטולס אבל הוא שוחרר לפני ששיחק. ארל לויד היה השחור הראשון ששיחק ב-NBA וב-1953 דון ברדסדייל היה האפרו-אמריקאי הראשון שהגיע לשחק במשחק האולסטאר.

בשנות השישים יותר ויותר שחקנים שחורים נכנסו לליגה והעלו את הרמה המקצועית אבל לפי הסיפורים בליגה היתה "הגבלה לא רשמית" על מספר שחקנים שחורים לקבוצה. תחילה אסור היה להחתים יותר משניים ולאחר מכן העלו את "מספר השחורים המותר" לארבעה. בליגה היו יכולים לעשות זאת כי הבעלים של הקבוצות היו כולם לבנים. השחקנים השחורים שכן היו בליגה, כולם סבלו ממקרי גזענות רבים במשחקים, במלונות, בקבוצות עצמן - התייחסו אליהם כאל עצם זר לענף.

ב-1963/64 בוסטון סלטיקס היתה הקבוצה הראשונה שעלתה למשחק עם חמישיית שחורים.

ביל ראסל, הכוכב הגדול של בוסטון סלטיקס בשנות השישים שהיה גם פעיל למען זכויות אדם, היה המאמן השחור בליגה. ולמרות שליגת הכדורסל הבכירה היתה הפתוחה ביותר ו"הליברלית" ביותר, מספר אנשי המקצוע ואנשי הנהלה שהיו "לא לבנים" - היה אפסי. ב-1968 בליגה כמעט ולא היתה מודעות לפעילות הקשורה להפגנות זכויות האדם שהוביל מרטין לות'ר קינג. ביום בו הוא נרצח, אף התקיים משחק פלייאוף בין פילדלפיה ובוסטון כרגיל. "השחקנים הלבנים לא הבינו למה אנחנו לא רוצים לשחק" סיפרו ביל ראסל ואלג'ין ביילור, הכוכבים השחורים הגדולים של הליגה באותן שנים.

בשנות השבעים והשמונים הליגה סבלה ממכת סמים ואלימות. מבקרי הליגה טענו שהיא "שחורה מדי" (כן, זה היה נושא שדיברו עליו גם בחדשות הספורט - "השחורות" של הליגה) ורק הופעתם של שני כוכבי ענק - האחד לבן, לארי בירד, והשני שחור, מג'יק ג'ונסון - הצילה את הליגה מהפיכתה ללא רלוונטית כלל בעיני הקהל האמריקאי. בשנות התשעים מייקל ג'ורדן לקח את המושכות מג'ונסון ובירד והצלחתו המקצועית, הכלכלית, המיתוגית והא-פוליטית הובילה את הליגה למימדים שלא נראו בעבר.

עם כוח גדול באה אחריות גדולה

ובשנים האחרונות אנחנו בתחילת עידן חדש בו לשחקנים - רובם הגדול שחורים - יש כוח שמעולם לא היה להם. הם מקבלים יותר מ-50% מהכנסות הליגה, האיגוד שלהם חזק בצורה בלתי רגילה, יש להם חברות מדיה והפקה והם קובעים את הגורל של עצמם.

כאמור, כיום כ-80% מהשחקנים ב-NBA אינם לבנים. הכוכבים הלבנים הגדולים ביותר הם אירופאים אבל אפליה עדיין קיימת: רוב גדול של המאמנים, המנהלים ובעלי הקבוצות הם עדיין לבנים. "אני מרגיש שיש את התפיסה הזו שבעמדות אסטרטגיות בני המיעוטים לא יכולים לעשות את העבודה הזו" אמר מסאי יוג'ירי, הנשיא לענייני כדורסל הניגרי של טורונטו רפטורס בפודקאסט של אדריאן ווז'נרובסקי. "כמה שחורים יש לנו באנליטיקס? כמה עוזרי ג'רנל מנג'רים שחורים יש לנו? אבל היו תקופות שאני הייתי הנשיא לענייני ספורט השחור היחיד בכל הספורט המקצועני - איך זה אפשרי? זה מביך!".

ג'ו דומארס היה הג'נרל מנג'ר השחור שבנה קבוצה לאליפות ב-2004. הוא פוטר ב-2014 ורק ב-2019 קיבל עבודה ב-NBA, כיועץ מיוחד בסקרמנטו קינגס, שבבעלות מיליארדר הודי - אחד משני הבעלים היחידים שהם לא לבנים. "ג'ו דומארס היה אחד מהגדולים בכל הזמנים" אמר יוג'ירי. "הוא לא קיבל עוד צ'אנס להיות ג'נרל מנג'ר. הוא הגיע לשישה או שבעה גמרים אזוריים... כאילו, בוא נסתכל על זה, נסתכל על זה ממש טוב וננסה להסביר למה הוא לא קיבל צ'אנס לנהל קבוצת NBA. לא מגיע לו? אלו הצ'אנסים שאנחנו מדברים עליהם".

זה לא בגלל שג'ו דומארס שחור ולכן לא נתנו לו עבודה. זה בעיקר בגלל שהוא שחור ושחקן לשעבר ולא חבר של בעלי הקבוצות, כמעט אף אחד לא שקל ברצינות להזמין אותו לראיון עבודה. הרי יש כל מיני גאוני מתמטיקה ואנליטיקס ולשם הליגה הולכת.

ב-NBA היו מספר ג'נרל מנג'רים ונשיאי לענייני כדורסל שהם שחורים - אבל הם מיעוט שאפילו לא מייצג את האחוז שלהם באוכלוסיית ארה"ב (13%), שלא לדבר על הייצוג שלהם בקרב השחקנים (יותר מ-75% הם שחורים-אמריקאים).

יש לא מעט מאמנים שחורים ב-NBA ביחס לליגות אחרות אבל גם הם גם סובלים מסטריאוטיפים שמגבילים את האפשרויות שלהם, והשיח סביבם הוא אמנם לא גזעני אבל בהחלט מגמד את 'מוח הכדורסל' שלהם. "אחת מהתפיסות הן שקבוצות רוצות עוזר מאמן שחור שידע לדבר עם השחקנים" אומר יוג'ירי. "הוא האחראי על מערכת היחסים. הוא הסמל לכך שמינינו מישהו שחור. תאמין לי, אני יודע. אני גם אשם בזה. בוא ניקח אחריות ונסיים עם התפיסות האלה".

יוג'ירי חושב שזה הזמן המושלם לשנות תפיסות מיושנות וסטריאוטיפים. "כרגע הזמן, זמן המחאות בארה"ב, הוא ייחודי. פעם היו רק שחורים בהפגנות הללו והיום אתה רואה אנשים מכל המקומות. זה כמעט שיש שם יותר לבנים. וזה כי הצעירים היום עייפים מזה (הסטריאוטיפים). הם מדברים יותר על נושאים ובאמת שהם רוצים שלדור הבא יהיה טוב יותר. זה דור שונה. הם ידברו על דברים, הם יעשו דברים, הם הרבה יותר מחונכים ומבינים. אנשים מלפני חמישים שנה - גברים או נשים - לא יכולים להשתנות כבר. הם יתקשו לשנות את המחשבה, את התפיסות - אבל לצעירים יש הזדמנות לעשות זאת".

חובה בכל קבוצה: "קציני גיוון"

אבל בשביל "לעשות את זה" - להעביר את המנגנונים המיושנים מהפכת גיוון - צריך להכניס יותר בני מיעוטים לתפקידי ניהול. וצריך "לעבוד" בזה. צריך מישהו שיהיה אחראי על תהליך השילוב החשוב הזה.

ל-NBA יש קצין "גיוון", אוריס סטיוארט, שבכתבה לאת'לטיק, הסביר מה תפקידו. "אנחנו תמיד שואלים את עצמנו איפה אנחנו יכולים לעשות יותר. אנחנו מביטים על עצמנו ועל איפה אנחנו יכולים להשפיע הכי הרבה - פנימית וחיצונית. זה אומר שאנחנו צריכים להקשיב לשחקנים. זה אומר לעבוד עם האחראית לאחריות חברתית בליגה - בשביל שיתוף פעולה והשגת מטרות משותפות וזה אומר להקשיב למפגינים ולעשות שינוי אמיתי. והשינויי האמיתי הוא לייצר נורמליזציה לדיון על גזע".

לקבוצות בליגה יש "קצין גיוון" משלהן כחלק מהנורמליזציה הזו. בפועל זה מתחיל בדברים קטנים כמו לחשוב לרגע האם קמפיין למנויים יכול להיות מעליב או מפלה וזה גם יכול להגיע לתקנות המחייבות ראיונות עבודה עם נציגים מקבוצות אתניות שונות. באופן תיאורטי, ניהול מגוון הוא גם מבט תמידי על חדר ההנהלה דרך השאלה: האם הוא מספיק מגוון? האם יש בני מיעוטים שונים בו, נשים, אנשים עם מגבלות? האם הקבוצה וההנהלה מקבלות דעות מספיק מגוונות, נקודות מבט שונות על כל מה שהן עושות? האם הקבוצה עושה מספיק כדי להביא אנשים מכל חלקי העיר למשחקים? האם מחירי הכרטיסים יפגעו בגיוון בקהל? וכו'.

ה-NBA , כארגון, קיבלה את הציון הכי גבוה של המוסד לגיוון ואתיקה בספורט ( TIDES - Diversity and Ethics in Sport) שנמצא באוניברסיטת סנטרל פלורידה. ה-NBA הרבה יותר מגוונת מאשר ליגות אחרות ועדיין קיבלה ציון B (בערך 80) בכל הקשור למנויי בני מיעוטים לתפקידים ניהוליים. לפי המוסד, מינויים מגוונים הם 'יוזמה עסקית טובה'. מלבד הרעיונות מנקודות מבט שונות, ליגה מגוונת יותר יוצרת יותר עניין בקרב יותר אנשים ומעלה את החשיפה שלה בקהילות שונות. אבל בסופו של דבר ההחלטה על הגיוון היא לא רק החלטה ניהולית עסקית טובה אלא בעיקר החלטה אנושית טובה - טובה לכדורסל ולחברה כולה.

השחקנים בימים אלו דורשים יותר בעלי תפקידים שחורים ושלכל הקבוצות יהיו "קציני גיוון" ובעלי תפקידים שמטרתם להפוך את ה-NBA (והחברה האמריקאית) למגוונת יותר, פחות גזענית ופתוחה יותר.

"הספורט הוא כמו סוס טרויאני" לפי קווין קלייטון, מנהל הגיוון של קליבלנד לאת'לטיק. "אנשים מתלהבים מהקבוצות והמותגים. הוא מכניס אותנו לדלת. הוא מביא איתו מסר של שוויון ושותפות. לספורט יש מחויבות לייצר שותפויות עם קהילות ולקדם את המסרים הללו דרכן".
שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות