אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
שקיפות היא צעד ראשון לשיקום אמון הציבור בכנסת צילום: מיקי נועם אלון

פוליטי כלכליסט

שקיפות היא צעד ראשון לשיקום אמון הציבור בכנסת

הממשלה היוצאת הואשמה בניהול פוליטי של משבר הקורונה והכנסת אופיינה בקיטוב פוליטי משתק ובעיקר רעיל. קוד אתי חדש, גניזת הכספים הפוליטיים והגברת השקיפות יהיו צעדים בוני אמון בין יושבי הבית ובינם לאזרחי ישראל

24.03.2021, 06:22 | צבי זרחיה

הכנסת ה־24 תכונן באירוע חגיגי ביום שלישי, 6 באפריל. נשיא המדינה ראובן ריבלין וראש הממשלה בנימין נתניהו ישאו נאומים נרגשים. אבל כל המילים היפות לא יסתירו את העובדה שהכנסת והממשלה סובלות מבעיות קשות, בשלל תחומים. אם הממשלה החדשה שתקום לאחר הבחירות תרצה לחולל פה שינויים של ממש, מוטב שתכלול בהם גם תיקונים משמעותיים הנוגעים לנבחרי הציבור עצמם.

בשמונה השנים האחרונות, ובמיוחד בשנתיים האחרונות שבהן התחלפו שלוש קדנציות של הכנסת, הח"כים נמנעו מעיסוק בהגברת השקיפות, בחידוד ניגודי עניינים וכן בסוגיות הנפיצות באמת - שכר חברי הכנסת והכספים הקואליציוניים. "כלכליסט" ממפה שישה נושאים מרכזיים הטעונים פעולה חקיקתית מהירה.

קראו עוד בכלכליסט

1. קביעת קוד אתי חדש לח"כים: הכנסת פועלת כבר עשרות שנים בלא קוד אתי מעודכן. ב־2003, בעקבות פרשת ההצבעות הכפולות, מינה הנשיא ריבלין - אז יו"ר הכנסת - ועדה ציבורית לקביעת קוד אתי חדש. הוודעה, שבראשה עמד השופט והיועמ"ש לשעבר יצחק זמיר, הגישה את המלצותיה ב־2006, אך אלה מעולם לא אושרו על ידי הכנסת. ב־2013 דנה ועדת הכנסת בהמלצות, אך נמנעה מלאשרן בעקבות שורת הסתייגויות שהגישה סיעת קדימה. ב־2013 ו־2014 ניסו הח"כים מיקי רוזנטל מהעבודה וצחי הנגבי מהליכוד לקדם את אישור הקוד האתי, אך בלא הצלחה. כיום, 18 שנה לאחר הקמת ועדת זמיר, אף אחד בכנסת לא עוסק בכינונו של קוד אתי החדש.

כנסת ישראל, צילום:  Shutterstock כנסת ישראל | צילום: Shutterstock כנסת ישראל, צילום:  Shutterstock

יוחנן פלסנר, לשעבר חבר כנסת מטעם קדימה וכיום נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, אומר כי "חייבים להוביל את אישורו של קוד אתי חדש לחברי הכנסת. זה לא צריך להיות נושא לפי חלוקה של קואליציה ואופוזיציה. אפשר לערוך שינויים בהמלצות שהוגשו בזמנו על ידי זמיר אבל יש לקבוע קוד אתי חדש ורלבנטי למציאות העכשווית, שיסדיר את האסור והמותר לח"כים - כמו גם את הנורמות הראויות, בוודאי בכל הנוגע להשתתפותם באירועים, קבלת מתנות ועוד".

2. קוד אתי חדש לשרים: הכנסת לא לבד - גם הממשלה פועלת בלי קוד אתי מעודכן. ב־2006 מינה ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט ועדה לקביעת קוד אתי לשרים. בראשות הוועדה עמד נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר והשתתפו בה פרופ' אסא כשר ופרופ' רות גביזון. בין היתר, הוועדה המליצה ששר יחוייב להתפטר אם הוגש נגדו כתב אישום. הממשלה דחתה את המלצות הוועדה. ב־2009, נתניהו מינה את שר המשפטים דאז יעקב נאמן לגבש קוד אתי חדש לשרים. אף שהיה מרוכך מהמלצות שמגר, גם הוא לא אושר.

פרופ' סוזי נבות, מרצה למשפט חוקתי במכללה למינהל שהיתה חברה בועדת זמיר, אמרה אתמול ל"כלכליסט" כי "אין כללי אתיקה מעודכנים לחברי כנסת ולממשלה בכלל, פרט לכללי ועדת אשר (כללים מיושנים לגבי התנהגות השרים, צ.ז). עובדה זו הופכת כל אירוע לפלילי או לא פלילי, אסור או מותר, שחור או לבן. ברגע שאין קוד אתי לשרים - אם יש נושא שהוא לא פלילי אז אין מי שמטפל בהתנהלות הלא תקינה".

3. הפקעת סמכותם של הח"כים לאשר את שכרם ותנאיהם: האופן שבו מאשרים בישראל את תנאי נבחרי הציבור הוא מקרה מובהק של חתול השומר על השמנת - שכן הח"כים מחזיקים בידיהם את הסמכות האחרונה לקבל החלטות על שכרם ותנאיהם. בעבר הוקמה ועדה ציבורית שלפי חוק יכולה להמליץ בלבד על שינוי השכר, אבל חברי הכנסת יכולים לערער בפניה על המלצותיה. אם הוועדה מתנגדת פעמיים לדרישת הח"כים למשל להעלות את שכרם, ועדת הכנסת יכולה להפוך את החלטת הוועדה הציבורית. כיום אין ועדה פעילה כזו, לאחר שהוועדה הקודמת בראשות פרופ' חיים לוי סיימה את כהונתה. ועדה זו הציעה ב־2015 ששכרם של חברי הכנסת יוצמד למדד המחירים לצרכן, ולא לשכר הממוצע במשק - אבל הח"כים לא קיבלו את המלצתה.

פלסנר סבור כי "לא יכול להיות מצב שבו חברי הכנסת יקבעו לעצמם את שכרם ותנאיהם, ויש לכך השלכות רוחב. אפשר לדון בהרכב הוועדה ובהליכי המינוי שלה, אבל יש לאפשר לה לפעול בעצמאות והחלטותיה צריכות להיות מחייבות. ייתכן שיש מקום לקבוע אפשרות שבה הוועדה הציבורית תשקול מחדש את המלצותיה, אבל לא יכול להיות שבשורה התחתונה הח"כים יקבעו לעצמם את השכר". 

מליאת הכנסת, צילום: מיקי נועם אלון מליאת הכנסת | צילום: מיקי נועם אלון מליאת הכנסת, צילום: מיקי נועם אלון

4. הצהרות הון ומניעת ניגודי עניינים של הח"כים והשרים: כיום, הצהרות ההון של חברי הכנסת חסויות ומופקדות בכספת של יו"ר הכנסת, בעוד אלו של השרים וסגניהם מופקדות אצל מבקר המדינה.

במצב כזה, בכלל לא בטוח שכל הח"כים אכן מצהירים על כל הונם. לאחר פתיחת החקירה הפלילית נגד השר והח"כ לשעבר בנימין בן אליעזר, התברר כי הוא לא הצהיר על כ־575 אלף דולר שנמצאו בכספת שלו בבנק דיסקונט בירושלים - ושהיו לפי החשד כספי שוחד שקיבל. פלסנר מציע שהיועץ המשפטי של הכנסת יבדוק את כל הצהרות ההון - ויעיר לח"כים בהתאם. עם זאת, פלסנר סבור שאין לחשוף את הצהרות ההון של הח"כים.

אשר למניעת ניגודי העניינים, הכנסת סירבה לאשר בעבר הצעת חוק שהגיש ח"כ רוזנטל, שתחייב את הח"כים לחשוף את ניגודי העניינים שלהם ושל בני משפחותיהם. למשל, שאם לח"כ יש חבר טייקון, יהיה עליו להצהיר על כך בפומבי.

5. הגברת השקיפות בעבודת הלוביסטים: ב־2008 נחקק חוק הלוביסטים, ביוזמתם של הח"כים שלי יחימוביץ' וגדעון סער, אולם החוק מלא בפרצות. כך למשל, הוא לא חל על פעילות לובינג מחוץ למשכן הכנסת, כמו גם על פעילות לובינג מול שרי הממשלה במשרדיהם ומול פקידי המדינה. יחימוביץ וח"כ דאז רועי פולקמן הגישו ב־2017 את הצעת "חוק המאעכרים", שמחילה את הגדרות והגבלות הלוביסטים על פעילות לובינג גם במשרדי הממשלה וברשויות השלטון. בהיעדר רוב, החוק לא עלה להצבעה בכנסת. כפי שחשף "כלכליסט" באחרונה, היועץ המשפטי של משרד האוצר עו"ד אסי מסינג פירסם הנחיות לעבודת פקידי המשרד מול לוביסטים. הנחייתו תקפה רק למשרד האוצר ולא ליתר משרדי הממשלה. לפיכך, על היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לקבוע כללים ברורים שיחולו על פעילות לוביסטים מול השרים והפקידים בכל משרדי הממשלה והיחידות הממשלתיות.

פלסנר סבור שיש להסדיר את עבודת הלובינג גם מול המשרדים והמשרדים, אבל "הכי דחוף להסדיר את ההגדרה מיהו לוביסט. יש לא מעט בעלי תפקידים בסקטור העסקי העוסקים בפעילות שדלנית בלי להכריז על כך, כמו יועצים אסטרטגים או יועצים לקשרי ממשל".

6. הגבלת העברת הכספים הפוליטיים: במשא ומתן הקואליציוני שיחל בימים הקרובים תעלה סוגיית הכספים הקואליציוניים: מאות מיליוני שקלים שהמפלגות דורשות להעביר ליעדים סקטוריאלים, כמו ישיבות, מוסדות דת ציוניים־דתיים והתנחלויות.

בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה נדרש משרד האוצר להודיע לוועדת הכספים בבקשה להעברת כספים כי מדובר בהעברת כספים קואליציוניים - ולוודא שאין מדובר בהעברה למוסדות יחודיים, וכי גם מוסדות אחרים יהיו יכולים להגיש בקשות ולקבל תמיכה. אלא שניסיון העבר הוכיח שבסוף הפוליטיקאים מעגלים את הפינות, והכספים זורמים בדיוק למוסדות המקורבים להם.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות