קרב המיליונים בין סילבן אדמס לקבלן השיפוצים בדירה היקרה בישראל

סכסוך שמתנהל בחודשים האחרונים בבית המשפט המחוזי בתל אביב בין המיליארדר היהודי קנדי־ישראלי סילבן אדמס לבין הקבלן רן בן בסט מספק הצצה נדירה לבתים, ליצרים ולסכסוכים באלפיון העליון בישראל.

הסכסוך נוגע לשיפוץ נדיר בהיקפו, בעשרות מיליוני שקלים, שביצע בן בסט בדירה יקרה במיוחד שרכש אדמס על חוף הים בתל אביב ב־110 מיליון שקל, והוא חושף גם טענות לניסיונות לתרגילי מס לכאורה מצד אדמס.

אדמס מוכר בעיקר כמי שהביא לארץ את מירוץ האופניים ג'ירו ד'איטליה ואת מדונה להופעה באירוויזיון. את עיקר הונו ירש מאביו, איל הנדל”ן מרסל אדמס, שנפטר בשנה שעברה. הוא תרם עד כה בישראל מאות מיליוני שקלים, בין היתר לבתי חולים, לאוניברסיטאות ולמיזמים בתחום רכיבת האופניים.

אדמס עלה לישראל ב־2015, ושנה קודם לכן קנה מחברת עופר השקעות דירת “מעטפת” במגדל יוקרה ברחוב הרברט סמואל 10 בת”א, על הים. הדירה, שיועדה במקור לאייל עופר, נמכרה לאדמס באחת מעסקאות הנדל”ן הפרטי היקרות אי פעם. בתמורה קיבל פנטהאוז דופלקס בקומות 20‑21 בשטח של 1,000 מ"ר, מתוכם 150 מ"ר מרפסות.

סילבן אדמס והמדרגות שעלו מיליון יורו. “הקבלן עשה לי תרגיל עוקץ. כל המסים שולמו כדין” | צילום: כפיר זיו

הרכישה היתה רק הסיפתח להוצאות העתק של אדמס, והקרב המשפטי בינו לבין הקבלן מלמד איך נראה “שיפוץ” שעולה עשרות מיליוני שקלים. כך, למשל, המדרגות שמחברות בין שתי קומות הדירה עשויות מזכוכית מיוחדת שיובאה ממחוז אומבריה באיטליה תמורת כ־700 אלף יורו (לא כולל שינוע והתקנה, שאחריהם כבר מדובר ב־4 מילון שקל). האדריכלית אירמה אורנשטיין, שתכננה את הדירה, סיפרה בעבר כי מדובר ב־220 פיסות זכוכית במשקל כולל של 6 טונות, והן “הולבשו” זו על זו כך שהנוף ישתקף בהן בכל שעה של היום באופן שונה.

גופי התאורה יובאו מאוסטריה ומגרמניה בעלות של כ־10 מיליון שקל, והם יודעים לשנות את התאורה כך שתלווה אדם שמתקדם לאורך החלל. 6 מיליון שקל הושקעו בריהוט, ומגרמניה הוזמנה קונסטרוקציית אלומיניום למרפסת דק עץ שעליה נבנה מטבח חיצוני.

אדמס, חובב אופניים מושבע, התקין בדירה גם מערכת לוויסות חמצן בעלות של כ־200 אלף דולר, ובנה למעשה "גן עדן" לרוכבים מקצוענים, כולל חדר אימונים שמדמה רכיבה בהרים עם חמצן דליל. המערכת שהותקנה בבית נועדה להפחית את החמצן בארבעה חדרים שונים: בחדר הכושר, חדר האירוח לספורטאים, חדר השינה וחדר הטלוויזיה. עוד כ־160 אלף יורו הושקעו במערכת אופניים לאימונים שמדמה רכיבה על כביש מהיר ומאפשרת רכיבה במהירויות אדירות בתוך הבית (משקלה, כדי לסבר את האוזן, כ־2.5 טונות).

אחרי כל אלה נבנו בדירה מערכות אקוסטיות לבידוד רעש, חדר מכונות בממ”ד ואפילו מעין “רצפה עם קפיצים” כדי למנוע רעידות ממתקן האופניים שעלולות אף לעבור לעמודי התמך בבניין.

רן בן בסט. תובע 30 מיליון שקל | צילום: צילום ארכיון

“בן בסט ניפח חשבוניות”

כל אלה לא הסתיימו בשלום. במאי 2020 תבע אדמס את קבלן השיפוץ בן בסט ודרש ממנו להחזיר לו 36 מיליון שקל, בטענה כי הציג לו מצגי שווא והסתיר ממנו מידע בדבר העלויות האמיתיות של העבודה. אדמס טוען כי לא ידע בזמן אמת מהן העלויות האמיתיות של הבנייה, השירותים והציוד שסופקו עד שהבחין, בשלב מאוחר יותר, כי אלו “החלו להרקיע שחקים”.

בן בסט הגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד, וציין כי "הדירה נבנתה באיכות הגבוהה ביותר הקיימת, תוך שכל משאלת לב, גחמה או דרישה כלשהי מצד מר אדמס, אשתו או האדריכלית מטעמו, נענות ומבוצעות על הצד הטוב ביותר".

בן בסט טוען גם כי סייע לאדמס במו"מ לרכישת הדירה, והצליח להביא להפחתה של כ־40 מיליון שקל מהמחיר, ללא תמורה. לאחר מכן קיבל לידיו את האחריות המלאה לכל עבודת השיפוץ, כולל בחירת הספקים, התשלומים לקבלנים ולקבלני המשנה ורכישת הציוד.

בחוזה סוכם כי בן בסט יעביר לאדמס מראש את התקציב הכולל ואדמס יאשר אותו. ההסכם חולק לשלושה שלבים שאדמס היה צריך לאשר כל אחד מהם כדי לוודא שאין חריגות. לפי ההסכם, שכרו של בן בסט יהיה עמלה של 12% מהעלויות בפועל של כל הפרויקט כפי שיאשר אותן אדמס. על הפרשנות של סעיף זה מתקוטטים כיום השניים בבית המשפט.

לטענת בן בסט, בתביעה שהוגשה באמצעות משרד עורכי הדין עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות', הסכום שאדמס אישר לתשלום עבור עלות הפרויקט הוא 81.8 מיליון שקל, ובתוספת העמלה של 12% הוא מגיע ל־91.6 מיליון שקל. בפועל, לטענתו, אדמס שילם לו רק 62.3 מיליון שקל. לפיכך, הוא תובע את אדמס בכ־30 מיליון שקל.

מנגד טוען אדמס, באמצעות עו"ד עופר צור ממשרד גורניצקי ושות', כי בן בסט רימה אותו וניסה "לעשות עליו קופה". לטענתו, הוא נפל קורבן ל"תרגיל עוקץ" של בן בסט, שניפח באופן פיקטיבי את עלויות הבנייה, החומרים והאביזרים כדי להגדיל את העמלה שלו.

אדמס טוען עוד כי הדירה נמסרה לו על ידי בן בסט באיחור של כחצי שנה וכי גילה בה ליקויים רבים, שאותם דרש לתקן כתנאי להמשך התשלומים. בשלב הזה שכר אדמס רואה חשבון שיבחן את העלויות בפועל של הפרויקט לצורך התחשבנות, אולם בן בסט, לדבריו, סירב להעביר את האסמכתאות הנדרשות והחל לדרוש עוד כסף. במקביל, נטען, בן בסט מנע מהספקים וקבלני המשנה למסור לאדמס מידע על עלות השירותים והמוצרים שסיפקו כדי "למנוע חשיפת העוקץ שהוא ביצע כלפיו".

לטענת אדמס, העלויות הריאליות נאמדות בכמחצית מהסכום שדרש בן בסט, ש“ניפח” בכזב חשבוניות של ספקים ובכך גזר קופון, "שהרי ככל שהעלויות 'שמנות' יותר, שכרו גבוה יותר".

לטענת אדמס, "בן בסט עשה בפרויקט ככל העולה על רוחו, תוך הפרתו הגסה והחוזרת של ההסכם בין הצדדים, והכל מתוך תאוות בצע, חמדנות וניסיון להתעשר על גבו של מר אדמס שלא כדין".

בן בסט לא נשאר חייב. בכתב ההגנה הוא טוען כי אדמס "מפריח האשמות שווא בלתי מבוססות... במקום לשלם את המגיע לנו עבור דירת הפאר שבנה לעצמו, אדמס החליט לעשות שימוש במשאבים האינסופיים שלו ופשוט להתעלל ולרמוס את הנתבעים".

בן בסט טוען בתביעת הנגד שלו כי אפילו אם ילך לשיטתו של אדמס, מסכימת החשבוניות שהוא שילם לצדדים שלישיים ובתוספת העמלה שלו, הסכום הכולל מגיע לכ־65 מיליון שקל, שזה יותר מהסכום שאדמס העביר לו עד כה. זאת, בלי הוצאות נוספות שנדרש בן בסט לשלם, עלויות עבודה ועמלות שלטענתו הוא זכאי להן גם במקרים שבהם אדמס שילם ישירות לספקים, היות שהוא זה שטיפל בהתקנה. בן בסט טוען כי אדמס ירד לפרטים, בחן כל דרישת תשלום, ביקש להבין לעומק וידע גם להתמקח, כך שטענותיו כיום הן מיתממות.

לדברי בן בסט, "זה שזועק ש'נעקץ' בקולי קולות, הוא זה שבפועל נמנע מלשלם ונוהג כאחרון החייבים. מר אדמס סבור ככל הנראה שיוכל להתגורר באחת הדירות היקרות והמפוארות בישראל ולהתהדר בכל כלי תקשורת שרק יסכים לראיין אותו בדירת הפאר שלו, ומנגד, לא רק שלא ישלם לקבלן שבנה את דירתו, אלא יגיש תביעה נגדו, יכפיש את שמו וינסה לסחוט כספים נוספים, ולו על מנת שיוכל לתרום כספים אלה (לטענתו) ולהמשיך לפאר את שמו, הפעם על חשבון הקבלן. אין גבול לציניות ולבושה".

לפי שעה, הרבה דם רע זורם בין הטייקון לבין הקבלן. גישור שאליו נשלחו לפני כמה חודשים נכשל. הסכסוך חזר לבית המשפט, ובשבוע הבא עתיד להתקיים דיון בתיק.

בין מאות המסמכים שהגיש בן בסט לבית המשפט ישנן גם תכתובות מייל ששלח אדמס, מהן עולה לכאורה התנהלות בעייתית שלו בכל הנוגע לענייני מס. בן בסט טוען כי מהמיילים עולה שאדמס ניסה לחמוק מתשלום מלוא המס והמע"מ הנדרשים כחוק במהלך הבנייה, ולצורך כך ביקש מכמה ספקים שלא להצהיר על העלות המלאה של רכישותיו או לפצל את הסכמי ההתקשרות שלו.

“לחמוק מתשלום מע”מ”

לטענת בן בסט, התכתובות “מלמדות על ניסיונותיו של אדמס להתנהל בהתנהלות כספית בעייתית, בלשון עדינה". לדבריו, "על מנת להתחמק או לכל הפחות להפחית את תשלומי המע"מ והמכס, אדמס ניסה שוב ושוב לגרום לספקים מחו"ל (להם הוא שילם ישירות) להצהיר על מחיר נמוך של טובין מזה ששולם בפועל".

להוכחת טענותיו צירף בן בסט מיילים שנכתבו על ידי אדמס. כך, למשל, במייל ששלח אדמס בתחילת אוגוסט 2015 לספק מערכת האופניים נכתב: "אני מבקש את שיתוף הפעולה שלך בהקטנת חבויות המס והמע"מ הישראליים. אנו יכולים להשיג זאת על ידי הקצאת ערכים נמוכים יותר לפריטים שנשלחים. זה לא ישפיע על מחיר הרכישה בפועל ולא על הכספים שיועברו. אני יכול להגן עליך באמצעות מכתבים צדדיים נדרשים כדי לאשר את מחיר הרכישה המלא”. הספק ענה לו: "למרבה הצער, לא נוכל לאפשר ערכים שונים בחשבונית ובתשלום המתקבל עקב עניינים משפטיים ומיסויים ומדיניות החברה".

דוגמה נוספת להנחיה שנראית לכאורה בעייתית מופיעה במייל ששלח אדמס לספק שהיה אמון על מכירת הציוד והמתקנים לחדר הכושר בדירה. "חשוב: אל תצהיר על השווי של כל החוזה, היות שהמע"מ ישולם על פי ההצהרה. ניתן להכריז על עלותם הנומינלית הסבירה של האופניים והמחשוב, במטרה לחסוך מע"מ. היות שנתתי לך פיקדון בקנדה, רני (בן בסט) יכול להתקשר איתך בסכום נמוך (העלויות הנומינליות) ולהפחית את המע"מ בהתאם. השווי בחוזה עם רני חייב להיות 'הגיוני' כדי שהרשויות הישראליות לא יטילו ספק בתמורה ששולמה עבור הסחורה", נכתב במייל.

במייל נוסף מ־2014, שהוגש לבית המשפט על ידי בן בסט, כותב לו אדמס בקשר לספק מערכת ויסות החמצן: "חשבתי שנוכל לפצל את החוזה כך שרק החלק שהוא (הספק) מתקשר איתך יצריך תשלום מע"מ. אני יכול לקבל חוזה שירות קנדי על השאר, שאני אשלם לו פה".

אדמס, מנגד, מבקש לשים את המיילים בהקשר הנכון. לגרסתו, בקנדה חוקי המס שונים מבישראל, ומע”מ משולם רק על רכישת מוצרים ופריטים ולא על עבודה ושירותים, דבר שלא היה מודע אליו. זו הסיבה, לדבריו, שניסה לבדוק ולשאול כיצד ניתן לחסוך את התשלום העודף. כאשר הובהר לו שהחוק שונה, טוען אדמס, הוא לא התעקש על כך ושילם את הנדרש כחוק.

בתגובה לכתבה נמסר מטעמו של אדמס: “סילבן אדמס הוא פילנתרופ שתרם עד היום קרוב לחצי מיליארד שקל למטרות חברתיות וציבוריות. הניסיון המופרך של הקבלן רני בן בסט לחבל בשמו הטוב באמצעות הכפשות כוזבות לא יצלח. מדובר בפייק ניוז מהסוג הנמוך ביותר. בן בסט ניצל באופן ציני, פסול, מקומם ועז מצח את העובדה שאדמס היה תושב קנדה שלא הכיר את עלויות הבנייה בישראל וסמך עליו בעיניים עצומות. בן בסט ביצע לאדמס תרגיל עוקץ בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים, שבמסגרתו הגיש חשבונות מוכפלים ומשולשים באופן פיקטיבי ביחס לעלויות האמיתיות תוך שהוא מכניס את ההפרשים לכיסו הפרטי. הנחיותיו בהתכתבויות עם ספקים היו ברורות: האחריות על חוזים הוטלה על בן בסט, כולל היבוא ותשלומי המע”מ בישראל, ואדמס שילם את התשלומים במלואם. אדמס שילם את כל המסים הקבועים בחוק ועבור כל השירותים והפריטים שנרכשו כפי שנדרש ממנו על ידי בן בסט”.

אדמס הדגיש כי יתרום את כל כספי התביעה לטובת הציבור, וכי "כל מטרת התביעה למנוע מהקבלן בן בסט לרמות ולעקוץ עולים חדשים נוספים, כפי שעשה גם לאדם נוסף לפני".