צילום: גיל יוחנן
הצפי: נתניהו יתערב במינויים, ההסתה תימשך ובג"ץ עשוי להתקפל
הארכת חיי הממשלה תביא את נתניהו לתחילת משפטו כשהוא על כס רה"מ, בדיוק כפי שרצה. על הפרק בינתיים מינויי בכירים, גם במערכת המשפט שסופגת הסתה מכיוון בלפור. נראה שהאיומים כבר משפיעים על שופטי בית המשפט העליון
"המבצר עוד לא נופל", העירה בכעס נשיאת ביהמ"ש העליון אסתר חיות בדיון בעתירות למנוע מהנאשם בפלילים נתניהו להרכיב את הממשלה. המבצר - מערכת המשפט - עדיין מחזיק מעמד למרות המשך שיגור הטילים עליו. וכאן לא יועילו הדולרים מקטאר, גם אם יועברו לבלפור ולא לעזה. ראשית, כי המבצר ימנע את העברתם, שנית, הדולרים לא יספיקו כדי לבטל את המשפט.
קראו עוד בכלכליסט
בשבוע שעבר הוארכו חייה של הממשלה ב־120 ימים נוספים. תחנת היציאה הבאה של נתניהו מחתונת הדמים עם בני גנץ היא דצמבר. ואז, הבחירות צפויות למרץ, אחרי שיחל משפטו של נתניהו, ועדי התביעה הראשונים בתיק 4000 (אם לא ישתנה סדר השמיעה המתוכנן) כבר על הדוכן: אילן ישועה, שלמה פילבר, ניר חפץ. אילו הכנסת היתה מתפזרת עכשיו, היינו צפויים לשלושה תרחישים: נתניהו בראש גוש ימין חזק לפני פתיחת המשפט בינואר; המשך התיקו ללא מוצא; או שנתניהו לא ראש ממשלה. התרחיש האחרון הוא הגרוע מבחינתו - להגיע לכס הנאשם ללא הכס החליפי של ראש ממשלה. כעת הוא הבטיח לעצמו את תחילת המשפט כראש ממשלה - ממשלת מעבר או ממשלת החילופים, עם גנץ ובמיוחד עם שר המשפטים אבי ניסנקורן שמגבילים את מרחב תעלוליו. כמובן ש־120 הימים הקרובים לא יהיו נקיים מניסיונות, ואלה הזירות המרכזיות.
1. ניתן לסמוך על נתניהו שיתרחק ממינויים?
המינויים הבכירים שעלו לראש טבלת הדאגות של בלפור והליכוד הם המינויים הטעונים אישור ממשלה, המתקיימים בשני מסלולים: ועדות איתור (יועץ משפטי, פרקליט מדינה, ראש רשות המסים) או שבעת המינויים שהממשלה בוחרת וטעונים אישור ועדת גולדברג (מפכ"ל, רמטכ"ל, ראשי המוסד והשב"כ ועוד). בשבוע הבא אמורה הממשלה להקים את הצוות המשותף. לא ברור אם לבחינת המנגנון או גם להצעת מועמדים ממש. ניסנקורן חושש שנתניהו זומם להעביר את כל המינויים למתווה המינוי הממשלתי, אבל בניכוי ועדת גולדברג - כלומר בלי ועדות איתור ובלי ביקורת. אז יתממש חזון הבלהות של נאשם הממנה את תובעיו.
נתניהו התחייב, גם למשנה ליועץ המשפטי דינה זילבר וגם לבג"ץ, שלא להתערב במינויים הבכירים. האם אפשר להאמין לו? הנה כמה תשובות. הראשונה, לא, אי אפשר להאמין. כי הניסיון מלמד שנתניהו וקיום הבטחות זה אוקסימורון, תרתי דסתרי כמו "נר של חושך" בלשון ספר הזהר; השנייה - נניח שיאציל את הטיפול במינויים לאחד משריו, האם לא ימשוך בחוטיו מאחורי הקלעים?; והשלישית - כפי שטענו פרקליטי הליכוד בבג"ץ, מדובר גם באינטרסים לגיטימיים של הליכוד למנות דמויות שהפוכות בגישתם מזו של הצמרת הנוכחית - "תופרי תיקים הזויים שזוממים להדיח ראש ממשלה מהימין", כהגדרת נתניהו.
נתניהו קיבל הכשר בג"ץ לכהן כראש ממשלה תחת כתב אישום. "כהונתו תהיה כפופה להסדר ניגוד עניינים שייערך עמו אשר יקבע 'מגבלות בקשר למילוי תפקידו בעניינים הנוגעים למערכת אכיפת החוק'", כתבה הנשיאה חיות. הציטוט הפנימי לקוח מעמדת היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט שניסח את המגבלות האלה כהרחקת נתניהו ממינויים, חקיקה ותקשורת שקשורים בעניינו. הקביעה שנתניהו כשיר כנאשם לכהן בראשות ממשלה היא סוג של הטמנת הראש בחול. למשפט יש יכולת מופלאה לנסח מבנים שסתירתם הפנימית מתחרה רק בציפייה מנתניהו שיקיים הבטחות. אחד מהם היא ההנחה שהאזיקים המשפטיים ינטרלו את הנזקים שצפויים ממנו.
2. השלטון ימשיך להסית נגד בכירי המשפט?
ניסנקורן הפך באחת יעד לקמפיין הסתה שקרי. ולמה? בגלל החשש של נתניהו שעם סיום 100 הימים שקצב בג"ץ בפסק דינו ובהיעדר הסכמה על מינויים, יפעיל השר את ועדת האיתור לבחירת פרקליט המדינה ושני משנים ליועץ המשפטי. כריכת ניסנקורן ומנדלבליט בעסקה הדדית מושחתת היתה מופת מרהיב של טחינת שקרים ששיווקו ראש הממשלה וחצרניו גם אחרי שהבינו מה באמת קרה: שלא היתה חקירה, אלא רק "בדיקה"; שהבדיקה נסגרה כבר ב־2018; שהבדיקה החוזרת של היועץ היתה זהירות יתרה ואף מיותרת, שהוכיחה שהכלום מאז נשאר כלום. ולמרות כל אלה, השיק נתניהו עוד נדבך בקמפיין השטנה נגד בכירי המשפט: התובעת ליאת בן־ארי והיועץ מנדלבליט. לאחרונה החלו לקרב את הכלים גם לראש ההרכב במחוזי השופטת רבקה פרידמן־פלדמן. ועכשיו גם נבראה שחיתות לניסנקורן.
המציאות הזו שהממשלה ומעון ראש הממשלה הם מוקדי ליבוי ההסתה נגד מערכת המשפט, היא חזיון תעתועים משטרי. הניסיון להציג את ההתגייסות של אנשי תקשורת, אקדמיה ופוליטיקאים מטעמו של נתניהו, כזכות לגיטימית לביקורת ותיקון, הוא שקר. לא בגלל שאין מה לתקן במערכת המשפט - יש בהחלט - אלא בגלל הנבזיות הכוזבת והמגמתית בהצגת מערכת המשפט כמושחתת. האינטרס אינו לתקן, אלא ליצור סימטריה של שחיתות בין הנאשם למאשימים.
הטמעת שיח השחיתות הוא לא רק שקרי, אלא בעיקר מסוכן בגלל הרס אמון הציבור במערכת שמופקדת על היקר לו מכל - חירותו, זכויותיו וקניינו. בשלב הבא יכפור נתניהו גם בתוצאות הבחירות, אם אלו יהיו לרעתו, ואז יקשור את הלפיד הבוער הזה לזנבות תומכיו וישלחם להבעיר את הדמוקרטיה הישראלית.
3. האם העליון מתקפל בפני השלטון?
המשפטנים נחלקים בשאלה האם העליון מורתע בשל אווירת הטרור נגדו, או שהוא מתכנס לאג'נדה פחות אקטיביסטית שמצמצמת את ההתערבות בהחלטות הממשלה והכנסת. בשאלה אחת אין מחלוקת - מעולם לא עמדו השופטים בפני איומים מסוג זה: הקמת ועדות חקירה לבחינת התנהלותם, האשמתם בשחיתות, פסקת התגברות שח"כ מיקי זוהר שלף שוב, והעברת בחירת השופטים לכנסת. אפילו אהרן ברק הודה בשיחות סגורות שגם הימים הגרועים בתקופתו לא מתקרבים למה שקורה היום.
השיח הציבורי הרותח משליך לפתחו של בג"ץ כל סוגיה אפשרית: נגד ניגודי העניינים של נתניהו, כפיית מינויי הבכירים, חקירת מעורבותו בפרשת הצוללות, ביטול ממשלת החילופים, ביטול החלטת החזרי המס על הבית והרכב, השבת כספי המימון שנתרמו להגנת רה"מ ורעייתו. כפי שתיאר ב-1994 השופט מישאל חשין: "נוטל אדם לידו את עיתון הבוקר או עיתון הצהריים ומבטו מרקד בין הידיעות השונות עד שעינו צדה ידיעה פלונית. ומשמצא מה שמצא קרא הוא אל חבריו: קומו ונעלה ציון - אל בית המשפט העליון. אומר ועושה". וגם היום – הוא אומר ועותר.
בינתיים, נדחו שתי עתירות - דרישה למנוע מהנאשם את הרכבת הממשלה, ורצון לכפות על הכנסת לבחור נציג אופוזיציה לוועדה לבחירת שופטים. המשותף לשתיהן הוא לא רק האיפוק אלא גם הנימוק: אפילו שהנורמה לפנינו היא פסולה (נאשם כרה"מ, היעדר ייצוג אופוזיציה בוועדה) – קצרה ידינו מלהושיט את הסעד המבוקש.
בעבר הרחוק, ידע בג"ץ של ברק לחסל את הפער בין הנורמה לסעד, ובית המשפט הפך ל"מחוקק שיפוטי" לנורמות ראויות בעיניו. הימים האלה חלפו, ולא רק בגלל הטרור נגד מערכת המשפט. בהדרגה מונו שופטים שמרניים יותר, וגם הליברלים שבהם מאמצים את מגבלות השיפוט. בתחום היחסים בין הרשויות, לא בתחום זכויות האדם, חשוב להדגיש. ולכן, הסיכוי הוא "לאכזב" גם בעתירות שממתינות להכרעה, ואז תגבר התחושה שבג"ץ ממשיך לקפל את דגליו מפני ההסתה השלטונית.