האופטימיות מסייעת לנגיד לשמור על חופש הפעולה שלו

בנקים מרכזיים אוהבים עצמאות יותר מכפי שהם אוהבים ריביות לא־אפסיות, כך התברר שוב במסיבת עיתונאים שערך אתמול נגיד בנק ישראל אמיר ירון. ריבית אפסית גוזלת מהם את כלי הנשק העיקרי שלהם שהוא "הורדת ריבית", ושום בנק מרכזי לא רוצה למצוא עצמו בלי תחמושת ביום פקודה, כלומר, בעת מיתון כלכלי. אך כאמור יותר מריבית גבוהה הם אוהבים "להצהיר על עצמאותם". וזה היה המסר העיקרי של בנק ישראל בתחזיות המאקרו שהציג אתמול.

ירון הדגיש: "שיהיה ברור, אנחנו במקום אחר משאר מדינות העולם, עם הלחצים האינפלציוניים, זה נותן לנו סבלנות בניהול המדיניות המוניטרית, וזה יתרון חשוב של הכלכלה הישראלית". או במילים אחרות וברורות: אני אעלה את הריבית רק כשארגיש שהכלכלה הישראלית יצאה מהמשבר, האינפלציה לא מטרידה אותי, לא בשנה הקרובה, ולא בשנה הבאה. ישראל פטורה מהדילמה הקשה של אינפלציה משתוללת, או תמיכה בכלכלה. 

נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון | צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה

מעבר להצהרת העצמאות של בנק ישראל, ירון הביע אופטימיות רבה בנוגע לעתיד הכלכלה הישראלית. תחזית הצמיחה ל־2022 עומדת על 5.5%, ול־2023 על 5%. האבטלה תמשיך לרדת, שיעור המועסקים יעלה, והחוב הציבורי יעמוד על 69% בלבד. האופטימיות הזו נשמרת על ידי נגיד הבנק וכלכלניו גם בעיצומו של הגל החמישי של הקורונה בשל ההתחסנות הגבוהה, ובשל הרושם כי הכלכלה הישראלית למדה לתפקד לצד המגפה.

ההכרזות של ירון מבוססות על נתונים מוצקים: ציפיות האינפלציה במגמת ירידה. גם הציפיות משוק ההון - שנוטות להיות פסימיות יותר מאלה של החזאים הפיננסיים – עומדות כעת על 2.4% אינפלציה, לעומת 2.8% באוקטובר, אינפלציה המצויה בתוך היעד החוקי של בנק ישראל. בחטיבת המחקר של הבנק מעריכים כי האינפלציה ב־2022 תעמוד רק על 1.6%, שיעור נמוך מממוצע התחזיות הפיננסיות העומד על 1.8%.

על אף שתחזיות הבנק מעוגנות היטב בנתונים הם הפתיעו גורמים רבים בכלכלה הישראלית. ביטוי להפתעה זו ניתן למצוא בסקירות הכלכליות שהפיצו בנקים ובתי השקעות בתחילת השבוע. כך לדוגמה בסקירה של בנק הפועלים נכתב: "ההודעה הנלווית להודעת הריבית תהיה ניצית, אנו מעריכים שההערכות המעודכנות של הבנק המרכזי יכללו הפחתה של תחזית הצמיחה ל־2022, והעלאת ריבית אחת לפחות" - שלוש ההערכות הללו התבדו. באופן דומה, אלכס זבז'ינסקי, הכלכלן הראשי של מיטב דש, כתב כי בנק ישראל "יעדכן את תחזית האינפלציה כלפי מעלה ל־2022 ויאשרר את האפשרות לעליית ריבית בסוף שנה", גם תחזית זו התבדתה.

בחודשים האחרונים מתחיל להיווצר פער בין הנתונים הקשיחים של מדד המחירים לצרכן, שקובעים את האינפלציה בישראל, לבין התחושה הכללית של עליית מחירים. התחושה הזו מושפעת משלושה גורמים עיקריים: ראשית, הדיבורים על האינפלציה בעולם בכלל ובארה"ב בפרט, מחלחלים גם לשיח הציבורי והפרטי בישראל; ואכן יש מדינות רבות בעולם שהאינפלציה בהם עברה את היעד שקבעו; שנית, יש עליית מחירים משמעותית בישראל במחירי הדיור המהווים רכיב משמעותי בהוצאות משקי הבית ובשיח הציבורי (הן רכישת דירות שעלו ב־10.3%, ובמחירי השכר דירה),  בבנק ישראל הביעו חשש כי עלייה זו עשויה להתגלגל ולעורר אינפלציה במוצרים נוספים; ושלישית, מאמצי הממשלה הנוכחית לקדם את רפורמת היבוא ורפורמות החקלאות לוו בהעמקת התחושה כי המחירים בישראל מתייקרים.

צריך לזכור שהשיח על העלאת מחירים הוא שיח מסוכן שמשרת את הקמעונאים והמונופולים, הדיבורים על אינפלציה עולמית, העלאת המחירים על הכלים חד פעמיים ועל הסוכר, ממטרות מוצדקות, יצרו שיח שמאפשר דווקא לבעלי הכוח לייצר אינפלציה מוקדמת, במובן זה, דברי הנגיד כי האינפלציה לא צריכה ולא צפויה להגיע לישראל, הם חיוביים ומבורכים ונקווה שיתגברו על שטף ההפחדות של הספקים הגדולים.