אלביס של החנונים עזב את הבניין

דריל מורי, הג'נרל מנג'ר של יוסטון רוקטס ב-13 השנים האחרונות, עוזב את תפקידו בקבוצה אחרי עונה שהתחילה בציוץ תמיכה שלו במפגינים בהונג קונג שעשוי לעלות ל-NBA באובדן הכנסה של יותר מ-400 מיליון דולר, המשיכה במגפה עולמית של פעם ב-100 שנים והסתיימה באלופה חדשה שהדיחה את הקבוצה שלו מהפלייאוף וחיסלה את "הסמול בול", שמורי היה כל כך משמעותי בהפיכתו לכלי הנשק העיקרי של קבוצות ה-NBA.

מורי נכנס לליגה בתחילת המאה דרך בוסטון סלטיקס. הוא למד מדעי המחשב בנורת'סטווסטרן והשיג MBA ב-MIT, עבד כאנליסט בחברת אסטרטגיה וסטטיסטיקות ובכלל רצה להיות מנהל בבייסבול. אבל אז, כאמור, הגיע לסלטיקס. הג'נרל מנג'ר של הקבוצה, דני איינג', אהב את גישתו של מי שכינה "הצלופח החלקלק" (לא ברור למה) והפך אותו לבורג משמעותי בהנהלת הקבוצה.

כשלזלי אלכסנדר, הבעלים של יוסטון רוקטס, חיפש מישהו עם גישה חדשה למשחק, מישהו שיעניק לקבוצתו יתרון יחסי, הוא פנה אל הגאון הסטטיסטי מבוסטון.

ב-2007 מורי קיבל את המנדט מאלכסנדר לנהל את יוסטון לפי עקרונות אנליטיים. קבלת החלטות הסתמכה בעיקר על מספרים ומדע. בזמנו, מעטים ב-NBA חיפשו לבנות קבוצה "כמו במאניבול" - הספר מ-2003 של מייקל לואיס, שסיפר את סיפורה של אוקלנד אייז ואיך הג'נרל מנג'ר שלה, בילי בין, בנה קבוצה בסיוע נתונים שקבוצות אחרות לא העריכו או בכלל לא הכירו.

ב-2007, בדראפט הראשון של מורי כבכיר ביוסטון, האלגוריתם שלו הקפיץ ילד ספרדי צעיר בשם מארק גאסול. ואולם, הסקאוטים הבכירים במועדון לא תפסו ממנו מאחר שהוא היה "בצקי", "שמן" והיו לו "ציצים של גבר". גאסול נבחר 48 בדראפט על ידי ממפיס והפך לאחד מהשחקנים הטובים בליגה: פעמיים אולסטאר, פעמיים בחמישיית העונה, שחקן ההגנה של השנה ואלוף NBA. מורי לא היה צריך לחכות לכל זה שיקרה כדי להשתכנע שההחלטה שהתקבלה ביוסטון לגבי הסנטר הספרדי היתה לא נכונה. היא היתה לא נכונה, לשיטתו, מאחר שהסקאוטים התעלמו מהנתונים וראו רק את "הציצי של גברים". סיפור דומה חזר על עצמו ב-2010 עם ג'רמי לין, שסקאוטים לא אהבו בעיקר בגלל שאינו "נראה כמו כדורסל".

מאז, ביוסטון של מורי היה אסור לכנות שחקנים בשמות. מאז גם, אסור היה לסקאוטים של יוסטון להשוות שחקנים אירופים לשחקנים אירופים אחרים או להשוות שחקנים בצבע מסוים לשחקנים באותו הצבע. המטרה של מורי היתה להימנע ממלכודת קבלת ההחלטות לפי "הרגשה" או דעה קדומה, ולהסתמך בעיקר על הנתונים. מורי לא רק הסתכל אחרת על נתונים, הוא גם החל במירוץ חימוש אחר נתונים חדשים. הוא ממש המציא מדדים והיה מהראשונים שהשתמשו במדדים כגון True shooting percentage או TS%. במקביל עשה מאמצים לחבר את כל השחקנים שלו ל"תנועת האנליטיקס". בחדר ההלבשה של יוסטון יש מסכים עם הנתונים של כל שחקן ושחקן: אופנסיב רייטינג, דפנסיב רייטינג, אחוזים יעילים מהשדה, איכות זריקות וכו'. המטרה היא שכולם בחדר ההלבשה יבינו את החומרים. וכך היה.

מורי שינה את פני יוסטון רוקטס ובמהרה גם את הליגה כולה. הוא הפך ל"אלביס של החנונים" כפי שביל סימונס, אושיית הספורט האמריקאית, מכנה אותו. מורי היה ממייסדי ועידת האנליטיקס בספורט החשובה בעולם (MIT Sloan Sports Analytics Conference) ובמובנים רבים הוא הוביל את "מהפכת השלשות" של הליגה. בשיחה עם The Ringer מורי אמר שהמהפכה לא היתה מהירה מספיק. לפי מורי, ההתקדמות לא היתה מהירה גם מאחר שהשחקנים שנכנסו לליגה לא גדלו בעולם הכדורסל האנליטי שיש כיום. הם היו צריכים זמן כדי להתרגל לגיאומטריה החדשה במגרש המרווח וללמוד איך משיגים אותה אבל לפיו "עכשיו הם ממש אוהבים לשחק את הקצב הגבוה. הם אוהבים את הריווח, הם אוהבים את ההתקפי".

כל המספרים והנתונים לא היו למטרת כתיבת ספר. מורי פשוט חיפש את הדרך לשחק את הכדורסל היעיל ביותר ועל הדרך השפיע על איך שגולדן סטייט ווריירס, מילווקי באקס וקבוצות רבות אחרות משחקות: הרבה שלשות, הרבה ריווח, מעט גבוהים שלא יכולים לתפקד על קו השלוש.

כל ההתקדמות הזו לא באה ללא התנגדות מהכוחות השמרניים בליגה ובתקשורת. ב-2015 צ'ארלס בארקלי, כוכב ה-NBA ופרשן TNT, טען שמורי הוא "אחד מהאידיוטים האלה שמאמינים באנליטיקס". אבל מאז כמעט כל ג'נרל מנג'ר חדש בליגה הוא "אחד מהאידיוטים האלה שמאמינים באנליטיקס" ואם הוא לא כזה, אז הוא מביא יד ימין שיהיה "אחד מהאידיוטים האלה שמאמינים באנליטיקס".

מורי, כאמור, עוזב את יוסטון אחרי 13 שנים בהן הקבוצה סיימה עם מאזן חיובי בכל אחת ואחת מהן. המאזן שלו הוא 50 ניצחונות בממוצע לעונה (640 ניצחונות בסך הכל). רק סן אנטוניו ספרס ניצחו ביותר משחקים (701) באותה התקופה. הוא ביצע 77 טריידים. רק פילדלפיה סבנטיסיקרס ביצעו יותר טריידים ממנו באותה תקופה (78). רק לספרס היה רצף ארוך יותר בפלייאוף מאשר לרוקטס של מורי.

הוא גם אחראי לאחד מהטריידים הגדולים בהיסטוריה של המשחק: ג'יימס הארדן מאוקלהומה ליוסטון; הוא טיפח כמה ממנהלי כדורסל בכירים בליגה - ביניהם סם הינקי המהפכן לשעבר בפילדלפיה; גרסון רוסאס, נשיא לענייני כדורסל של מינסוטה וההיספני הבכיר ביותר בליגה והג'נרל מנג'ר החדש של סקרמנטו קינגס מונטה מקנייר.

מורי לא דמות קלה לעיכול בגלל מספר סיבות - תלונות "אנליטיות" ומרגיזות במיוחד על שופטים, למשל - ולא ייזכר כווינר האולטימטיבי. ההיפך. הקבוצות שלו תמיד קרסו במאני טיים. ג'יימס הארדן פשוט "נחנק" בפלייאוף שנה אחר שנה. העונה מורי - אולי מתוך הבנה שהבעלים החדש טילמן פרטיטה (איש שכתב את הספר "תשתקו ותקשיבו לי") לא ממש הולך להראות סבלנות לג'נרל מנג'ר שעלה לקבוצתו בעשרות מיליוני דולרים בחסויות מסין - זרק את הקוביות בפעם האחרונה. הוא הביא את ראסל ווסטברוק, עשה טרייד על הסנטר היחיד המתפקד של הקבוצה (קלינט קאפלה) ובנה קבוצה של "גמדים" (כל מי ששיחק היה מתחת לגובה 2.03 מטר).

הנוסחה החדשה - "מיקרובול" - עבדה טוב לפחות עד שנפגשה עם לוס אנג'לס לייקרס בסיבוב השני בפלייאוף. הלייקרס - אחת מהקבוצות הגבוהות בליגה - פשוט מעכו את הרוקטס הקטנטנים. כל האנליטיקס בעולם לא יכולים לעזור מול אנתוני דיוויס - מחסל הסמול בול ולברון ג'יימס - כנראה הרכז האמיתי הגדול והחזק בכל הזמנים. הקונספט לא נכשל, הוא פשוט התרסק על חומה של גדולה. עבור הבעלים פרטיטה, לפי הדיווחים, ההפסד הזה היה קאזוס בלי. טילמן, שגם מחפש לחסוך כמה שיותר כסף בגלל שהקורונה פגעה בעסקיו בצורה משמעותית, דורש כיום להביא מאמן שמורי ככל הנראה לא ממש מאמין בו וגם שחקנים שמורי לא ממש רוצה. המשמעות? הסדרה מול הלייקרס היתה הסדרה האחרונה של המאמן מייק דאנטוני כמאמן הרוקטס ושל מורי כג'נרל מנג'ר של הרוקטס.

הסמול בול, ככל הנראה, לא "ימות" בגלל ההצלחה של הלייקרס. הליגה מלאה בקבוצות שמאמינות בכישרון ולא בגובה או "נראות"; הליגה גם מלאה בג'נרל מנג'רים חכמים שבעלים מינו כדי שיהיו "דריל מורי הבא". המספרים מראים שמורי לא נכשל. המספרים מראים שהוא מותיר אחריו מורשת עצומה. וזה, כנראה, מה שיהיה חשוב למורי.