אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"אנשים מצליחים רגילים להביא לעבודה רק את החוזקות, ולהשאיר חולשות בבית. עכשיו הם במצוקה" צילום: ג'וני קוניאק

"אנשים מצליחים רגילים להביא לעבודה רק את החוזקות, ולהשאיר חולשות בבית. עכשיו הם במצוקה"

ד"ר אורן טנא, מנהל המרפאה הפסיכיאטרית באיכילוב ומרצה לארגונים עסקיים מדבר על ההשפעות של המצב המוטרף אליו נקלענו על כל מי שנמצא בעולם העבודה, על חרדה תעסוקתית ומה יכולים עובדים ומנהלים לעשות כדי להתמודד עם התקופה

09.11.2020, 13:04 | מעין מנלה

המצב החדש בעולם העבודה מייצר אתגרים חדשים לכולם – עובדים, מנהלים ולא מועסקים. מצב הרוח הכללי של עובדים ושל מחפשי עבודה הוא, באופן לא מפתיע, ירוד בהשוואה לתקופה של לפני הקורונה. גם אלה ששמרו על עבודתם מכירים אחרים שאיבדו את פרנסתם והתחושה הכללית מחלחלת. שוחחנו עם ד"ר אורן טנא, מנהל המרפאה הפסיכיאטרית באיכילוב ומרצה לארגונים עסקיים על ההשפעות של המצב המוטרף שאליו נקלענו על כל מי שנמצא בעולם העבודה, על חרדה תעסוקתית וכיצד ניתן להתמודד.

קראו עוד בכלכליסט

לצפייה בשיחה המלאה עם ד"ר אורן טנא ב'עובדים על זה' קבוצת הקריירה של כלכליסט

 

אנחנו עוד בעין הסערה אבל מהן ההשפעות של משבר הקורונה על עובדים שניתן כבר לראות?

"דבר ראשון, יש הרבה ארגונים שמורכבים מאנשים מצליחים שרגילים לגרפים של צמיחה, רגילים להביא לעבודה את הכוח והחוזקות ולהשאיר בבית את החולשה והכאוס ועכשיו פתאום זה מתערבב. בית ועבודה מתערבבים ואי אפשר לעשות את ההפרדה. אנחנו ניצבים מול ארגונים חזקים שיש להם שכבה מאוד גדולה יחסית שהעובדים נמצאים במצוקה בעבודה. בעוד שלעובדים האלה יש הרבה לגיטימציה מצד החברה להביע את הקושי, העובדים הם כאלה שהתרגלו לא להפגין חולשה או קושי בעבודה. פתאום הם קצת ניצבים מול שוקת שבורה ולא מביאים את הקושי לידי ביטוי. המעניין הוא שהרבה פעמים הקשיים שלהם הם ברי פתרון לו רק היו משתפים בהם".

טיפים לעובדים ומנהלים הפרידו בין חרדה מוגזמת לפחד הגיוני, הבינו את המנהלים והיו אקטיביים - שתפו אחרים בקשיים ד"ר אורן טנאלכתבה המלאה

את אתגר העבודה מהבית ניתן לחלק לשני מצבים אפשריים – אנשים עם משפחות וכאלה ללא משפחות – עבור שני הצדדים זה אתגר מאוד חדש ומשמעותי. "עבור אנשים עם משפחות בעיתות סגר והיעדר לימודים הבית הוא מקום כאוטי והוא לא מאפשר התמקדות וריכוז בתהליכי עבודה שהם רגילים להם. בשוק העבודה בישראל יש דרישה גם מנשים וגם מגברים לעשות הכל בתור הורים, וכשיש מסגרות תומכות זה עובד, אבל כשאין מסגרות חינוך וגם אין הורים ועזרה – זה נופל לחלוטין על העובדים".

מהצד השני יש את העובדים שאין להם משפחות. "עבורם אנחנו רואים משהו שהוא לא פחות גרוע – בדידות מזהרת, אנשים שבמשך שבועות יכולים לא לראות אף אחד".

הרבה מהתקשורת שלנו היום היא כתובה, אנחנו כותבים אימיילים, הודעות ווטסאפ, פוסטים ברשתות החברתיות – הרבה פעמים זה מחליף את השיחות הקוליות ובוודאי שאת האינטראקציה פנים מול פנים. זה יוצר מצב שיש אנשים שבמשך ימים ושבועות גם לא מדברים עם אף אחד.

העבודה מהבית היא באמת כל כך שונה?

"אנחנו חייבים להבין שמקום עבודה הוא רחוק להיות ממקום שסתם באים לעבוד, הוא מקום של צמיחה אישית, של מינגלינג, יצירה, ביטוי עצמי, הגשמה עצמית, כל הדברים האלה מהבית מאוד קשה לשמר אותם. אנשים אומרים שהיצירתיות שלהם נפגמת. תהליכי עבודה שמפרים אותם נעלמים. לדוגמא במרפאה אנחנו לא עובדים מהבית אבל אנחנו לא נפגשים ואני לא יכול להגיד כמה זה חסר, הרי אחת הסיבות שאנשים עובדים זה כדי שיהיה להם את המילייה התעסוקתי, המפגש המולטידיסציפלינרי".

גם אנשים שכרגע עובדים חוששים לאבד את מקום עבודתם נוכח האווירה הכללית. מה זו חרדה תעסוקתית?

"יש לי ממש מטופלת שאמרה לי שבוע שעבר 'נורא קשה לי ואני יודעת שזה לא הוגן, יש לי עבודה , יש לי בית, אחרים מסביבי אין להם כלום כמעט ואומרים לי שבי בשקט ותגידי תודה'. יש פה שני היבטים, אחד כל מי שנשאר בעבודה הם הרבה פעמים מרגישים שהם באיזשהו חוב כלפי המערכת שממשיכה להעסיק אותם וחלק מהדברים שעובדים מעלים זה שהם לא מעיזים לבקש בונוסים, עובדים שעות ארוכות יותר, וגם לפעמים מרגישים את שמצופה מהם לעבוד יותר שעות. ההיבט השני הוא שכולנו חיים בתוך עמנו, אין אדם אחד שלא רואה בסביבתו אנשים שאינם מועסקים כרגע, וזה מחלחל. חרדה מתאפיינת בכך שהיא מדבקת, אז החרדה התעסוקתית הזאת היא מחלחלת, הרבה אנשים מרגישים שאם בעבר הם היו יכולים למצוא עבודה אחרת מיד היום הם אומרים שזו לא תקופה טובה לצאת לשוק העבודה, רואים מה קורה סביבם והחרדה מחלחלת גם אליהם, נאחזים בעבודה ומרגישים יותר מחוייבים וחסרי גמישות כי היא סופר חשובה ופה הגמישות נלקחת מהעובדים".

ד"ר אורן טנא, צילום: ג ד"ר אורן טנא | צילום: ג'וני קוניאק ד"ר אורן טנא, צילום: ג

המנהלים גם הם חווים את המשבר, מה עובר היום על המנהלים?

"המעסיקים גם בסוג של מצוקה כי אני יכול להגיד כמנהל היכולת לפקח ולבקר על מה שנעשה נפגעה משמעותית והחוויה היא של אובדן שליטה שמצטרפת לאי הוודאות הכוללת. מעסיקים נדרשים גם הם לספק תוצאות לבוסים, לשמר מסגרת עבודה, תפוקות והם עושים את זה בתנאים מאוד קשים. הרבה עובדים חשים שיש הרבה יותר מיקרו מנג'מנט אבל מעסיקים מרגישים שהם איבדו את היכולת לפקח".  

מה אם כך מנהלים יכולים לעשות בעניין?

"המפתח הוא גמישות, יצירתיות וגם פרואקטיביות. חשוב נורא לפעול ולא סתם לחכות שיגיע הקושי, לראות אותו ולקדם אותו. גמישות ויצירתיות כי יש המון דרכים בהן ניתן לשפר דברים בצורה משמעותית עבור הצוות. לפעמים החלטות קטנות כמו ששעות העבודה יתחילו בממשק עם שעות של ילדים בבית ספר (בזום) או שמפצלים יותר קבוצות עבודה כדי שמפגשים בזום יהיו יעילים שקובעים זמנים של פעילות משותפת שאינה עבודה. התעמלות, ארוחה משותפת, איוורור. יצירתיות פה היא שם המשחק. אני מכיר לדוגמא שעובדת הייתה במצוקה ובסוף כשתיווכה למעסיק שהיא חד הורית, לא מצליחה פיסית לתמרן בין המטלות, הפתרון היה שקצת שינו לה את שעות העבודה ודאגו לה לעוזר בשעות אחרות לבייביסיטר שהיא שילמה עבורה אבל העובדת פשוט נרפאה, זה היה פתרון קסם שסייע לה. כולם עוברת תקופה קשה, הצעד הראשון הוא לתת לגיטמציה לתחושות האלה".  

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות