בלוף הדירות החדש: האוצר מציע לעיריות להתאבד

האוצר מציע לעיריות את האפשרות המפתה להתאבד כלכלית תוך סחיטת כותרת שמכריזה על הגדלת היצע הדירות ביישוב - וגלגול האחריות לעבר השלטון המקומי. כך, לפי טיוטות חוק ההסדרים, המדינה עשויה לאפשר לרשויות המקומיות לאשר ליזמים להסב לדירות 30%–35% משטחי המשרדים שהם מתכננים. הרי משבר הקורונה הוכיח שלא צריך כל כך הרבה משרדים - בגלל העבודה מהבית, בגלל ההאטה, בגלל האפשרויות הטכנולוגיות - ועל פניו אין דבר הגיוני יותר מלאשר הסבה של חלק ממגדלי המשרדים למגורים.

בניית מגדלי משרדים | צילום: אריק דורי

אלא שלעיריות אין לא תמריץ ולא פריבילגיה לוותר ולא על מ"ר אחד של משרדים. אף ראש רשות מקומית שעיניו בראשו לא יתנדב להוסיף עוד דירות ועוד תושבים לאחריותו, כל שכן על חשבון שטחי תעסוקה ומשרדים. ראשי הערים אמנם אוהבים לדבר על הצורך בפתרונות דיור לדור הצעיר, אך יודעים היטב שכל משפחה חדשה שמצטרפת לעיר מכריחה אותם להפחית את איכות השירותים שהעיר מספקת לכלל התושבים. ככה זה כשתשלומי הארנונה שמשלמים תושבים חדשים מכסה בקושי שליש מהשירותים שהם מקבלים חזרה מהעירייה, והכסף בקופה נאלץ להתחלק על פני יותר אנשים.

מנגד, תעריף הארנונה למשרדים גבוה בערך פי חמישה למ"ר, ודיירי המשרדים צורכים שירותים מינימליים, לכל היותר פינוי זבל וקצת גינון. גם אם הוספת דירות תדרבן את היזמים לבנות מהר יותר, קשה לראות עיריות שיסכימו מרצונן לצמצם את שטחי התעסוקה וההכנסות העתידיים.

האוצר יכול היה לנקוט יוזמה ולתקן באומץ את מודל ההכנסות המעוות של הרשויות המקומיות, באופן שאולי יאלץ את התושבים לשלם יותר ארנונה אבל יספק לרשויות תמריץ אמיתי לאשר בנייה של עוד ועוד דירות - ובכך באמת להוביל לירידת מחירים אמיתית. נראה שבמקום זאת באוצר מעדיפים להמשיך לחפש מתחת לפנס פתרונות קצרי טווח ופופוליסטיים.