אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ג’ון סטיוארט עם סרט חדש "זה שאין לעמוד בפניו" צילום: אם סי טי

ג’ון סטיוארט עם סרט חדש "זה שאין לעמוד בפניו"

סטיוארט, מלך הסאטירה הטלוויזיונית פרש ממנה בשיא, והשאיר אחריו דור שלם של ממשיכי דרך. עכשיו הוא מוציא סרט חדש וכמעט שלא מתגעגע לתוכנית היומית

13.07.2020, 08:06 | רותה קופפר

פעם, עד לא מזמן, בחוגים מסוימים ומשפיעים נחשב ג'ון סטיוארט לאחד שאין לעמוד בפניו. במאמר ב"ניו יורק טיימס" מ־2008 נקבע שהוא "האדם שהכי סומכים עליו בארה”ב". כעת, איך שגלגל מסתובב, יוצא הסאטיריקן, הגורו של מובילי הלייט נייט העכשווי, עם סרט חדש "זה שאין לעמוד בפניו" (באפל טיוי+), וניכר שאפשר בהחלט לעמוד בפניו. אלה לא המתנגדים מהצד השני של המתרס הפוליטי, הימין האמריקאי, אלא ממש מתוך המחנה שלו.

קראו עוד בכלכליסט

כרזת הסרט, צילום: אם סי טי כרזת הסרט | צילום: אם סי טי כרזת הסרט, צילום: אם סי טי

סרטו החדש הוא סאטירה פוליטית על עיירה קטנה בוויסקונסין שנהפכת לזירת קרב בין שני יועצים פוליטיים: סטיב קארל ("תוכנית הבוקר") מגלם את האסטרטג שמנסה להריץ מועמד דמוקרטי (כריס קופר) בעיירה שהיא רפובליקנית לחלוטין, ומולו מגלמת רוז ביירן ("דמג’ס") את האסטרטגית מהמפלגה השלטת.

בין הביקורות הקטלניות אפשר למצוא את זו של העיתון שקשר לו בעבר כתרים. הסרט, לדברי המבקרת של "ניו יורק טיימס", "מעייף ומאכזב, והחזות המבריקה מסתירה גרעין חלול", ו"הניו יורקר", עוד עיתון ליברלי, קבע שהסרט "מטביע את הקולות שהוא מתיימר לייצג".

הביקורות נכונות לחלקו העיקרי של הסרט, אלא שלקראת הסוף מתרחש היפוך שמעמיד הכל באור אחר. עדיין יש בעיה עם השימוש בסטריאוטיפים של עיירה קטנה ואנשי העיר הגדולה בצורה פשטנית כל כך, אבל כשמביאים בחשבון את השינוי בכיוון, זה אולי משפר קצת את קו העלילה.

בעיה נוספת היא במדיום: לסרט לוקח הרבה זמן להיעשות, מחזורי החדשות מהירים כל כך כעת, שגם אמירה נכונה מעלה עובש מהרגע שסטיוארט גיבש אותה ועד שהיא עולה למסך. בכלל, נראה שקולנוע זה פשוט לא הפורטה של סטיוארט, וגם סרטו הקודם הפוליטי, "רוזווטר" מ־2014, לא נחל הצלחה.

אין מה לעשות שסטיוארט מתאים יותר לפינג פונג הזריז והחריף של תוכנית אירוח יומית שעוסקת באקטואליה באופן ציני. אולם לפני חמש שנים, קצת לפני היבחרו של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית והפריחה בשדה הסאטירה, הוא הודיע על עזיבת ”הדיילי שואו”. הרגיש תחושת מיצוי, אך הותיר אחריו דור של מנחים שלמדו ממנו את המלאכה.

בצל הקדנציה הנשיאותית האחרונה הלייט נייט האמריקאי נהיה פוליטי ביותר. הסגנון ההיתולי והקליל של ג'ימי פאלון נזנח, ובמקום זאת כל מי שהיו הכתבים הפיקטיביים בתוכנית של סטיוארט מובילים את האופוזיציה, עם מתן של ערך חדשותי אמיתי לתוכניותיהם: ג'ון אוליבר עם "השבוע שעבר"; סמנתה בי, שהיתה אמורה להחליף את סטיוארט ובסוף קיבלה את התוכנית “פול פרונטל” בערוץ אחר; טרבור נואה שבסוף היה זה שהחליף אותו ומנחה את התוכנית כעת; חסן מינאז', עם "חוק הפטריוט"; וכמובן שסטיבן קולבר, עם "הלייט שואו".

 ג’ון סטיוארט , צילום: אם סי טי ג’ון סטיוארט | צילום: אם סי טי  ג’ון סטיוארט , צילום: אם סי טי

כך, בהחלטה לעזוב לפני בחירות 2016 הוכיח סטיוארט שאפילו המוכשרים והמצליחים שבמצחיקנים יכולים ללקות בדבר הכי חשוב למקצוע - טיימינג לקוי. וכשנשאל על ידי ”הניו יורק טיימס” על חזרתו עכשיו אמר ש"זה כמו להגיע לזירת התרסקות מטוס עם חפיסת שוקולד. התחושה מגוחכת אבל אני לא חש מגוחך להילחם על דיוק ומציאת פתרונות". למרות זאת, לדבריו, הוא אינו מתגעגע לטלוויזיה. "יש דרכים שונות להיות חלק מהשיח", אמר. "אקטיביזם הוא חלק מהשיח, ואני יותר פעיל ב־5-4 שנים האחרונות משהייתי כל החיים (הוא פועל למען פיצויים וחקיקה לשוטרים והכבאים שנפגעו בפיגועי 11 בספומבר - ר"ק). לפעמים הפעולה הזאת מדברת יותר חזק ממונולוג יומי. אז אני לא רואה את עצמי כמי שנמצא מחוץ לשיח; האם אני לפעמים רוצה שתהיה לי תוכנית? התשובה היא שלפעמים כן".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות