אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"הפתרונות למשבר התעסוקה קיימים, אבל הממשלה צריכה לרצות למצוא אותם" צילומים: דנה קופל, אלכס קולומויסקי' עמית שעל

ניתוח כלכליסט

"הפתרונות למשבר התעסוקה קיימים, אבל הממשלה צריכה לרצות למצוא אותם"

המדיניות המקרטעת של הממשלה מתקשה להתמודד עם משבר התעסוקה חסר התקדים. מומחים מציעים פתרונות מעשיים: הבטחת קיום בסיסי לאורך זמן, ביטול ההפרשות לפנסיה ולביטוח לאומי, הפחתת שכר פרוגרסיבית במגזר הציבורי, וגם שפה של סולידריות היא לא מילה גסה

05.07.2020, 07:05 | אדריאן פילוט

טיוטת חוק ההסדרים שנחשפה בסוף השבוע כוללת פרק לא ארוך, בן כ־8 עמודים, שכותרתו: ״תעסוקה - שיפור ההון האנושי בישראל״. הפרק מדבר בעיקר על יישום המלצות ״ועדת 2030״ שהוקמה לפני התפרצות הקורונה לקידום תחום התעסוקה בעשור הקרוב. במרכז ההמלצות קביעת יעדי תעסוקה בעיקר לגברים חרדים, נשים ערביות ואנשים עם מוגבלויות. 

קראו עוד בכלכליסט

המלצות הוועדה כללו גם רפורמה במערך ההכשרה המקצועי ״שאינו ממלא את תפקידו ורוב בוגריו אינם עובדים במקצוע שאותו למדו״, וסעיפי הרפורמה עוגנו בחוק ההסדרים. לבסוף, ממשיך ומדבר סעיף התעסוקה בחוק ההסדרים על בחינת הממשקים בין שירות התעסוקה לזרוע העבודה במשרד הרווחה — משום שהכפילות ביניהם פוגעת ביעילות ובאפקטיביות הפעילות הממשלתית. כל אלה היו נכונים גם טרם משבר הקורונה, ומלבדם - אין כל התייחסות למשבר חסר התקדים בשוק התעסוקה, שקצהו לא נראה באופק. 

שר האוצר ישראל כץ ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון בני גנץ, צילומים: דנה קופל, אלכס קולומויסקי שר האוצר ישראל כץ ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון בני גנץ | צילומים: דנה קופל, אלכס קולומויסקי' עמית שעל שר האוצר ישראל כץ ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון בני גנץ, צילומים: דנה קופל, אלכס קולומויסקי

כשמחברים את העובדה הזו למדיניות הכלכלית השוטפת של הממשלה, שבנויה טלאי על טלאי, שמימושה המקרטע משדר בירוקרטיה רבה מדי מצד אחד, והיעדר התאמה לצורכי המשק האמיתיים מצד שני, ושמספקת פתרונות "מן היד אל הפה״ ולא לטווחים ארוכים יותר - תמונת המצב בניהול הממשלתי של המדבר הכלכלי נראית עגומה.

ראש הממשלה ושר האוצר הכריזו בסוך השבוע על תוכנית כלכלית ארוכת טווח יותר - לחצי השנה הקרובה - שפרטיה אינם ידועים בשלב זה, כנראה גם לא למקבלי ההחלטות עצמם. לכן, בשלב זה ניתן לומר שעצם גיבושה של תוכנית מסודרת וארוכת טווח יותר הוא צעד בכיוון הנכון אולם לא הרבה מעבר לכך.

"כלכליסט" שוחח עם כמה דמויות בולטות מעולם האקדמיה והעשייה הציבורית ושמע מהן מהם הדברים הדחופים ביותר שצריך לעשות בטווח הקצר והבינוני כדי להקל את מצבם של המובטלים מאונס, ואת מצב הכלכלה.

"תגובה כלכלית שמייצרת טלאי על טלאי"

פרופ' אריה ארנון מאוניברסיטת בן־גוריון, שמתמחה במאקרו־כלכלה ובשוק העבודה הישראלי, ושעבד ככלכלן בכיר במחלקת המחקר של בנק ישראל וכיועץ לבנק העולמי, מסביר כי "אין מדיניות, ודאי לא כוללת, מחושבת, שמנתחת את יסודות המשבר ומנסה להגיב להם באופן מיטבי. מה שיש אלו תגובות אינסטינקטיביות ללחצים, שמייצרות תגובה כלכלית שהיא בבחינת טלאי על טלאי. שורש התגובה הלקויה מצוי באי־הפנמת יסודות המשבר והתמודדות אמיצה עמם. עד שלא יהיה חיסון בתפוצה רחבה, נחיה בצל הקורונה והמגפה עלולה להימשך עוד זמן רב, בלתי ידוע".  

לדבריו, המדיניות חייבת לאפשר לכל מי שנידון לאבטלה לתקופה ממושכת שאורכה בלתי ידוע להתקיים בכבוד. ״זהו יעד שקובעי המדיניות בישראל מתחמקים מהתמודדות עמו, כי יש למדיניות כזו עלויות ומשמעויות שסותרות את החשיבה המקובלת טרום המשבר. רעיונות שעלו בעולם יצרו 'הכנסה בסיסית אוניברסלית', למשל בספרד, וסבסוד תעסוקה דרך המדינה, שנעשה במדינות אירופיות רבות. אבל מדיניות כזו מחייבת מנגנונים פיסקאליים חדשים. דרושה תוכנית ארוכת טווח שתבטיח קיום בסיסי".

תוכנית החילוץ הממשלתית כמו גם חוק ההסדרים לתקציב הקרוב שמים דגש מסוים על תוכנית הכשרות מקצועיות, כולל הכשרות בעלות תשואה של 6% לפחות, שיפור התיאום בין שירות התעסוקה וזרוע העבודה.

ארנון דווקא אינו סבור כי זהו הזמן להכשרות מקצועיות נרחבות. "הדיבור המרחף באוויר על הכשרה מקצועית כתשובה מרכזית למשבר הוא הטעיה, מכיוון שהמשבר אינו משקף מצב שבו התאמת כישוריהם של מחוסרי עבודה תסייע להם למצוא מקור פרנסה. נכון לעכשיו, אין תעסוקה בסקטורים שלמים - תיירות ונגזרותיה למשל, מסיבות הנובעות מהמגפה - והכשרה מקצועיתלאנשים שכישורי העבודה שלהם כלליים, לא תעזור. במיוחד כשלא ידוע אילו סקטורים יתאוששו בשנים הקרובות ואילו ייפגעו לאורך זמן".

"ביטול זמני של הפרשות לביטוח לאומי"

מי שגיבש תוכנית מסודרת הוא מי שהיה הממונה על התקציבים בשנים 2013-2011, גל הרשקוביץ, שמתמחה במדיניות רווחה ובריאות. "המדיניות הכלכלית חייבת להיות מבוססת על שלושה עקרונות - תעסוקה, תעסוקה ותעסוקה, שתיצור צמיחה", הוא מסביר ל"כלכליסט". לדבריו, הדרך היעילה, השוויונית והצודקת ביותר להשיג את המטרה היא הפחתה חדה של עלויות העסקה במגזר הפרטי שנפגע מאוד במשבר ומהווה את מנוע הצמיחה של המשק והגדלת שכר הנטו של העובדים. למשל, ביטול זמני של הפרשות מעסיקים ועובדים לביטוח לאומי, ובנוסף, עצירת הפרשות פנסיוניות.

"בראייה של כמה עשורים, הפסקת הפרשות של שנה או שנתיים לא תשפיע כהוא־זה על עתידו של החוסך. המהלך הזה יעודד את המעסיקים להחזיר עובדים לשוק העבודה שכן עלויות ההעסקה יירדו משמעותית, ומן העבר השני תגדל ההכנסה הפנויה של העובד", אומר הרשקוביץ. "מכיוון שמרבית הנפגעים הם בעלי הכנסות נמוכות שצורכים את כלל ההכנסה שלהם, מהלך כזה יגדיל משמעותית את הצריכה הפרטית". כצעד משלים מציע הרשקוביץ לשחרר לציבור את קרנות ההשתלמות שיסייעו בהגדלת המקורות התקציביים של חלק ממשקי הבית ויעודדו צריכה.

הרשקוביץ מודע היטב לכך שהצעתו עתידה לייצר "בור" בתקציב ביטוח לאומי, שקופת המדינה תצטרך לכסות, אבל למשנתו, מדובר בסיוע שוויוני ויעיל שאינו כרוך בתוכניות מסובכות ועתירות בירוקרטיה אלא מנצלות מנגנונים קיימים.  

על רקע תחילת מגעים בין שר האוצר ישראל כץ ליו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד ואמירותיו של כץ שלפיהן ״המגזר הציבורי יהיה חייב לשאת בנטל״, אומר הרשקוביץ כי יש לבצע הפחתת שכר פרוגרסיבית, לפי מדרגות שכר, במגזר הממשלתי והציבורי, כמו גם הפחתה בפנסיות התקציביות. אלה יממנו גם כן את תוכנית הפחתת עלות השכר בסקטור הפרטי. בהקשר הזה אומר הרשקוביץ כי אין צורך להמציא את הגלגל מחדש: "ניתן לאמץ את הטבלה הפרוגרסיבית שיושמה ב־2003 במסגרת התוכנית להתמודדות עם המשבר הכלכלי", של שר האוצר דאז וראש הממשלה המכהן, בנימין נתניהו.

להשלמת התמונה מציע הרשקוביץ הפחתה דרמטית בבירוקרטיה, בדגש לכל הנוגע למתן אישורים ורישומי עסקים, דוגמת מלונות, מסעדות, פאבים ומקומות בילוי, שסובלים מעודף רגולציה וכעת גם מירידה דרמטית בהכנסות. לדברי הרשקוביץ, אם המדינה לא תסייע להם בדרך זו, קיים חשש ממשי שחלקם לא ייפתחו מחדש, מה

שיגרום לפגיעה בגזרת התעסוקה ובצמיחה.

לסיום מתריע הרשקוביץ מפני בלבול בין עידוד תעסוקה לבין פרוטקציוניזם והטלת מגבלות על סחר חוץ. "אסור להסיק מהמצב שהכל מחויב להיות ׳כחול־לבן׳. הסרת חסמים וביטול מכסים, וכל צעד נוסף של הפחתת חסמי יבוא והגברת התחרותיות במשק, הם צעדים נכונים שתורמים לפריון, לתעסוקה ולצמיחה - ולכן יש לתמוך בהם דווקא בתקופה זו״.

"לשמור על רווח וגם על העובדים"

״לא האמנתי שבימי חיי נהיה עדים לשיעור אבטלה בשיעור דו־ספרתי, ועוד שספרת העשרות שלו תהיה 2", אומר הכלכלן פרופ' מומי דהן מבית הספר פדרמן למדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית בירושלים. גם דהן סבור כי המטרה העליונה צריכה להיות עידוד ביקושים וזאת כדי למתן את ההשפעה השלילית על התעסוקה. ראשית, להאריך לכל מובטל - שכיר, עצמאי או בעל עסק - את תקופת הזכאות לדמי אבטלה, "קל וחומר כאשר דמי האבטלה בישראל ניתנים למשך הזמן הקצר ביותר בעולם המערבי. המובטלים צריכים ודאות ברמת ההוגנות הבסיסית של הממשלה מולם".

בד בבד לתמיכה ממשלתית בדמות זכאות ממושכת לדמי אבטלה, דהן מציע תוכנית הכשרה שבמרכזה התאמת עובדים לעולם החדש שבו חלקים בלתי מבוטלים של הפעילות הכלכלית יתבצעו מרחוק. התוכנית תתמקד בהקניית כישורים ומיומנויות הנוגעים למטרה זו.

"תוכנית הכשרה הוא מונח לא מדויק כי לא מדובר על תוכניות גרנדיוזיות, אלא על תוכניות ממוקדות, קצרות, שלא רק יתאימו כישורים לצורכי המשק אלא יטפחו את ההון האנושי באופן כולל. ישנה הזדמנות במצב שבו אנשים רבים פנויים כעת בגלל הנסיבות שנוצרו בשוק התעסוקה, וניתן לנצל אותו גם למטרות כמו שיפור אוריינות פיננסית, למשל. כלומר, שיפור יכולות של אנשים באופן כללי, לרבות פיתוח אישי ופיתוח מיומנויות רכות. אפילו בקורסי נהיגה מונעת יש לתת עדיפות למובטלים, כי זה מסוג הדברים

שתמיד מתקשים מצוא להם זמן, ועכשיו הוא קיים".

דהן סבור כי למהלכים מהסוג המתואר תהיה השלכה לא רק כלכלית אלא גם השפעה חיובית על בריאות הנפש של אותם מובטלים. "שילוב של ביטוח אבטלה עם תוכניות

הכשרה ותוכניות לטיפוח הון אנושי הוא שילוב מנצח משום שהכסף שהולך למטרות אלה ייתן דחיפה לביקושים ולפיכך גם לתעסוקה. כל שקל שמגיע למובטל נצרך במלואו ולכן המכפיל שלו מבחינת התוצר והתעסוקה הוא הרבה יותר גדול לעומת ימים רגילים, שבהם שיעור האבטלה נמוך יחסית״.

ישנו היבט נוסף שדהן מכנה "מדיניות של מילים". "המנהיגים שלנו לא מדברים מספיק בשפה של סולידריות. זה נכון גם לגבי מעסיקים. אמנם מעסיקים צריכים לדאוג לשורת הרווח, אבל בזמנים כאלה הם צריכים להתחשב יותר בעובדים ולהחזיר אותם גם אם זה מתנגש עם עיקרון של מקסימום רווח. הם יכולים לשמור על רווח, אבל לשמור גם על העובדים. ישנה חשיבות לסולידריות גם בין העובדים לבין עצמם. למשל, הסכמה של עובדים להפחתת שכר, כדי למנוע פיטורים של עמיתיהם. או הסכמה לחלקיות משרה

שלהם במקום פיטורים. זאת, כדי לשמר כמה שיותר עובדים במעגל התעסוקה".

עוד טוען דהן, כי "מי שאמור לדבר בשפה כזו הם קודם כל המנהיגים שלנו. לצערי הרב, לא כולם מראים דוגמה אישית או משמשים מודל לחיקוי, ולכן לא כל אחד יכול להתאים למשימה כזו, אולם דמות ממלכתית כמו נשיא המדינה יכול לבצע אותה. למילים יש לעתים השפעה חזקה יותר ממסים או רגולציה", מסכם דהן.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות