עשר הסכנות בשלטון של נתניהו עם החרדים והכהניסטים

הפעם הקלישאה היא אמת, והבחירות מחר הן באמת הגורליות ביותר בתולדות המדינה. והן גם תקדימיות: לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל נמחק השמאל כאלטרנטיבה שלטונית.

המקום היחיד שהשמאל עדיין בועט זה בפנטזיה ובתעמולה של בנימין נתניהו. זה אני או לפיד השמאלני, זועק נתניהו כדי לשלהב ולדרבן את הבייס לבוא לקלפי. אלא שלפיד הוא שמאל כמו שסמוטריץ' הוא דמוקרט והחרדים הם ימין. השמאל איבד את שני תפקידיו ההיסטוריים והמסורתיים: גם כאלטרנטיבה וגם כשק אגרוף.

בבחירות מתמודדים זה מול זה שני סוגי ימין. הימין הביביסטי ושותפו הימין הכהניסטי. ומולו, הימין הממלכתי יותר, החילוני יותר, שמורכב מגדעון סער, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן, בהנחה שבנט לא מזגזג לחיקו של נתניהו.

קיימים שני הבדלים עיקריים בין המתחרים: כתב האישום והשותפים. נתניהו רץ עם שלושה כתבי אישום ועם שני שותפים מובטחים - החרדים והכהניסטים. הימין הממלכתי, לעומתו, נטול כתבי אישום ושותפיו הם המרכז הפוליטי, בעיקר יאיר לפיד.

למקרה של ניצחון הברית נתניהו־חרדים־כהניסטים בבחירות היום יש להיערך לעשר סכנות, מחירים ותחזיות שצפויים מהקואליציה הזו.

1. ה"יהודית" תגבר על ה"דמוקרטית"

 

נתניהו מחובר לחרדים ולימין הדתי הקיצוני. ההרכב הזה ימשיך לדחוף את זהותה של ישראל מהקוטב הדמוקרטי לקוטב היהודי. המטוטלת שמגדירה את המדינה כ"יהודית ודמוקרטית" תיטה יותר ויותר לכיוון היהודי. צביונה הדמוקרטי ימשיך להישחק בגלל התיאבון הבריא של החרדים והכהניסטים לתקציבים, לחקיקה, לתורת ישראל, לשטחים.

לצמצום המרחב החילוני־הדמוקרטי יש ויהיו השלכות דרמטיות. בין היתר: כלכלה שתתקשה לתחזק מספר גדל והולך של בחורי ישיבות נטולי השכלת ליבה ותעסוקה; המשך שליטת החרדים במשרד הפנים, בוועדת הכספים וברבנות הראשית; הגברת ההתעמרות בקהילות הרפורמיות ובמיוחד בגויים - מבקשי עבודה ועובדים זרים; המשך הפגיעה בלהט"בים; מאמצי הפרדה במרחב הציבורי כרחצה נפרדת, שירת נשים וכיו"ב; המשך הפגיעה בשוויון מול אזרחי המדינה הלא־יהודים. חוק הלאום שתלוי ועומד בבג"ץ הוא הסנונית הראשונה.

העדפת היהדות על פני הדמוקרטיה פירושה שחיקת הערכים האוניברסליים ובראשם מחויבות לזכויות האדם, לטובת ההתכנסות פנימה ולבדלנות דתית־גזעית.

2. חיסול המשפט ואלה שהגישו אותו

 

המטרה המרכזית של ממשלת נתניהו תהיה חיסול המשפט הפלילי והמערכת שהגישה אותו. ובעברית תקנית יותר של נתניהו: רפורמות במערכת המשפט. הנאשם יתקן את המשפט. הימין הביביסטי ושותפו הימין הכהניסטי צפויים לקדם את יוזמות חיסול משפט נתניהו: חוק צרפתי, פסקת התגברות, חסינות. מפלגת הציונות הדתית שהתנדבה להוביל את כוח החילוץ, מביאה עמה סדר יום משפטי שכולל את חיזוק המשפט העברי, וגם את האג'נדה האמיתית שלה: טיפולי המרה ללהט"בים, הפרדת יולדות יהודיות מערביות בבתי חולים, שחרור יגאל עמיר, עונש מוות למחבלים ועוד. טוב, לא מיד, אבל כניסתם לכנסת של סמוטריץ' ובן גביר היא בהחלט הצעד הראשון לכל הטוב הזה שמכוון לכינון הסנהדרין והקמת בית המקדש.

נתניהו יחתור למינוי יועץ משפטי ופרקליט מדינה שיסייעו לביטול משפטו. ואם יוזמות החקיקה והמינויים לא יעלימו את המשפט, ימשיכו תומכיו לרדוף את נציגי התביעה ולאיים על עדי מדינה ועדי תביעה. הם ימשיכו לחפש איך ללכלך את השופטים, והוא ימשיך להתעלל בוועדה למינוי שופטים באמצעות מינוי נציגים מסוגה של אסנת מארק.

3. המשך שלטונו של נאשם בפלילים

 

בחירת נתניהו פירושה זיכויו בעיני בוחריו, שלא סופרים את כתבי האישום נגדו. השבט אמר את דברו. גם אם נקבל את תקדימיות כתבי האישום ואת התחושה האותנטית של נתניהו שהחמירו עמו - תגובתו בהאשמת היועץ המשפטי והפרקליטות בתפירת תיקים ובמזימה פוליטית להפילו, היא לא פחות מפוטש נגד מוסדותיה הממלכתיים של המדינה.

מנהיג מהימין לא אמור להקריב את המדינה למענו. בעיקר הוא אמור למנוע ממנה את הבושה בעצם כהונת ראש ממשלה שמבלה זמן רב ויקר על ספסל הנאשמים.

את אשמתו או את חפותו של בנימין נתניהו יקבע בית המשפט, אבל העובדה שנאשם בפלילים נבחר שוב (ושוב) לעמוד בראש ממשלת ישראל, תיחקק לנצח כאות קין על מצחה של מדינת ישראל.

4. המשך שלטון הנאמנים אישית למנהיג

 

מדי פעם מהגג נתניהו על שיפור באיכות הירודה של כוח האדם שסובב אותו, אבל ספק אם יחרוג מהדפוס שקיבע שלפיו הנאמנות האישית כלפיו היא תנאי לקבלת מינויים ותפקידים בצמרת השלטונית. אמיר אוחנה, דוד אמסלם, מירי רגב, מיקי זוהר, אסנת מארק הוקפצו לתפקידי מפתח בלי קשר למיקומם ברשימה, לכישוריהם או להתאמתם. נתניהו יכול לרסק את הנורמות, את המינהל התקין, את גבן של הרשויות, רק בעזרת נאמנים חסרי מעצורים. וגם, בחסות סדר יום חדש שמנומק בתיאוריות של גדי טאוב ואבישי בן חיים על הגמוניות ואליטות ישנות וחדשות. אלא שאמסלם ורגב אינם מהפכנים שמקדמים בשורה חברתית. הם מבקשים לסייע למנהיגם להימלט ממשפט כדי לשמר את שלטון הליכוד, את שלטונם שלהם ושל מקורביהם.

5. המשך שלטון שרה ויאיר

 

שמה של שרה נתניהו עולה שוב ושוב כמנהלת לשכת התעסוקה בבית ראש הממשלה. כזו שמחליטה לאשר או לפסול מינויי מפתח בפוליטיקה ובשירות הציבורי. והעדויות האלה מתחרות רק בריבוי העדויות על תיאבונה למתנות, על נקמנותה באלה ש"הפרו" את אמונה ועל התעמרותה בעובדי מעון ראש הממשלה. התעמרות שקיבלה תוקף של פסק דין. אין מצב שריבוי עדויות וראיות בארבעת התחומים - מינויים, חמדנות, נקמנות והתעמרות - יחברו כולן למזימה שקרית גדולה.

המשך שלטון נתניהו הוא גם המשך שלטון שרה. ולצדם הבן יאיר שמרסס רעל מקלדת לכל עבר. שמטריף את האבא ביחד עם האמא. בחרת ביבי - קיבלת גם את שרה ויאיר. שלושה במחיר של אחד. ואת מחיר המבצע נמשיך כולנו לשלם. נתניהו, האדם והפוליטיקאי המוכשר והמשכיל, סטה בהדרגה אל המדרון התלול של הדורסנות חסרת המעצורים שמאפיינת אותו היום. והסטייה הזו עוברת בשלוש תחנות חשובות: ארתור פינקלשטיין - הקמפיינר האמריקאי שלימד אותו לפלג, לשסות ולשקר - המשפחה הגרעינית וכתבי האישום. הבחירה בו תנציח את המשך שלטון המשפחה הזו.

6. המשך שלטון השקרים

 

נתניהו הפך את השקר לכלי עבודה זמין בארגז הכלים שלו. החל מהשקרים הפשוטים ביותר כמו הערבים נוהרים לקלפיות או יש תקציב מדינה. הערבים לא נהרו ואין תקציב מדינה, אבל הוא מסוגל להישיר מבט לעיניה של יונית לוי ולהגיד חד וחלק יש תקציב מדינה. שחור הוא לבן ולבן הוא שחור.

ליד השקרים העובדתיים, ישנם השקרים הפוליטיים מהסוג שבכוונתו למלא את הסכם הרוטציה "בלי טריקים ובלי שטיקים". כששומעים את זה, אז בטוחים שכל מה שיבוא אחרי ההתחייבות הזו זה רק טריקים ושטיקים. סוג שקרים נוסף ומסוכן במיוחד הוא שהיועץ המשפטי והפרקליטות "תפרו תיקים כדי להפיל ראש ממשלה מהימין". גם אם כתב האישום לא חף מבעיות, הוא לא נולד במתפרה, ובוודאי שלא מתוך כוונה להפיל ראש ממשלה. השקר הזה מפרנס טענה שקרית נוספת של נתניהו והיא שהתובעים אותו - הם המושחתים. עד לשם הוא מוכן ללכת כדי להפוך את העולם: אני המושחת? אלה שתבעו אותי הם המושחתים.

וכמובן השקר שעליו הצבענו כאן: לכנות "ימין אמיתי", "ימין על מלא" חבורת שותפים שהמדינה היא כלי לסיפוק צורכיהם האישיים והאידיאולוגיים. זה כבר לא שקר, זו הונאה.

ולמה נתניהו התאהב בשקר? כי ככה תומכיו ונאמניו אוהבים אותו. כי הם מאמינים לו. כי "ארץ נהדרת" אוהבת את תחמנותו הממזרית. כי חברו הטוב דונלד טראמפ הפך לנשיא המעצמה הגדולה בעולם בלי שזה יפריע לו.

7. המשך ריסוק השירות הציבורי

 

נתניהו לא מתמקד רק במשרד המשפטים ובוועדה לבחירת שופטים שאת מה שהוא חושב עליה, ביטא במינוי נציגותיו לוועדה מירי רגב ואסנת מארק. בהשראתו, משתולל הפיל ישראל כץ בחנות החרסינה של האוצר כפי שהעידו שאול מרידור וקרן אייל־טרנר. נתניהו רואה בשירות הציבורי כלי שאמור לשרתו. והוא תובע גם ממנו, כמו משריו, נאמנות. כך למדנו מסיפור מינויו של ראש המוסד. נ', סגן ראש המוסד, אמור היה להתמנות, אולם כשהתעורר ספק האם נאמנותו היא רק למדינה, או גם למשפחה, הוא נבעט לטובת יוסי כהן שנשבע אמונים לשתיהן. כהן לפחות התגלה כמינוי טוב. את מבקר המדינה ונציב שירות המדינה סירס נתניהו במינויים חיוורים שלא יאיימו עליו ולא יערימו מכשולים מיותרים על דרכו. ועכשיו פניו לשני המינויים הדרמטיים ביותר עבורו ־ פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה.

8. המשך טיפולי ההמרה לתקשורת

 

גורלו של נתניהו נשזר ומוכרע בתקשורת. התמכרותו לתקשורת וכמיהתו לאהבתה סיבכו אותו מצד אחד בפלילים ומצד שני הן אלה שעשויות להבטיח את המשך שלטונו. וסיפורו של גורל הוא בעיקר צחוק הגורל. נתניהו עומד לדין על מעורבות פלילית לכאורה בשני כלי תקשורת, וואלה וידיעות אחרונות. האבסורד הוא שדווקא בהם כשל בניסיונותיו לקבל סיקור חיובי. לעומת זאת, צלחה דרכו בגיוס כלי תקשורת אחרים. במיוחד ישראל היום, ערוץ 20, הפרשנים המובילים בחדשות 12 ובגלי צה"ל ושורה נוספת של עיתונאים ומגישים. הוא בהחלט הצליח להעלות למגרש הרכב גדול של תקשורת ימנית, מול התקשורת שנגדו שהולכת ומידלדלת. אבל הוא ובנו יאיר עדיין רואים בקיני ההתנגדות תותחים רבי־עוצמה ששולטים בסדר היום וגרוע מזה - במערכת המשפט.

אם נתניהו ייבחר, הוא צפוי להגביר את מאמציו. לחזק את נבחרתו, להחליש את היריב. זה יכול להיות במגוון דרכים, אלא שהפעם הוא צפוי להיזהר ולבחור באלה שאינן מובילות לחדרי החקירות.

9. המשך שלטון יחיד

 

מכל העולה עד כה, מסתמן הכיוון המסוכן ביותר של המשך והעמקת שלטון היחיד של נתניהו. כיוון שמסתנכרן עם המשך פירוק מנגנוני ההגנה שאמורים למנוע מדמוקרטיה להידרדר לדיקטטורה: המשפט, התקשורת, שומרי הסף, השירות הציבורי.

מגמה זו נתמכת בסילוק אנשים חזקים, עצמאיים וישרי דרך מתפקידי מפתח ומסביבת יועציו הקרובה. נתניהו מקיף עצמו בנאמנים, משרתים, בריונים ויס־מנים. נתן אשל הוא הקפסולה המזוקקת של כל החבילה הזו. מי שלא מתיישר - מסתלק או מסולק, מושלך הצדה, מוקע, נענש.

סיור באתרי נתניהו והליכוד מגלה שהסנטימנט החזק ביותר של תומכי הבייס כלפי מנהיגם הוא אהבה. אהבה עזה לאבא, למנהיג, למלך. ולצדה שכנוע עמוק שאין עוד מלבדו. מבחינתם הדמוקרטיה היא ישות נסבלת כל עוד היא לא מפריעה למנהיג. וכשהמוסדות הדמוקרטיים מרימים ראש, הם מיד מסומנים כבוגדי שמאל שמצווה להשמידם. ואם צריך, נתניהו ישכנע את תומכיו שהבחירות זויפו ונגנבו במידה שלא ינצח. והם יאמינו כמו לשאר השקרים.

הצד השני של מטבע האהבה לנתניהו היא השנאה לכל מי שלא נתניהו. שיח האהבה/שנאה שמפלגת את העם, היא המורשת המסוכנת שמנחיל כאן נתניהו. שיח שמבסס את שלטון היחיד שלו ביחד עם איומים ואלימות ממש כלפי כל מי שיסכן את המשכו.

10. הברית עם הגזענים הכהניסטים

 

סכנת החבירה למפלגת עוצמה יהודית הוזכרה בפרקים הקודמים, אבל היא בהחלט זכאית לכותרת נפרדת. סמוטריץ' ובן גביר הם זאב גזעני־כהניסטי בעור של כבש משפטי, שצלח את בג"ץ, ועכשיו אולי גם את אחוז החסימה ואת הכניסה לממשלה. החבורה הזו, שבהדרגה ייחשף פרצופה האמיתי, היא סכנה מוחשית לחברה הישראלית שכבר הורעלה בזיהום הגזעני ונאבקת עמו, לא תמיד בהצלחה.

הסכנה עכשיו היא שעליונות הגזע היהודי, עליונות ההלכה, שנאת הזרים והלהט"בים יקבלו לגיטימציה ותהודה מוגברות בחסות נתניהו. בן גביר מתקרב למעמד החבר ה־61 בקואליציית נתניהו, ופראייר הוא לא. אל תתרשמו מהמלל הדביק של אהבת ישראל שבו הוא יטביע אותנו. האהבה הזו היא מכבסה משוכללת של שנאה ואלימות.