אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
תפסיקו לחשוב שאנחנו בצבא - תנו לישראלים ודאות

דעה

תפסיקו לחשוב שאנחנו בצבא - תנו לישראלים ודאות

השיטה הצבאית בישראל קיבעה נורמה של סודיות ואי שקיפות. אבל זה לא עובד יותר - אם קברניטי המדינה רוצים שיתוף פעולה מצד האזרחים במשבר הקורונה, עליהם לנקוט בשיטה הפוכה: שקיפות, קוהרנטיות ודיבור בגובה העיניים

06.09.2020, 17:47 | אילון זרמון

כשיצאנו למסעות לילה בטירונות בצנחנים לא ידענו מראש את המסלול וגם לא ידענו מתי נחזור. אי ודאות מחשלת, נאמר לנו על ידי המפקדים. כאילו, טוב שתהיו באפלה, תהיו חסרי ביטחון ותסמכו עלינו. מגיל 18 צרבו בנו תודעה עמוקה ללכת אחרי המנהיגים.

קראו עוד בכלכליסט

איכשהו המדינה שלנו עוד לא השתחררה מהשיטה הצבאית, ולא מהנרטיב של חוסר שקיפות. אבל זה לא עובד יותר. הבעיה הגדולה ביותר בימי הקורונה היא תחושת אי הוודאות השוררת בכל המגזרים במשק.

בעלי העסקים לא יודעים אם ומתי יהיה סגר, חוששים שהמנהיגים יחליטו באישון לילה על דברים הזויים דוגמת סגר בסופי שבוע (ככל הנראה ההחלטה המטופשת ביותר שהתקבלה), מקבלים את הרושם שאין מי שאכפת לו באמת מהעסק שלהם ושהכל פוליטי, ובאופן כללי, נמצאים באפילה.

פקחית בקורונה בתל אביב, צילום: מוטי קמחי פקחית בקורונה בתל אביב | צילום: מוטי קמחי פקחית בקורונה בתל אביב, צילום: מוטי קמחי

יאמר לכם כל בעל חנות קטנה או רשת גדולה שככה הוא לא יכול לנהל. בלי תכנון, בלי תקציב ובלי אופק אי אפשר לקום בבוקר ולהעסיק עובדים, לשלם שכר דירה ולהתחייב על סחורה. ולכולם יש בקשה אחת ברורה ונהירה מההנהגה: תהיו שקופים.

השקיפות היא חובה היום, ולא רק בגלל שזה מוסרי אלא בגלל שאין ברירה אחרת. אם בימים רגילים עוד אפשר לקבל את הסודיות של הממשלה (טוב להרגיש שיש משהו גדול מאיתנו), בימים קשים, כשזה מגיע לכיס שלנו, זה לא יכול להחזיק.

זעם להילחם על הלחם

הכיס שלנו, האוכל שאנחנו מביאים הביתה, מתחבר לרגש הניאנדרטלי העמוק ביותר. הישרדות. גם המעריצים הגדולים ביותר של המנהיגים יזדעקו כשלא יהיה להם כסף למכולת. ואי הוודאות, שבימים רגילים מעוררת צורך לסמוך על המנהיגים, בימים כאלה מעוררת זעם להילחם על הלחם.

ההפגנות שהתגברו בתקופה האחרונה הן תוצאה של התנהלות לא שקופה, תחושת חוסר ודאות מהעתיד הכלכלי שלנו. גם אם יש שם כאלה שקפצו על העגלה ושזרו מסרים פוליטיים ישנים כמו רק לא ביבי, עדיין הם לא הצליחו לבטל את האותנטיות של הכעס, של הפחד לשרוד. והאותנטיות הזו באה לידי ביטוי בחוסר האמון בהחלטות הממשלה.

השיח סביב ההחלטות הלא ההגיוניות הוא מדרון חלקלק לאנרכיה. הרשתות החברתיות מעצימות את חוסר הסדר. כל פוסט טס במרחב הוויראלי ומאיים על היציבות השלטונית. ולכן, בעידן הפתוח של הרשתות החברתיות חובה על ההנהגה להיות שקופה וקוהרנטית, אחרת כל אחד ימצא לעצמו משהו – גם הזוי וסהרורי ביותר - להאמין בו.

אנחנו כבר ראינו שהמסעדות החליטו לצפצף על האיסור לפתוח וכך גם אולמות האירועים ואף התיאטראות המנומסות. זה עובר כחוט השני בין כל רבדי התעסוקה בישראל. אי האמון המתגבר בממשלה ובהחלטותיה הוא כנראה הדבר ההגיוני ביותר. הציבור רוצה היגיון, כי אם החלטה אחת אינה הגיונית - למה שהחלטה אחרת תהיה הגיונית? כל עוד אדם לא יבין למה כשהוא נוסע לים בשבת הוא לא יכול לעצור לקנות בהום סנטר מחצלת בדרך - הוא גם לא יקבל את שאר ההנחיות של הממשלה. ואז גם מסכה הוא לא ישים.

יש רק דרך אחת לשנות את ההתנהגות של קברניטי המדינה, הלוחמים יוצאי הסיירות והרמטכ"לים: תפסיקו לחשוב שאנחנו בצבא. כל מה שעשיתם בצבא תחשבו הפוך. שתפו בשקיפות, קבלו החלטות קוהרנטיות ודברו לאזרחים. כי "אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים: כשהם יורדים - יורדים עד עפר, וכשהם עולים - עולים עד לכוכבים". ( מגילה טז). עדיף להיזהר מלרדת עד עפר, לייצר ודאות ולתת לאומה שלנו סיכוי לזרוח מחדש.

אילון זרמון הוא פרסומאי ויועץ, הבעלים של זרמון גרופ

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות